אלימות של אנשי ביטחון בישראל כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית/דניאל וויסהוט, בטינה שטיינר בירמנס, לוסי איצ'יסון וצבי בנינגה

מבוא

בשנים 2019-2020 דווח בתקשורת על מספר אירועים של אלימות קשה והרג צעירים עם מוגבלות נפשית על ידי אנשי ביטחון בישראל. הפעלה מוגזמת של כוח על ידי שוטרים כלפי אזרחים מעוררת דאגה, אך כנשות ואנשי רפואה ומטפלי.ות בריאות הנפש אנו מוטרדות במיוחד כאשר מדובר בפגיעה באנשים עם מוגבלות (Mueller et al., 2019) ועוד יותר מכך מפגיעה באנשים עם מוגבלות נפשית  .(Rossler & Terrill, 2017; Baker & Pillinger, 2020) ישנן דרכים שונות להגדיר את המונח "מוגבלות נפשית", אך במאמר נדרש למונח כפי שהוגדר על ידי איגוד הבריאות העולמי: "שילוב של הפרעות במחשבות, רגשות, התנהגות ומערכות יחסים עם אחרים" (World Health Organization, 2001) .

 הרג על ידי המשטרה, מוגבלות נפשית והצטלביות intersectionality))

ארגון הבריאות העולמי הכריז על אלימות כבעיה מרכזית בבריאות הציבור לפני למעלה מעשרים שנה. מאז נשים, ילדים וקשישים מוכרות.ים כקבוצות סיכון החשופות לאלימות (Krug et al., 2002). המודעות לכך עלתה בקרב אנשי רפואה, ובבתי ספר לרפואה נהוג כיום ללמד סטודנטים לזהות סימנים ותסמינים אצל קורבנות. בנוסף ישנן עדויות שאנשים עם מוגבלות, ובעיקר מוגבלות נפשית נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לאלימות (World Health Organization, 2011; Hughes et al., 2012).

קיימת ספרות ענפה על השימוש בכוח קטלני על ידי שוטרים, במקומות שונים בעולם: קנדה (Carmichael & Kent, 2015), הפיליפינים (Kreuzer, 2018), דרום אפריקה (Bruce, 2016), ליטא (Puraite, 2016), טורקיה (Akarsu, 2018; Atak & della Porta, 2016) ועוד. עם זאת, רק במדינות בודדות קיים מידע רשמי על הרג כתוצאה מפעולה משטרתית. בשל העדר דיווח רשמי, עיתונאיות.ים וארגוני זכויות אדם עשו מאמצים לאסוף מידע על אירועים כאלה (Osse & Cano, 2017; Finch et al.,2019). מהמידע הקיים ניתן ללמוד כי שיעורי ההרוגים על ידי המשטרה שונים מאוד בארצות שונות; לדוגמה, השיעור של הרוגים לכל 10 מיליון איש בארה"ב הוא 28, בקנדה 9.7, בנורבגיה 1.9 וביפן 0.2 (World Population Review, 2021). נתונים על ישראל לא היו זמינים.

קשה לאמוד את שיעורי האלימות כלפי אזרחים מקבוצות חברתיות שונות (US Commission on Civil Rights, 2018). מחקרים העוסקים  בנושא זה בוצעו ברובם בארה"ב ומצביעים על כך שישנן קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה יותר מאחרות. מחקר משנת 2019 העריך את הסיכון להרג על ידי המשטרה בארה"ב ל-1:1000 לגברים שחורים, 1:2000 לגברים בכלל ו- 1:33,000 לנשים, עם שיא שכיחות בין הגילאים 20-35 (Edwards et al., 2019). מחקר אחר מארה''ב מצא כי ביחס לכל אדם לבן שנהרג, נהרגים 3.06 ילידים אמריקאים, 2.62 אפרו-אמריקאים ו-1.29 היספנים (Lett et al., 2021). יתר על כן, דו"ח של הנציבות האמריקאית לזכויות האזרח מציין שקיימים "שיעורים גבוהים של שימוש בכוח במדינה, עם סיכוי מוגבר להפעלת כוח משטרתי נגד אנשים כהי עור, אנשים עם מוגבלויות, אנשים מקהילת הלהט"ב, אנשים עם בעיות נפשיות, אנשים בעלי הכנסה נמוכה, ואלו שנמצאים בהצטלבות של הקהילות האלה " (US Commission, 2018).

תצפיות כאלה הן הבסיס למושג ה"הצטלביות", "מסגרת תיאורטית בה נחקרת ההצטלבות בין צורות או מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. על פי התאוריה, קטגוריות חברתיות ותרבותיות של קבוצות החוות דיכוי כגון גזע, מגדר, מעמד, נטייה מינית, וצירי זהות נוספים, אינן מתקיימות בנפרד זו מזו, אלא שלובות יחד ומשפיעות על האופן בו מערכות כוח חברתיות פועלות על אנשים וקבוצות באופן מצטבר וייחודי" (הצטלביות, 2021).

