דבר המערכת - גליון 4
דבר המערכת / גליון 4
הגליון הרביעי נוצר מתוך תחושות כבדות המלוות את התקופה האחרונה, שנדמה כאילו היא נמשכת מזה זמן רב וממשיכה להסלים ולעורר דאגה, צער ואף חשש כבד. אנו עדות לתקופה מסוכנת שבה קולות ההקצנה מתעצמים ואף הופכים למציאות מוחשית. המלחמה המתמשכת באוקראינה, המצור על עזה והבחירות הקרבות שמעצימות את מוחשותו של האיום על המרחב הדמוקרטי, כל אלה ועוד מעוררים פחדים עמוקים ומתקיפים את החופש, הבית והבטחון הבסיסי.
בחזון שלנו, כתב העת חוצות נועד לחבר בין העולם החיצוני לעולם הנפש, לסייע במתן מלים, הסבר והבנה לאופן שבו תהליכים חברתיים ופוליטיים פוגשים את עולם הנפש ואת השיח הטיפולי. אנו מקוות שהגיליון הנוכחי פותח מרחב לחשיבה ועיבוד חוויות כה מורכבות.
יצירות האומנות שנבחרו ללוות את הגיליון מנכיחות ומהדהדות את עוצמת האיום, הסכנה וההרס שהמלחמה מטילה. זויה צ׳רקסקי נאדי היא אמנית ישראלית ממוצא אוקראיני שעבודותיה עוסקות בנושאים חברתיים בוערים כולל הגירה, גזע ועבודת מין. צ׳רקסקי נאדי זכתה להכרה רחבה בישראל ובעולם; בין השאר, קיימה תערוכת יחיד(ה) במוזיאון ישראל וכיכבה בסרט הדוקומנטרי ״מוזות״ הסוקר את פעלה האמנותי והחברתי. בסדרת העבודות ״לפני ואחרי״, המוצגת בגליון באדיבותה של גלריית רוזנפלד, היא מביעה את כאבה העז על האגרסיה הצבאית של רוסיה נגד אוקראינה, בה נולדה וגדלה.
אסתר רפפורט, פסיכולוגית, אקטיביסטית וחברת מערכת "חוצות" הקדישה את שירה "לב קטן" לזכרו של ריאן סלימאן בן השבע שהתמוטט ומת בביתו לאחר מרדף של חיילי צה"ל אחרי אחיו.
לינה ליפשיץ, עובדת סוציאלית קלינית ואשת אקדמיה שאף היא ילידת אוקראינה, סוקרת בטקסט הקצר שכתבה- "התנדבות בחזית המלחמה- עזרה נפשית לנפגעי המלחמה באוקראינה ולפליטים", את המיזם ההתנדבותי הייחודי ומעורר ההשראה של נשות מקצוע ישראליות דוברות רוסית ״IRIS”, המעניק, מאז השבוע הראשון של המלחמה באוקראינה, סיוע נפשי לתושבות.י אוקראינה ולפליטות. ליפשיץ מתארת את אופני ההתערבות השונים שנוצרו מתוך מענה קשוב לשטח, ובתוך כך ואת האתגר המתמיד שבעמידה מול טראומה המתרחשת והמתמשכת, באופן חי, תוך כדי מתן הסיוע.
במאמרן העוצמתי והנוקב "הסובייקט הפלסטיני והנכבה- בין שלילה להכרה במרחב הקולקטיבי-אישי- טיפולי", מציגות בפנינו הפסיכולוגיות הקליניות ד"ר ספאא גנאדרי-נסר ומונא שימי מבט מעמיק אודות חווית הסובייקט הפלסטיני וסיפור הנכבה שלו, תוך התמקדות בחוויית העקורים הפנימיים, והמפגש עם תכנים אלה בחדר הטיפול. המאמר נע בין מרחבי הזמן והמקום תוך שהוא שוזר בתוכו סקירת ספרות עשירה ומציג התבוננות סובייקטיבית הן על חוויותיהן האישיות של הכותבות והן על הזויות הקליניות. המאמר מנכיח ומדגיש את טראומת הנכבה בכלל ואת חווית העקירה בפרט ומעלה אותן לשיח הטיפולי תוך הדגשת התמות המרכזיות הנגזרות מכך והדגשת הרלוונטיות שלהן מעבר לדורות. מאמר זה זמין בגליון גם בערבית.
תושבי עזה חיים מדרום לישראל מעבר לחומות הכי שקופות והכי אטומות היכולות להתקיים בין קבוצות של בני אנוש: הסבל של האנשים החיים שם שקוף לרב תושבי ישראל והלבבות אטומים בעוד הם סגורים שם לגורלם . ב-3.7.22 נערך וובינר- "המשבר השקוף, בריאות הנפש בצל הסגר הישראלי על עזה", ביוזמת ארגון "גישה – עמותה לשמירה על הזכות לנוע" בשותפות עם "GCMHP – Project "Gaza Community Mental Health, המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בעזה. הוובינר נערך לציון 15 שנות סגר של ישראל על עזה, שמשמעותו ענישה קולקטיבית של התושבים על שליטת החמאס בהם. טובה בוקסבאום נכחה בוובינר ומביאה את עדויות אנשי הטיפול העובדים במרכז על המחירים הנפשיים הקשים מנשוא של התושבים שם, ועל הקשיים המייחדים עבודת א.נשי טיפול במציאות המשותפת להן.ם ולמטופלות.ים שלהן.ם, מציאות שנעה בין טראומה ממושכת לטראומת קיצון בעת ההתקפות של ישראל על עזה.
