התנדבות בחזית המלחמה- עזרה נפשית לנפגעי.ות המלחמה באוקראינה ולפליטים.ות / לינה ליפשיץ רוזין

24  בפברואר 2022:  "העולם כבר לא יהיה כפי שהוא היה לפני. קראתי חדשות , הדמעות זלגו מעניי, ידי השמאלית כיסתה את פי כדי לעצור את הזעקה. לא חשבתי שאי פעם שנגיע למצב הזה. זה נראה כאבסורד וסרט אימה בו זמנית. כאב לי על כל רסיס של חיים במדינה שכמה דורות שלי חיו על אדמותיה וגם קבורים בה. וכמוני רבים. אני שייכת לדור שגדל על " העיקר שלא תהיה מלחמה" . אז, בילדותי, וגם הרבה שנים אחר כך הביטוי הזה נשמע כשייך לעבר, כמעט סוג של אמונה תפלה. אז איך זה קרה, שהוא קם לתחייה בכזאת צורה ועוצמה?!" (מהרשומות האישיות של לינה ליפשיץ).

 אז, ב 24 בפברואר עוד לא ידענו את מה שאנחנו יודעים היום על המלחמה הזאת.

איך הכל התחיל

כבר ביום הראשון של המלחמה, מיוזמתה של העובדת הסוציאלית ז'ניה פוקשנסקי, רשימת שמות וטלפונים של 15 נשות טיפול ישראליות דוברות רוסית, שהציעו לתת עזרה רגשית במצב חרום, פורסמה ברשת חברתית  והפכה לויראלית תוך שעות ספורות. הטלפונים הניידים של א.נשי טיפול הללו, שביניהם היו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וא.נשי מקצועות טיפול אחרים צלצלו בכל שעות היממה ובכל הערוצים האפשריים, לרבות  ווטסאפ, וייבר, מסנג'ר , טלגרם וכו'. הקולות, שרעדו ובכו, ביקשו עזרה כמעט ללא הפסקה. בעקבות זאת ומתוך הבנה שצריך מערך שלם על מנת  לתת מענה לפניות אין סופיות  קם מיזם התנדבותי ייחודי ויוצא דופן של נשות ואנשי טיפול, כולם עולות וותיקות וחדשות ממדינות של בריה"מ לשעבר – מאוקראינה, רוסיה, בלרוס ועוד.

 מתוך הכאוס של השבועות הראשונים נבנתה מערכת שלמה שכללה כמאתיים מטפלות ומטפלים  שהעניקו בהתנדבות עזרה ראשונה נפשית באמצעות הטלפון או האינטרנט לא.נשים - מענה למאות פניות שהיו מגיעות מנפגעים ונפגעות באוקראינה, ומפליטים שברחו ממלחמה והתחילו להגיע לאירופה. יש לציין שאותן מטפלות מהרשימה ממשיכות עד היום לקבל פניות ישירות כתזכורת לימים קשים בהם קיבלו מבול אינסופי של פניות ממקום ההפצצות, ממקומות מסתור ומהגבול של המדינות השכנות.

בנוסף החלו לפעול כ-11 קבוצות ליווי רגשי עבור פסיכולוגים.יות אוקראינים.יות. מתנדבות ומתנדבים של המיזם אספו ותירגמו לרוסית ואוקראינית חומרי לימוד והדרכה על התמודדות עם מצבי משבר וטראומה ואלה הועמדו לרשות  א.נשי הטיפול באוקראינה.

על מנת לתמוך במתנדבים, הצוות המוביל של המיזם הצליח לגייס מומחיות.ים ישראליות.ים בתחום הטיפול בטראומת מלחמה ופגיעות מיניות שהכינו הרצאות וסדנאות עבור המתנדבות.ים במיזם.

במקביל נבנתה רשת תמיכה למטפלים.ות מתנדבים.ות על מנת לצמצם טראומטיזציה משנית בעקבות החשיפה לסיפורי מלחמה ומניעת שחיקה בקרב המטפלים שהמשיכו לתת מענה רגשי לנפגעים.