דו"ח של המרכז לענייני סינגור הטיפול בארה"ב מצא כי הסיכון להיהרג בעת מפגש עם רשויות החוק גבוה פי 16 עבור אנשים הסובלים ממחלת נפש חמורה שאינה מטופלת, וגם כי בין רבע לחצי מהקורבנות של מפגשים קטלניים עם המשטרה הם אנשים עם הפרעת/מחלת נפש חריפה (Fuller et al., 2015). מחקר אחר מצא שאנשים עם מוגבלות מהווים כשליש עד מחצית מכלל הרוגי המשטרה האמריקאית (Perry & Carter-Long, 2016). למרות שקיימים הבדלים משמעותיים בדינמיקה של האלימות במדינות שונות, סקירה הכוללת ניתוח של 329,461 מקרים ממדינות שונות מצאה כי לאחד מכל ארבעה אנשים עם הפרעה נפשית יש היסטוריה של מעצר משטרתי, ובאחד מכל עשרה אנשים מעורבים שוטרים בדרכם לטיפול נפשי (Livingston, 2016). הדבר מתכתב עם שתי סקירות בינלאומיות אחרות, ששתיהן מצאו כי הסיכון לאלימות - לא רק על ידי המשטרה - היה גבוה באופן משמעותי עבור אלו הסובלים מהפרעות נפשיות קשות בהשוואה למי שאינם מתמודדים עם הפרעה כזו (Khalifeh et al., 2016; Maniglio, 2009).

יכולנו לשער שהקושי במפגשים בין שוטרים ובעלי מוגבלויות רב יותר כאשר שוטרים אינם מזהים את המוגבלות ועקב כך מפרשים את מעשיו של האדם עם מוגבלות בצורה לא נכונה. כנראה שהמציאות מורכבת יותר, כי גם כאשר לשוטרים מידע מספיק על הרקע הנפשי הם עדיין נוטים לתפיסות שגויות, לדעות קדומות ולהתנהגויות מקפחות. לדוגמה, מחקר שבדק את ההשפעה של שימוש בסמן למחלות נפש במערכות המשטרה, מצא שלאנשים עם סימון של מוגבלויות היה סיכוי גבוה יותר להיות מואשמים בעבירה פלילית ולהישאר במעצר למשך זמן רב יותר מאלה ללא הסימון, למרות שהיה להם פרופיל משטרתי דומה ונעצרו על עבירות דומות (Kane et al., 2018). מחקר יווני הדגיש את תפיסותיהם השגויות של אנשי משטרה לגבי מתמודדים עם הפרעות נפש, וייחס אותן לידע לא מספיק על מחלות נפש וחוסר הכשרה (Psarra et al., 2008 ). מחקר אחר שנעשה באוסטרליה תיאר את חוויותיהם של 50 אנשים על הספקטרום האוטיסטי במפגשים עם המשטרה. רובם פנו כקורבנות של פשע או ביקשו סיוע, והמחקר הראה שאלו שפנו למשטרה היו מאד לא מרוצים מהמפגש שלהם עם המשטרה ובחרו שלא לחשוף את האוטיזם שלהם ((Gibbs & Haas, 2020 . למרות ניסיון במדינות שונות לשפר את יחס המשטרה לאנשים עם מוגבלות נפשית באמצעות סוגים שונים של התערבות הבעיה נותרה בעינה (Rohrer, 2021; Rafla-Yuan, 2021).

תיאורי מקרים 

פרסומים שונים, לרבות דו"ח של מבקר המדינה, מצביעים על בעיה של אלימות מצד משטרת ישראל (מבקר המדינה, 2021). נמצא כי קציני משטרה בישראל אומנם תומכים ומעריכים "שיטור מבוסס ראיות"  (evidence based), אך עם זאת מעדיפים להסתמך בעיקר על ניסיון אישי בעת קבלת החלטות (Jonathan-Zamir et al., 2019). נטייה זו, יחד עם קיומן של דעות קדומות שליליות כלפי מיעוטים, כגון ערבים ואנשים ממוצא אתיופי (Abu et al., 2017; Ben-Porat et al., 2012) כמו גם כלפי אנשים עם הפרעות נפשיות (Kimhi et al., 1998) עשויה להסביר חלק מהתופעה בה אנו עוסקים.ות כאן. מחקר נוסף מצא כי בישראל יש נטייה למתן לגיטימציה לפעולות משטרה שמטרתן לטפל בטרור, כאשר ידוע שטיפול בטרור נוטה ללכת יד ביד עם פחות שקיפות לציבור (Metcalfe & Hodge, 2018).