שרה מצר וקורין זאבי-וייל מציבות אתגר בפני א.נשי בריאות הנפש בישראל ושואלות על שתיקתם הכמעט גורפת בסוגיה של מעצרי ילדים.ות פלסטיניות.ים בידי צה"ל בגדה ובמזרח ירושלים. המאמר "מעצרי ילדים פלסטינים: על ההשתקה, השתקה עצמית ובושה. אנשי מקצוע נוכחים-נפקדים" כולל חוויות אישיות ונתונים על היקף התופעה ועל השלכותיה על נפשם והתפתחותם של הילדים, בהתבסס על ספרות מקצועית רלוונטית. כמו כן בנספח למאמר מובאים 8 איורים שהוזמנו ע"י ארגון "הורים נגד מעצרי ילדים" הממחישים את חוויות הילדים במהלך המעצר. כחוט מקשר לכל אורך המאמר הן מעלות את השאלה האם לא.נשי מקצוע, האמורים להיות מודעים להשפעות של מצבים טראומתיים על נפשם של ילדים ובני נוער יש מחויבות מוסרית-אתית לפעול בנושא. בתשובתן הן נדרשות לדבריה של חנה סגל (1955) המבחינה בין ניטראליות פסיכואנליטית לבין ניטראליות אתית-מוסרית. בניסיונן לענות על השאלה הן מתעמקות במושג הבושה, דרך תאוריות פסיכואנליטיות, פילוסופיה וספרות.
שני המאמרים הבאים של ד"ר יעל מאיר ושל ד"ר רוני סרור מציעים מסגרת חשיבה להבניה ופרקטיקה של עבודה טיפולית והדרכתית מודעת הקשר חברתי.
בתחילת 2021 עודכנו טפסי ההערכה של משרד הבריאות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית ונוסף להם מדד ו' המוגדר כ"התייחסות לזהות הייחודית (תרבותית, מגדרית, סוציו-אקונומית, דתית) והשפעתה על התהליך הטיפולי". אך מה המשמעות של התייחסות מסוג זה? ד"ר יעל מאיר, פסיכולוגית קלינית, מרצה וחוקרת באוניברסיטת חיפה ופעילה חברתית, במאמרה- "פסיכותרפיה מודעת מוגנות תרבותית: הכרה בהשפעתם של יחסי כוח, זהות, שייכות ותרבות על המפגש הטיפולי", סוקרת ומבחינה בין מונחים התיאורטיים הקשורים לתחום, ומחדדת את ההשלכות הפוליטיות שלהם. היא מסבירה ומדגימה את העבודה הקלינית הנובעת מהמונחים השונים ואת הצורך בהתבוננות ופעולות מעשיות הנובעות בין היתר ממודעות ליחסי הכוח במוסדות ובדיאדה הטיפולית. תשומת לב מיוחדת מקבל המונח "מוגנות תרבותית" שתבעה ד"ר רמזדן, מיילדת מאורית בניו זילנד, מתוך ביקורת על גישות קודמות היכולות להוביל לפרקטיקות פוגעניות.
במאמרו המקיף והמרובד- "הדרכה קלינית כמרחב לטיפוח מסוגלות תרבותית", מציע הפסיכולוג הקליני והמדריך ד״ר רוני סרור מודל של הדרכה קלינית מודעת תרבות וחברה, שמטרתה לעזור למודרכ.ת לפתח ולחזק את כישורי המסוגלות התרבותית בטיפול. סרור, שעוסק בהרחבה בנושאי המסוגלות התרבותית, מדגיש את החשיבות של עיסוק ממוקד בשוני התרבותי והדינמיקות הנרקמות סביבו גם בדיאדות טיפוליות והדרכתיות חד לאומיות. לדבריו, בהדרכה שמטרתה לטפח מסוגלות תרבותית, נדרשת תשומת לב מיוחדת לעמדות הגזעניות הסמויות בהן מחזיק.ה המדריכ.ה. סרור מדגים לאורך המאמר באופנים שונים כיצד כאשר עמדות כאלה מובאות לשיח אותנטי בין המדריכה למודרכת, הן יכולות לקדם את פיתוח המסוגלות התרבותית.
אנו מבקשות להודות לכל מי שלקחו חלק ביצירת הגיליון הנוכחי וסייעו בהתנדבות להוצאתו לאור- הכותבות.ים היוצרות והעורכות, ותודה מיוחדת לאפרת אבן-צור ולנעמי ליפין על סיוען בגליון זה ולבית הספר לשלום בנווה שלום על התמיכה שאיפשרה הבאה לתרגום.
מערכת חוצות-
אסתר רפפורט טובה בוקסבאום מונא כרכבי-סלאמה נעמה הוכשטיין רתם זמיר