תוך זמן קצר הצלחנו לפתח פעילות ענפה ביותר ולענות על צרכים דחופים תוך גמישות, התארגנות "תוך כדי תנועה" והקדשה אינסופית של זמן.

קו חם

הקו החם שנוצר בימים הראשונים של המלחמה היה גם הראשון שהתחיל לפעול בישראל ובעולם ועבד ללא הגבלות זמן. לקחו בו חלק גם מטפלות.ים דוברות.י רוסית מארה"ב, אנגליה ומדינות אחרות. כל השיחות הנכנסות תועדו, לא הייתה פניה שלא נענתה. עד כה נענו יותר מ-4000 פניות ממבוגרים שביקשו עזרה עבור עצמם, מהורים שחיפשו סיוע עבור ילדיהם ומאנשי מקצוע שהיו זקוקים להדרכה מקצועית.

יצרנו מודל עבודה ייחודי ומתאים לדרישות המציאות. הפניות התחלקו למספר סוגים עיקריים:

• פניות של עזרה ראשונה שדרשו שיחה אחת
• פניות של עזרה וליווי ראשוני לאנשים שנמצאים במצב יותר קשה- עד 6 שיחות
• פניות שדרשו תיווך מקצועי בינלאומי בנוסף לסיוע רגשי מידי. סוג כזה של פניות הגיע בעיקר מפליטות שהגיעו למקומות שונים באירופה והיו במצוקה גדולה שדרשה המשך טיפול. עבור המטרה הזאת איתרנו אנשי מקצוע מתאימים- פסיכיאטרים ופסיכולוגים באזורים גאוגרפיים בהם נדרשה העזרה
• פניות שהגיעו מפליטות.ים ועולות.ים שהגיעו לישראל. גם כאן הפניות התחלקו לסוגים שונים- כאלה שדרשו התערבות עזרה ראשונה, פניות שהצריכו התערבות ממושכת יותר וקישור עם גורמי טיפול אחרים בישראל.

בהזדמנות זאת אני מבקשת להביע תודה ענקית והערכה אינסופית למטפלות.ים המתנדבות.ים בקו!

בשבועות הראשונים של המלחמה, עיקר הפניות שהתקבלו הגיעו מאנשים (רובן נשים) שהיו מצויות במצבי חרדה קשים, לקראת הזוועות שחשו שעומדות להתרחש. חלקן ביקשו עזרה עם התסמינים הפיזיים של החרדה. התחלנו לגלות שבמקרים רבים, אנחנו מצליחות לעזור לפונות ולפונים לעצור את התקפי החרדה ולהתקרקע. זאת על אף המרחק הפיזי והבעיות התכופות בחיבור לאינטרנט, שבמקרים רבים לא איפשרו שיחת אודיו ואילצו את הפונות ואותנו להסתפק בהודעות טקסט. השתמשנו בטכניקות של עזרה ראשונה נפשית במטרה להחזיר לפונות תחושה של שליטה ויכולת לפעול, לימדנו אנשים תרגילי נשימה פשוטים והכלנו חרדות, כל זאת תוך כדי כך שחלק גדול מהפונות.ים נמצאות.ים בסכנת חיים מידית ומוחשית.

אני זוכרת פונה אחת, שהייתה בחרדה.  בגלל בעיות תקשורת  תקשרנו ובאמצעות הודעות אודיו. לא יכולתי לנהל שיחה רציפה שתי שיחות מתוך שלוש נקטעו על ידי האזעקה והיה עליה לרדת למקלט, בעלה התגייס לצבא והיא נשארה בסיטואציה משפחתית מורכבת. הגשתי לה עזרה ראשונה נפשית באמצעות תרגילי קרקוע ותרגילי נשימה במטרה להפחית את החרדה.

למרות הקשיים הרבים היא הצליחה לשתף אותי בנעשה בביתה. עבורה ועבור פונות ופונים רבים השיחות יצרו את האפשרות, בתוך המצב הסוער שהם לכודים בו, להביא מחיי המשפחה ולהעזר במתנדבות של הקו החם על מנת לייצר מרחב מוחזק, גם אם לזמן קצוב, לשיתוף וחשיבה, שאיפשר להם לראות בבהירות את הצרכים של כל אחת מבנות ובני המשפחה.  