המקרים שיתוארו להלן נמצאו בעקבות חיפושי מלל חופשי באינטרנט ויתכן והרשימה אינה ממצה. התייחסנו לאירועים של אלימות קטלנית מצד משטרת ישראל ואנשי ביטחון אחרים כלפי אזרחים עם מוגבלות נפשית שהתרחשו במהלך השנים 2019-2020 ושדווח עליהם בתקשורת. התייחסנו להרג בתוך ישראל בלבד. פלסטינים שנהרגו לאחר שלכאורה תקפו שוטרים, חיילים או אזרחים לא נכללו, וכך גם לא נכלל הרג פלסטינים בגדה המערבית. בחיפוש עלה מקרה הרג נוסף בתקופה זו, של סלומון טקה, גבר ישראלי יהודי ממוצא אתיופי (Dorchin, 2020), והוא לא נכלל בסקירה שלנו מכיוון שלא דווח כי סבל מליקוי נפשי אך לא ניתן להתעלם מכך  שגם הוא היה שייך לקבוצת מיעוט. 

לא מצאנו מקרי הרג על ידי שוטרים של אנשים ללא מוגבלות נפשית ו/או שייכות לקבוצת מיעוט במהלך תקופה זו.

איאד אל-חלאק, בן 32, שהיה מטופל במרכז הטיפולי “אלווין” במזרח ירושלים, היה מאובחן על הספקטרום האוטיסטי ועם מוגבלות התפתחותית קוגניטיבית (חסון, בריינר וחורי, 2020). אל-חלאק היה בסיכון כפול, לא רק בגלל שהיה עם מוגבלות נפשית, אלא גם בגלל היותו פלסטיני. במאי 2020, בהליכתו היומית למרכז אלווין, שוטרי מג"ב חשדו בו, כשעבר לידם, כי הוא חמוש וקראו לו לעצור. איאד לא הבין את המצב והחל לברוח מהמשטרה. שני שוטרים רדפו אחריו, ירו בו ופצעו אותו ברגלו. הוא הסתתר בחדר אשפה, לצד מורה שלו שבמקרה הייתה בקרבת מקום ונקלעה לאירוע. היא ניסתה למנוע את הירי וקראה לעברם שהוא נכה. למרות זאת אחד השוטרים המשיך לירות בו והרגו. ביוני 2021, הועמד השוטר שירה באל-חלאק לדין על "הריגה בקלות דעת" (בריינר, 2020; בריינר 2021). יש לציין שהריגתו של איאד וההליכים המשפטיים כנגד השוטרים היורים זכו לתשומת לב יוצאת דופן בציבור הישראלי.

מוסטפא יונס, פלסטיני ישראלי בן 26, שאובחן כחולה אפילפסיה והתמודד עם הפרעה נפשית, ביקר עם אמו בבית החולים שיבא במאי 2020 (בריינר וחורי, 2020). במהלך הביקור איים על רופאה בעזרת אולר, וככל הנראה היה אגרסיבי כלפי אדם אחר שביקש ממנו לשים מסכה (על רקע קורונה). בדרכו החוצה מבית החולים עצרו גורמי האבטחה את המכונית שלהם והורו ליונס ולאמו לצאת ממנה. כאשר יונס סירב, התפתח עימות בינו לבין המאבטחים, הוא פצע קל אחד מהם בסכינו ולאחר מכן נורה מספר פעמים, דבר שגרם למותו.

שיראל חבורה, יהודי, בן 30, היה ידוע לשלטונות כסובל מבעיות פסיכיאטריות (בריינר  ופלג, 2020). הוא שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי כחצי שנה לפני מותו. הייתה לו היסטוריה של תקיפות אלימות כלפי בני משפחה והוא נמצא פסול דין בשל בעיותיו הנפשיות. בימים שלפני מותו באפריל 2020 מצבו הידרדר ומשפחתו ניסתה לאשפז אותו שוב, אך בקשותיהם של בני המשפחה לא נענו. כשחבורה התחיל לאיים על משפחתו הם פנו למשטרה ושוטרים הגיעו לביתם. על פי התקשורת, חבורה תקף בסכין את אחד השוטרים, נורה מספר פעמים ונהרג. נפתחה חקירה בעקבות מקרה זה ובינואר 2021, מח"ש הודיעה שהתיק נגד השוטר שירה בחבורה נסגר בעילת חוסר אשמה (דורון, 2021).

 יהודה ביאדגה, יהודי בן 24 ממוצא אתיופי, סבל מהפרעה פוסט-טראומטית והיה מוכר לשירותים הסוציאליים (בריינר ופלג, 2019). בינואר 2019 פנתה משפחתו למשטרה כדי להגן עליו ועל אחרים מפני פגיעה, מכיוון שהתנהג באופן מאיים והחזיק בסכין. הם דיווחו כי הוא סובל מהפרעה נפשית ואינו נוטל את התרופות שלו. זמן קצר לאחר שהמשטרה הגיעה למקום, ביאדגה נורה פעמיים ונהרג. באוגוסט 2021, עתרה המשפחה לבג"ץ כדי שהשוטר שפתח באש יועמד לדין (חילאי, 2021).

מרבית האינטראקציות בין המשטרה לאנשים עם מוגבלות נפשית אינן מסתיימות בהרג, אך כל אלימות או התעללות עשויים להותיר פגיעה קשה. כך למשל, במאי 2019 יענקי רוזנברג בן ה-23, יהודי חרדי בעל מוגבלות קוגניטיבית והתפתחותית, עוכב על ידי המשטרה. האירוע התרחש בסמוך להפגנה, בה לא היה מעורב. הוא הופל, הוצמד לקרקע והוכה על ידי מספר שוטרים בזמן שאנשים סביבו צעקו שהוא נכה. תמונות של פניו המדממות עוררו ביקורת ציבורית על הטיפול המשטרתי באירוע, אך חקירת התנהלות השוטרים לא מצאה פסול בהתנהגותם. אביו של רוזנברג הצהיר כי האלימות השפיעה מאוד על בנו וגרמה לו לעזוב את המסגרת החינוכית בה הוא למד ולהישאר בבית (חכמון, 2019). 

דִיוּן

האירועים הטראגיים המתוארים הם מקרי האלימות הקיצוניים ביותר מצד שוטרים ואנשי ביטחון כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית. הם ממחישים מספר נושאים שכחברה וכאנשי מקצוע בתחום הבריאות, עלינו להתמודד איתם, אם ברצוננו למגר שימוש בכוח מוגזם בידי שוטרים ואנשי ביטחון כלפי אנשים שמוגבלים בנפשם.

נדרש לנושא האלימות המשטרתית כלפי אנשים עם מוגבלויות משלוש נקודות מבט: 1) מודעות לנושא ההצטלבות בין זהויות, 2) חשיבות התיעוד והחקירה, 3) הדיווח הרפואי.

 מודעות להצטלבות הזהויות

הצטלבות הזהויות באירועים המתוארים היא ברורה. בנוסף להיותם בעלי מוגבלות נפשית או שכלית, שניים מהקורבנות היו פלסטינים, אחד היה יהודי חרדי, ואחד יהודי ממוצא אתיופי. כל אלה הן קבוצות מיעוט בתוך החברה הישראלית. ממצא זה מתיישב עם העובדה שמספר מחקרים הראו יחסים מתוחים בין משטרת ישראל לקבוצות מיעוט, כולל שיעורים גבוהים של התעללות וכליאה, בפרט מכיוון שמיעוטים נתפסים כמאיימים או קשורים לטרור ((Perry & Jonathan-Zamir, 2014.

על כן, אין זה מפתיע כי הריגתו של מוסטפא יונס, גבר ערבי, תויגה בטעות כפעולה נגד טרור, וכי תיוג זה בעצם "גנב" את הסיפור התקשורתי. לא היה דיון באופיו המזעזע של האירוע או בחשיבות מיקומו של ההרג- בשערי בית חולים. הערבים אזרחי מדינת ישראל וערבים תושבי מזרח ירושלים נטולי אזרחות מהווים קבוצת מיעוט מוחלשת ביחס לחברה היהודית הישראלית ונתפסים בתודעה של החברה היהודית הישראלית כאיום בטחוני אפריורי. עמדות המשטרה והסיקור התקשורתי מציגים פעמים רבות אירועים בהם מעורבים ערבים, כאירועי טרור עוד לפני שהובהרו הפרטים של האירוע, ובכך מתאימים עצמם לסטריאוטיפים על החברה הערבית. תהליך זה מייצר הפשטת יתר של הנרטיב הציבורי סביב האירוע ומונע חקירה יעילה של שימוש לרעה בכוח, ומצדיק בדיעבד (כמעט) כל אמצעי שהופעל.

גם המקרה של יענקי רוזנברג מלמד אותנו על הצטלבות זהויות. הוא היה לא רק בעל צרכים מיוחדים, אלא גם היה שייך למיעוט החרדי. ידוע שבקרב קהילה זו מתגלע לעתים קרובות מתח עם המשטרה Mathie, 2016)).