חלק מהפונות.ים ביקשו בשלב מוקדם זה של המלחמה להיעזר בנו לשם קבלת החלטות גורליות: לנסות לברוח או להתחבא? לשמור על הבית או להתפנות? להתגייס או להישאר עם המשפחה?  מה תהיה הבחירה האחראית ביותר, הזהירה ביותר? כאן מצאנו את עצמנו בדילמות אתיות לא פשוטות. איך ניתן לעזור לאדם לקבל החלטות במצבים שאיננו מבינות עד הסוף, מבלי להכיר את השטח?  עם הזמן, ודרך התייעצויות ביננו, למדנו שישנם מספר עקרונות מנחים חשובים שנוטים להחזיק בסיטואציות רבות: בראש ובראשונה, שפעולות דרסטיות כמו בריחה דורשות משאבים פיזיים ונפשיים רבים, ושלעזור לאדם להבין מהם המשאבים והכוחות, החומריים, החברתיים והפסיכולוגיים העומדים לרשותו, משמע לעזור בקבלת ההחלטה הנבונה ביותר.

כבר בשלב התחלתי זה, התחלנו לקבל גם פניות מנשות מקצוע באוקראינה, שביקשו לעזור להן לגבש מענים עבור קולגות, מטופלים.ות ומתנדבים.ות. פניה אחת כזו הגיעה אלי מאשת מקצוע שסיפרה שהתבקשה על ידי מוסד שעובד עם ילדים ושנשען מאז פרוץ המלחמה על עזרה של מתנדבים רבים להציע מענה עבור המתנדבים עצמם. היה לה חשוב להיות זו שמגישה את העזרה הדרושה אך עם זאת היא לא הכירה דרכים מקובלות לתמוך במתנדבים במצבי סטרס. בהישען על נסיוני בתמיכה בעובדי.ות ארגוני זכויות אדם במצבי סטרס ושחיקה, המלצתי להציע מפגשי זום תכופים ובאלה לתת אוזן קשבת כמו גם לספק מידע בסיסי על סטרס ושחיקה  ומסרתי לה גם פרוטוקולים להתערבות בשעת משבר שסייעו להתמודד עם האתגר המקצועי החדש בתנאי מלחמה.

עם הזמן, אופי הפניות לקו החם השתנה. קיבלנו יותר פניות מאנשים שכבר הספיקו להימלט מאזורים מסוכנים. בשלב זה, פונות רבות ביקשו עזרה בהתמודדות עם האובדנים, עם האשמה והדאגה לקרובים שהשאירו מאחור. כמו כן נוספו פניות גם מפליטות שהגיעו לישראל.

הכשרה, ליווי והדרכה של מטפלות.ים מתנדבות.ים

לאורך כל התקופה הושקעו מאמצים רבים לתת מענה הולם לצרכים שונים ומגוונים של המתנדביות.ם.

בתחילת המלחמה מירב המאמץ היה ללמוד ולרענן ידע על התערבות בשעת חרום, על הבנה של פסיכוטראומה, התאמה של התערבות בהתאם לשלב בו נמצאים הא.נשים על רצף החשיפה לאירועי מלחמה מתמשכים.  הנושאים להרצאות צמחו מהשטח ומטיב הפניות אל קו הם. כך נוספו נושאים של טיפול בפגיעות מיניות, התמודדות עם שכול, עבודה עם ילדים במצבי חשיפה ופגיעה מאירועים טראומטיים.

במקביל יצרנו שתי רשתות תמיכה עבור המטפלים: מפגשים קבוצתיים ובמידת הצורך ליווי והדרכה פרטניים.

על מנת לצמצם התפתחות טראומטיזציה משנית ושחיקה לנוכח חשיפה לסיפורים קשים שהגיעו מהנפגעים יצרנו מרחבים קבוצתיים לעיבוד החוויה של מתנדבים, ללמידה משותפת מהניסיון, לתמיכה הדדית ולחיזוק החוסן הרגשי. הקבוצות מונחות על ידי מטפלים מנוסים הן דוברי רוסית והן דוברי עברית.