באופן דומה, ישראלים ממוצא אתיופי מדווחים על סטיגמטיזציה של המשטרה (Jonathan-Zamir et al., 2019), מה שמעלה את החשד שהאלימות שהופעלה כנגד יהודה ביאדגה על ידי המשטרה הושפעה ממוצאו. דוח מבקר המדינה משנת 2021 מוצא ש"על אף היותו של הנושא במוקד השיח הציבורי, וחרף העיסוק המוגבר של גורמי האכיפה בו והמאמצים הניכרים שהשקיעה המשטרה בעניינו במסגרת התוכנית המשטרתית, הרי שיעורי השיטור והאכיפה כלפי יוצאי אתיופיה נותרו גדולים בהרבה מהשיעורים בקרב כלל האוכלוסייה, ומידת האמון של יוצאי אתיופיה במשטרה וכן מידת שביעות רצונם ממנה נותרו מועטות." (עמ' 54) (משרד מבקר המדינה, 2021).

במיוחד בעידן של מלחמה בטרור קשה לשוטר לאזן בין הצורך להגיב באופן מיידי לבין הצורך להימנע ככל הניתן מפגיעה במי שמאיים עליו. לכן, בין אם בגלל התנהגות בלתי צפויה או בלתי מובנת ובין אם בגלל דעות קדומות וחששות של אנשי הביטחון, אדם עם מוגבלות נפשית נמצא בסיכון מוגבר לסבול מאלימות באינטראקציה עם אוכפי החוק. במצבים אלו של מפגש בין שוטר לאדם עם מוגבלות נפשית, הצטלבות זהויות מרובות קובעת לעתים קרובות כיצד מתפתח המפגש בין האזרח לבין אנשי אכיפת החוק והאם יהיה לו סוף טרגי (Whitesel, 2017). כך, השילוב בין זהויות שונות עלול להשפיע ישירות על הסיכון להפוך לקורבן אלימות ולכן יש חשיבות רבה למודעות להצטלביות עבור אנשי ביטחון ואנשי רפואה.

תיעוד ובדיקה של תופעת האלימות המשטרתית 

בהעדר חובת דיווח ופרסום של כל המקרים של שימוש מופרז בכוח וגרימת מוות מצד שוטרים או אנשי ביטחון, המידע שהציבור מקבל הוא חלקי ורוב מקרי האלימות הלא קטלנית אף לא מגיעים לידיעת הציבור. משטרת ישראל מפרסמת באתר שלה מידע על הליכי משמעת שננקטו נגד שוטרים ועל תוצאות של תלונות אזרחיות (משטרת ישראל, 2021). למרות זאת, חסר מידע מלא, שקוף ואמין. לכן, קיים צורך במאגר מידע לאומי של מקרי אלימות קטלנית או חמורה של המשטרה הכולל תיאור מפורט של האירועים, וכן חקירות מלאות וציבוריות של אירועי הרג. מידע כזה יאפשר מחקר על שימוש מוגזם בכוח מצד גורמי אכיפת החוק ובתקווה יביא למניעת אירועים כאלו.

 רישום ודיווח רפואיים

אנשי ונשות רפואה אמורים.ות להיות ערניים וביקורתיות לגבי כל ביטוי של אפליה כלפי בעלי מוגבלות ושימוש לרעה בכוח מצד המדינה כלפי אוכלוסיה זו. הם.ן צריכים.ות לזהות ולתעד פגיעות פיזיות או נפשיות שהן תוצאה של מפגשים אלימים בין אוכפי החוק לציבור, ובמיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלויות. 

במוסדות רפואיים בישראל, יש תיעוד בתיק הרפואי בכל מפגש של אנשי רפואה עם מטופל. תיעוד זה אמור לכלול אבחנה של הבעיה. כחלק מתיעוד בתיק הרפואי יש חשיבות לתיעוד אלימות בכלל ומשטרתית בפרט, כיוון שיש לכך השלכות משפטיות ומנהליות (Strote & Hickman, 2018), וכן השלכות על בריאותו הפיזית והנפשית של המטופל. רישום מאפשר גם איסוף נתונים שיטתי ברמה הלאומית. אנשי רפואה אמנם נמצאים בעמדת מפתח בנושא של תיעוד אלימות של גורמי אכיפת החוק כלפי אזרחים (Richardson et al., 2016), אך נוטים להימנע מלדווח על אלימות משטרתית Strote & Hickman, 2018)) יתכן והיעדר הדיווח על אלימות שוטרים נובע מתת-אבחון של המקרים, אך יתכן גם שהרופאים מזהים את האלימות אך לא רואים בדיווח על מקרים כאלו חלק מתפקידם ואחריותם. ​​לכן, התחלה טובה עשויה להיות רישום של אלימות כאבחנה. סיווג המחלות הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי, ICD-10, מעודד רישום גורמים חיצוניים לתחלואה ותמותה ובו קוד ספציפי למצבים אלו  (איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות, 1996):

Y35 - פציעות שנגרמו על ידי המשטרה או גורמי אכיפת חוק אחרים, במהלך מעצר או ניסיון מעצר, דיכוי הפרות סדר, שמירה על הסדר ופעולות משפטיות אחרות.

אין לנו מידע לגבי ישראל, אבל ידוע ממדינות אחרות שקיים תת-שימוש של אבחנה זו Ryngelblum & Tourinho Peres, 2020; Feldman et al., 2017)).

 מסקנות וסיכום

במאמר טענו וניסינו לגבות בנתונים מכתיבה אקדמית ומהתקשורת שאינטראקציות בין אנשים עם מוגבלות לבין המשטרה רווחות ומסוכנות יותר, בהשוואה למפגשים בין המשטרה לבין אנשים ללא מוגבלויות. הנושא דורש המשך חקירה ועדיין חסרים נתונים מדוייקים. בנוסף, נדרשנו למושג "הצטלביות", לפיו קטגוריות חברתיות מרובות פועלות יחד כגורמי סיכון מורכבים, דבר המסביר מדוע אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות פגיעה במיוחד לאלימות מצד המשטרה חשוב לזהות את ההצטלביות הזו ולבחון כיצד ניתן למזער את הסיכון לאלימות במפגש בין בעלי מוגבלות נפשית לבין אנשי ביטחון. בהמשך לתהליך זה יש להטמיע את השינוי במערכות השונות ולדאוג להכשרה בנושא כחלק מלימודי הרפואה, המשטרה והביטחון.

אנו מסיימים.ות בקריאה לרשויות להיות שקופות בדיווחיהן על מקרי אלימות משטרתית, ולאנשי רפואה להיות מודעים.ות לפגיעות של אנשים עם מוגבלות ולתעד כל אירוע של אלימות משטרתית בתיקים רפואיים, במקרה של פציעה, עם קוד Y35. 

מקורות

איגוד הפסיכיאטרייה בישראל ומשרד הבריאות. (1996). ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי. איגוד הפסיכיאטרייה.

בריינר, י. (2020, אוגוסט 21). השוטר שירה למוות באיאד אל-חלאק יועמד לדין בכפוף לשימוע בגין המתה בקלות דעת. הארץ. https://www.haaretz.co....aw/1.9251414

בריינר, י. (2021, יוני 17). שנה לאחר הרג איאד אל-חלאק, השוטר שירה בו הואשם בהמתה בקלות דעת - משפט ופלילים. הארץ. https://www.haaretz.co....um-1.9913853

בריינר, י., וחורי, ג. (2020, יוני 10). שניים מהמאבטחים שירו למוות בגבר בבית החולים שיבא נחקרו באזהרה. הארץ. https://www.haaretz.co....um-1.8911912

בריינר, י. ופלג, ב. (2019, ינואר 19). משפחת הצעיר שנורה למוות בבת ים זועמת על המשטרה וטוענת שפעלה בניגוד להוראות. הארץ. https://www.haaretz.co....um-1.6851735

בריינר, י., ופלג, ב. (2020, אפריל 30). שוטר ירה למוות באזרח שדקר אותו בראש העין: “המשטרה ידעה שהוא לא בסדר.” הארץ. https://www.haaretz.co....aw/1.8810578

דורון, י. (2021, ינואר 7). נסגר התיק נגד השוטר שירה בשיראל חבורה. ישראל היום. https://www.israelhayom...ticle/837941

הצטלביות. (2021, יוני 1). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. נדלה 25/9/2021 מתוך https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%94%D7%A6%D7%98%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA&oldid=31507055

חילאי, ס. (2021, אוגוסט 13). משפחתו של יהודה ביאדגה שנורה למוות בידי שוטר עתרה לבג"ץ: “רוצים צדק.” Ynet. https://www.ynet.co.il/...le/rjfrakxet.

חכמון, א. (2019, יוני 14). מסתמן: לא תיפתח חקירה נגד השוטר שעצר צעיר חרדי אוטיסט. מעריב. https://www.maariv.co.i...ticle-703603

חסון, נ., בריינר, י., וחורי, ג. (2020, מאי 30). שוטרים ירו למוות בפלסטיני בעל צרכים מיוחדים. לאחר שנהרג התברר שלא היה חמוש. הארץ. https://www.haaretz.co....um-1.8882623

משטרת ישראל (2021) בית הדין למשמעת ובית הדין לערעורים. נדלה 24/9/2021 מ- https://www.gov.il/he/departments/general/police_national_units_disciplinary_tribunal

משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור. (2021). התנהלות גורמי האכיפה אל מול יוצאי אתיופיה. https://www.mevaker.gov.../7302-7.aspx

Abu, O., Yuval, F., & Ben-Porat, G. (2017). Race, racism, and policing: Responses of Ethiopian Jews in Israel to stigmatization by the police. Ethnicities, 17(5), 688–706. https://doi.org/10.1177/1468796816664750