כמו כן, בנינו מאגר של מטפלים בכירים שמתמחים בטיפול בטראומה אשר נתנו הדרכה פרטנית במקרים בהם היה צורך.

עבודת ליווי צוותים של פסיכולוגים באוקראינה.

מתחילת המלחמה אנחנו מפעילות כ-11 קבוצות בהן משתתפות.ים פסיכולוגיות.ים אוקראיניות.ים, פסיכולוגיות מקומיות שנמצאות בחזית ההתמודדות עם טראומות המלחמה. חלקן נאלצו לעזוב הכל ולברוח למדינות אירופה והפכו לפליטות בעצמן, חלקן נשארו באוקראינה ונמצאות תחת הפצצות. יחד עם זאת הם המשיכו לעבוד, התנדבו בעזרה לפליטים במערב אוקראינה, המשיכו לתת טיפול פסיכולוגי לנפגעים כולל ממרכזי פשעי מלחמה בפרברי קייב, מריאופול ואזורים אחרים. מטרת הקבוצות שמפעילים א.נשי טיפול ישראלים דוברי רוסית היא ליצור מרחב בטוח עבור המשתתפים בו תהיה אפשרות לעבד את החוויות הקשות, להביא דילמות מקצועיות, להתחזק ולקבל תמיכה.

הכשרה טיפול בטראמה בשיטת CPT

ארגנו הכשרה בת יומיים בהנחייתו של ד״ר דני דרבי בטיפול בפסיכוטראומה בשיטת ה-CPT. בהכשרה השתתפו כ -400 פסיכולוגים אוקראינים וישראלים.

פרוייקטים נוספים:

במהלך התקופה של המלחמה יצרנו מענים ממוקדים לקהלים שונים באוקראינה:

• ליווי צוותים בגני ילדים
• תמיכה בפסיכולוגים.יות חינוכיים בבתי ספר
• סיוע לרופאים.ות שמטפלים בנפגעים.ות   
• לקחנו חלק בפיתוח הכשרה למטפלים.ות בנפגעי ונפגעות טראומה מינית
• כתיבת חומרים מקוריים לילדים (סיפורים חברתיים לילדים עם אוטיזם, ספר לסיוע רגשי לילדי מריאופול)

אז מי אנחנו?

אנחנו, משתתפות המיזם, כולנו בעלות זהות מורכבת. כולנו עולות וותיקות וחדשות ממדינות בריה"מ לשעבר שמשלבות זהויות שונות. עבור כל אחת מהמשתתפות במיזם המלחמה הזאת נוגעת באופן אישי. כולנו חולקות היסטוריה וזיכרון קולקטיביים על מלחמת העולם השנייה. כולנו חולקים עבר טראומטי של השואה שהתרחשה על אדמת אוקראינה, קברי אחים, אובדנים של בני משפחה בשדות הקרב, כולנו חולקות זיכרון של פליטות בעקבות המלחמה שהשאירה צלקות ופצעים על עץ המשפחה של כל אחת מאיתנו. רובינו הכרנו את החיים מאחורי מסך הברזל, כולנו יודעות למה מסוגל שלטון טוטאליטרי ומה המחיר של השונות.

חלקים אחרים של זהותנו לא פחות חשובים. כולנו ישראליות, נשות מקצוע טיפוליים. הוותיקות שבינינו מרגישות חלק אינטגראלי מהחברה הישראלית, בעלות ניסיון עשיר בעבודה במערכות טיפוליות שונות בישראל. הן השקיעו את הידע והניסין העשיר הזה במתן מענה טיפולי וכמו כן בבנייתה של המערכת שעובדת בצורה מקצועית ואנושית. לצידן פועלות מטפלות שהינן עולות חדשות שמצאו בפרוייקט קבוצת השתייכות מקצועית.

הפרויקט נתן תחושה של "ביחד" לכל מי שלקח ולקחה חלק, החל מהרגעים הראשונים.