Akarsu, H. (2018). ‘Proportioning violence’: Ethnographic notes on the contingencies of police reform in Turkey. Anthropology Today, 34(1), 11–14. https://doi.org/10.1111/1467-8322.12403

Atak, K., & della Porta, D. (2016). Popular uprisings in Turkey: Police culpability and constraints on dialogue-oriented policing in Gezi Park and beyond. European Journal of Criminology, 13(5), 610–625. https://doi.org/10.1177/1477370816636902

Baker, D., & Pillinger, C. (2020). ‘If You call 911 they are going to kill me’: Families’ experiences of mental health and deaths after police contact in the United States. Policing and Society, 30(6), 674–687. https://doi.org/10.1080...2019.1581193

Ben-Porat, G., Yuval, F., & Mizrahi, S. (2012). The challenge of diversity management: Police reform and the Arab minority in Israel. Policy Sciences, 45(3), 243–263. https://doi.org/10.1007...7-012-9154-x

Bruce, D. (2005). Interpreting the Body Count: South African statistics on lethal police violence. South African Review of Sociology, 36(2), 141–159. https://doi.org/10.1080...005.10419135

Carmichael, J. T., & Kent, S. L. (2015). The use of lethal force by Canadian police officers: Assessing the influence of female police officers and minority threat explanations on police shootings across large cities. American Journal of Criminal Justice, 40(4), 703–721. https://doi.org/10.1007...3-014-9283-1

Dorchin, U. (2020). The history, politics and social construction of “blackness” in Israel. Currents: Briefs on Contemporary Israel, 1(2), 1–8. https://www.internation...ticle/224386

Edwards, F., Lee, H., & Esposito, M. (2019). Risk of being killed by police use of force in the United States by age, race–ethnicity, and sex. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 116(34), 16793–16798. https://doi.org/10.1073/pnas.1821204116

Feldman, J. M., Gruskin, S., Coull, B. A., & Krieger, N. (2017). Quantifying underreporting of law-enforcement-related deaths in United States vital statistics and news-media-based data sources: A capture–recapture analysis. PLOS Medicine, 14(10), e1002399. https://doi.org/10.1371...pmed.1002399

Finch, B. K., Beck, A., Burghart, D. B., Johnson, R., Klinger, D., & Thomas, K. (2019). Using crowd-sourced data to explore police-related-deaths in the United States (2000–2017): The case of fatal encounters. Open Health Data, 6(1), 1. https://doi.org/10.5334/ohd.30

Fuller, D. A., Richard Lamb, H., Professor of Psychiatry, E., Sciences, B., Biasotti, M., & Snook Executive Director, J. (2015). Overlooked in the undercounted: The role of mental illness in fatal law enforcement encounters. https://www.treatmentad...rcounted.pdf

Gibbs, V., & Haas, K. (2020). Interactions between the police and the autistic community in Australia: Experiences and perspectives of autistic adults and parents/carers. Journal of Autism and Developmental Disorders, 50(12), 4513–4526. https://doi.org/10.1007...-020-04510-7

Hughes, K., Bellis, M. A., Jones, L., Wood, S., Bates, G., Eckley, L., McCoy, E., Mikton, C., Shakespeare, T., & Officer, A. (2012). Prevalence and risk of violence against adults with disabilities: A systematic review and meta-analysis of observational studies. The Lancet, 379(9826), 1621–1629. https://doi.org/10.1016...6(11)61851-5

Jonathan-Zamir, T., Weisburd, D., Dayan, M., & Zisso, M. (2019). The proclivity to rely on professional experience and evidence-based policing: Findings from a survey of high-ranking officers in the Israeli police. Criminal Justice and Behavior, 46(10), 1456-1474. https://doi.org/10.1177/0093854819842903

Kane, E., Evans, E., Mitsch, J., Jilani, T., Quinlan, P., Cattell, J., & Khalifa, N. (2018). Police interactions and interventions with suspects flagged as experiencing mental health problems. Criminal Behaviour and Mental Health, 28(5), 424–432. https://doi.org/10.1002/cbm.2078

Khalifeh, H., Oram, S., Osborn, D., Howard, L. M., & Johnson, S. (2016). Recent physical and sexual violence against adults with severe mental illness: A systematic review and meta-analysis. International Review of Psychiatry, 28(5), 433–451. https://doi.org/10.1080...2016.1223608

Kimhi, R., Barak, Y., Gutman, J., Melamed, Y., Zohar, M., & Barak, I. (1998). Police attitudes toward mental illness and psychiatric patients in Israel. The Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law, 26(4), 625–630. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9894218/

Kreuzer, P. (2018). Excessive use of deadly force by police in the Philippines before Duterte. Journal of Contemporary Asia, 48(4), 671–684. https://doi.org/10.1080...2018.1471155

Krug, E. G., Dahlberg, L. L., Mercy, J. A., Zwi, A. B., & Lozano, R. (2002). World Report on Violence and Health. World Health Organization. https://www.who.int/vio...mmary_en.pdf

Lett, E., Asabor, E. N., Corbin, T., & Boatright, D. (2021). Racial inequity in fatal US police shootings, 2015-2020. Journal of Epidemiology and Community Health, 75(4), 394–397. https://doi.org/10.1136/jech-2020-215097

Livingston, J. D. (2016). Contact between police and people with mental disorders: A review of rates. Psychiatric Services, 67(8), 850–857. https://doi.org/10.1176...ps.201500312

Maniglio, R. (2009). Severe mental illness and criminal victimization: A systematic review. Acta Psychiatrica Scandinavica, 119(3), 180–191. https://doi.org/10.1111...2008.01300.x

Mathie, N. (2016). ‘Jewish sectarianism’ and the State of Israel. Global Discourse, 6(4), 601–629. https://doi.org/10.1080...2016.1259284

Metcalfe, C., & Hodge, O. (2018). Empowering the police to fight terrorism in Israel. Criminology & Criminal Justice, 18(5), 585–603. https://doi.org/10.1177/1748895817739664

Mueller, C. O., Forber‐Pratt, A. J., & Sriken, J. (2019). Disability: Missing from the conversation of violence. Journal of Social Issues, 75(3), 707–725. https://doi.org/10.1111/josi.12339

Osse, A., & Cano, I. (2017). Police deadly use of firearms: An international comparison. International Journal of Human Rights, 21(5), 629–649. https://doi.org/10.1080...2017.1307828

Perry, D. M., & Carter-Long, L. (2016). The Ruderman white paper on media coverage of law enforcement use of force and disability: A media study (2013-2015) and overview. http://www.rudermanfoundation.org

Perry, S., & Jonathan-Zamir, T. (2014). Lessons from empirical research on policing in Israel: Policing terrorism and police-community relationships. Police Practice and Research, 15(2), 173–187. https://doi.org/10.1080....2013.874175

Psarra, V., Sestrini, M., Santa, Z., Petsas, D., Gerontas, A., Garnetas, C., & Kontis, K. (2008). Greek police officers’ attitudes towards the mentally ill. International Journal of Law and Psychiatry, 31(1), 77–85. https://doi.org/10.1016....2007.11.011

Pūraitė, A. (2016). Use of the lethal force by police: Lithuanian cases in ECtHR. Public Security and Public Order, 17, 238–256. https://www3.mruni.eu/o...le/view/5679

Rafla-Yuan, E., Chhabra, D. K., & Mensah, M. O. (2021). Decoupling crisis response from policing — A step toward equitable psychiatric emergency services. New England Journal of Medicine, 384(18), 1769–1773. https://doi.org/10.1056/NEJMms2035710

Richardson, J. B., St. Vil, C., & Cooper, C. (2016). Who shot ya? How emergency departments can collect reliable police shooting data. Journal of Urban Health, 93(Suppl 1), 8–31. https://doi.org/10.1007...4-015-0008-7

Rohrer, A. J. (2021). Law enforcement and persons with mental illness: Responding responsibly. Journal of Police and Criminal Psychology, 1–8. https://doi.org/10.1007...-021-09441-2

Rossler, M. T., & Terrill, W. (2017). Mental illness, police use of force, and citizen injury. Police Quarterly, 20(2), 189–212. https://doi.org/10.1177/1098611116681480

Ryngelblum, M., & Tourinho Peres, M. F. (2020). Reclassifying deaths: Legal intervention deaths (Y35- ICD10) in the city of Sao Paulo (2014-2015). European Journal of Public Health, 30(Supplement_5). https://doi.org/10.1093...ckaa165.1006

Strote, J., & Hickman, M. J. (2018). Emergency department documentation of alleged police use of excessive force in cases where formal complaints are ultimately filed. American Journal of Forensic Medicine & Pathology, 39(4), 309–311. https://doi.org/10.1097...000000000418

U.S. Commission on Civil Rights. (2018). Police use of force: An examination of modern policing practices. https://www.usccr.gov/p...of-Force.php

Whitesel, J. (2017). Intersections of multiple oppressions: Racism, sizeism, ableism, and the “illimitable etceteras” in encounters with law enforcement. Sociological Forum, 32(2), 426–433. https://doi.org/10.1111/socf.12337

World Health Organization. (2001). The World Health Report 2001 - Mental Health: New understanding, new hope. https://www.who.int/whr/2001/en/

World Health Organization. (2011). World Report on Disability. https://www.who.int/tea...n-disability

World Population Review. (2021). Police Killings by Country. Retrieved September 23, 2021, from https://worldpopulation...s-by-country