בנימה אישית

לכולנו יש מנגנונים שונים של התמודדות עם זעזוע בסדר גודל כזה. הלוואי ויכולתי לבכות יותר.  בשבועות הראשונים הלכתי לישון אחרי חצות ובשש וחצי של הבוקר למחרת כבר התכתבתי או דיברתי בטלפון עם "חברות לנשק". את השם הזה נתנה לנו אחת הקולגות המשתתפת בפרויקט המיוחד הזה. עשרות רבות של שעות שיחה על פסיכוטראומה, על מעגלי פגיעה, על החשיבות של התמיכה גם בנפגעים עצמם וגם בא.נשים שגרים בישראל שזהותם כמו הזהות של משתתפות הפרויקט היא זהות מורכבת. עשרות שעות של שיחה על משאבים פנימיים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו כדי להתמודד ולהמשיך לחיות.

יצא לי לחשוב הרבה על מה עוזר לנו בזמנים קשים כאלה. מאיפה אנחנו יכולים לשאוף כוחות, תקווה, כשנחשפים לכזאת כמות של הרס, פגיעה, כאב, יגון, פחד, אובדן. כשנדמה שאין יותר לא כוח ולא תקווה. באחת הפגישות הקבוצתיות עם הקולגות מאוקראינה דיברנו על העבר, על מסורות משפחתיות, על גיבורים וגיבורות של המשפחה, על ההיסטוריה המשפחתית ועל ערכיה -  בקיצור על השורשים שלנו. לכל אחת יש אותם. ללא קשר ללאום, דת או גזע. אנחנו נושאים בתוכנו לא רק זיכרון, אלא גם כוח, תקווה, אומץ וחוסן של שושלות של דורות קודמים.

ואת המשפט האחרון אני רוצה להקדיש לכל מי שהיה חלק מהפרויקט, לכל מי שממשיכה להתנדב, האנשים המדהימים שעוזרים ותומכים באחרים, חולקים ידע וניסיון במסירות ומקצועיות. אתן נשים נדירות וזאת זכות ליצור יחד אתכן עולם טוב יותר.

המבט מסביב

אני מודה לכל הקולגות דוברי עברית שעזרו לנו לאורך כל הדרך ובמיוחד בשבועות הראשונים, שעטפו אותנו בידע , הדרכה וליווי מקצוי. משמח  לעסוק בעשייה המשותפת ביחד.

חברות בצוות המוביל שעמלו מיומו הראשון של המיזם:

ז'ניה פוקשנסקי – יוזמת הפרויקט, קיבלה אין סוף פניות לטלפון האישי. עובדת סוציאלית MSW פסיכותרפיסטית cbt מוסמכת, מטפלת משפחתית ומטפלת  EMDR. בעלת ניסיון של 30 שנה בתחום הטיפולי בשירות הציבורי- עבודה עם נוער, ניהול מרכז למניעת אלימות, עבודה עם קופת חולים.

ריטה גבאי - פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, אחראית תחום פסיכולוגיה רגישת תרבות וחברה בצוות המערכתי של השרות הפסיכולוגי החינוכי של עיריית ירושלים

מריה טרנטייבה – פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, פסיכותרפיסטית עם התמחות בעבודה עם טראומה.  

ילנה צ'רבץ – מתחילת המלחמה קיבלה אין סוף פניות לטלפון האישי. פסיכולוגית רפואית, מומחית בטיפול בטראומה, מטפלת CBT וEMDR-. ב-2014 הייתה חלק ממשלחת סיוע פסיכולוגי באוקראינה.

אלה ברצ'נסקי -  פסיכולוגית חינוכית מומחית בהסמכה להדרכה ופסיכולוגית חברתית בעלת ניסיון של מעל 24 שנים בתחום הטיפולי, בהנחיית קבוצות ובמתן הרצאות.

אולגה באס לינצ'וק- פסיכולוגית קלינית, מנהלת מדור השירות הפסיכולוגי, אוניברסיטת אריאל.

יבגניה שלשטיין – PhD בפסיכולוגיה, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה. רכזת יחידת המחקר של השרות הפסיכולוגי בעיריית ירושלים.