דבר המערכת / גליון ראשון
דבר המערכת / גליון 1, יוני 2021
לפניכן-ם הגיליון הראשון של כתב העת המקוון החדש "חוצות" – כתב עת תרבוטיפוליטי. בחרנו בשם "חוצות" כי שאיפתנו היא לחצות גבולות של דיסציפלינות אקדמיות ולהפגיש פרספקטיבות פסיכולוגיות, פסיכואנליטיות וקליניות עם פרספקטיבות פוליטיות, ביקורתיות ואקטיביסטיות.
ייסדנו את כתב העת מתוך כוונה לבנות מרחב שיאפשר חשיבה משותפת על ואת הקליניקה, את הפוליטי, ואת יחסי הכוח בתוכם אנו מטפלות ומתקיימות, את הכוחות המפעילים אותנו ואת הכוח שאנו עצמנו מפעילות בבלי דעת. אנחנו מבקשות לתת כאן במה לקולות שונים, לסיפורים שטרם סופרו, לאוכלוסיות המצויות הרחק מן המיינסטרים ולאתגר בכך את עצמנו כבנות אדם וכמטפלות, את קהל הקוראות, ואת החברה בה אנו חיות. אנחנו רואות את החשיבה הטיפולית ככזו שחוצה גבולות – בין העצמי לאחר, בין האנחנו לאחרים-ות, בין החדר אל החוץ, בין התרבותי לפוליטי, בין המשבר לשגרה. בתוך כך, זהו כתב עת שיעסוק בשאלה: כיצד ניתן לטפל כאשר האדמה מתחת לרגלינו בוערת? איך המקצעות הטיפוליים משתלבים במרקם הפוליטי-חברתי הנפיץ והאלים המאפיין את המדינה ואת האזור?
הרעיון לכתב העת נבט עוד בטרם שנת הפנדמיה וגליון ראשון זה התגבש לפני אירועי מאי 2021, אירועים שטרם זכו לעיבוד מנטלי ושאנו רחוקות מלדעת איך להמשיגם ובאילו שמות לקרוא להם: מלחמה? מבצע? מתקפה? הפגנות? מהומות? אינתיפאדה? כל שם טעון רגשית, כל שם כולל ומדיר, כל שם מקרב ומרחיק את החוויה. השנה האחרונה המחישה ביתר שאת כי מה שידוע יכול באחת להפוך ללא ידוע ואף מאיים. נוכחנו בצורך החיוני לייצר ולאפשר מרחבי חשיבה הלוקחים בחשבון הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים ולטפח חשיבה ביקורתית, בתוך מציאות שמזמנת לנו אי-ידיעה, הצפה רגשית, אימה ומתקפות מטלטלות על החיבורים האישיים והחברתיים.
תרבוטיפוליטי אינה מילה רגילה שקיימת זה מכבר בשפה העברית, אלא סינתזה של כמה מילים – תרבותי, טיפולי, פוליטי. מה בין הטיפולי לבין התרבותי והפוליטי? בניגוד לאופן שבו היה נהוג להציג זאת במסגרת התיאוריות הפסיכולוגיות הקלאסיות, תינוקות אינם נולדים לחיקה של משפחה גרעינית אוניברסלית בעלת מבנה אחיד הממוקמת בתוך ואקום, אלא לתוך הקשרים סוציו-אקונומיים, תרבותיים ופוליטיים. הקשרים אלה משפיעים, מהיום הראשון, על כל היבט של חוויית הגדילה, על התפתחות העצמי וחיי הרגש של התינוקת, על הזהות והערך העצמי של הילד, על תפיסת הזולת ועל הציפיות מהאינטראקציה החברתית. תינוק או תינוקת נולדים לתוך קשר עם ההורים הנושאים בקרבם טראומות לאומיות, והמשדרים, בהתאם להשתיכויותיהם הקבוצתיות ומיקומם החברתי, תקווה או ייאוש, ביטחון או פחד קיומי, עליונות או נחיתות. את כל אלו מביאים הן המטופלות-ים והן המטפלות-ים לתוך חדר הטיפול.
במפגש הטיפולי עצמו, יחסי הכוחות המגדריים, הלאומיים והאתניים, והפערים בין המטפלת למטופלת מבחינת המעמד הכלכלי ומידת השייכות למיינסטרים, יקבעו מה יוכל להיאמר במילים ומה יושתק, יודר מהחדר, או ייאמר בעקיפין, בדרכים לא מילוליות. אך עוד קודם לכן – מי בכלל זוכה לפלס את דרכו לאותו חדר הטיפולים, היכן ממוקם החדר, מה משדר העיצוב שלו? מיהם המטפלים והמטפלות, מהם המאפיינים האתניים והמעמדיים שלהם-ן, איך הצליחו לשרוד כלכלית במשך ההכשרה האינסופית? איך נאלצו להלבין את עצמן אם אינן לבנות, איך למדו לא לחשוב ביקורתית או לא לחשוב כלל, במקצוע בו אין ברירה אלא לשנן תיאוריות התפתחות שנכתבו על ידי גברים לבנים לפני חמישים שנה לכל הפחות, כדי לעבור את הבחינות ולהתקבל פנימה – כל אלה אינן אלא שאלות פוליטיות.
אלה הם מבין הנושאים בהם יעסוק כתב העת, ולצד הביקורת על הקיים נציג אלטרנטיבות. נעסוק בתיאוריה קלינית מודעת הקשר חברתי, תרבותי ופוליטי, בפסיכולוגיית השחרור ובאקטיביזם שנעזר בכלים מקצועיים במאבקים פוליטיים, בתוך התחום הטיפולי ומחוצה לו. נפרסם טקסטים של כותבות וכותבים – אנשי טיפול, חוקרות ואקטיביסיטיות – שמציעים שילובים בין כלים מקצועיים לכלים ביקורתיים לשם שינוי הפרקסיס של השדה הטיפולי בישראל ובמטרה לקיים שיח פוליטי בינתחומי ער.
צוות המערכת של כתב העת התרבוטיפוליטי מורכב כעת מנשות טיפול, אך אנו מכוונות גם לעבר צמתים בין דיסציפלינות, ואנו מקוות למשוך אלינו עוד קהלים של כותבות וכותבים, קוראות וקוראים מהאקדמיה ומהעולם האקטיביסטי. נפרסם טקסטים במגוון פורמטים: מאמרים אקדמיים לצד טקסטים אקטיביסטיים קצרים וטורי דעה, כמו גם סקירות של כנסים, ימי עיון, ספרים וסרטים רלוונטיים.
כפי שאולי שמתן-ם לב, טקסט זה נכתב בעברית אינקלוסיבית מגדרית, כאשר הכלים בהם אנו משתמשות במטרה לקדם את האינקלוסיביות ואת המודעות המגדרית אינם אחידים או סטנדרטיים – השתמשנו במקף המחבר בין לשון אישה ללשון גבר, לצד הגיוון בין כתיבה בלשון גבר לבין לשון אישה. בתוך צוות המערכת, אנו מקיימות שיח על פתרונות אפשריים לבעיית מגדור היתר של השפה העברית ("עברית היא סקסמניאקית“, כתבה יונה וולך), ועל היתרונות והחסרונות של הפתרונות השונים. בעתיד נרצה לדון על כך גם על גבי דפיו הווירטואליים של כתב העת ונזמין כתיבה בנושא. ובינתיים, אנו מזמינות את הכותבות והכותבים לבחור בפתרונות שנוחים להן-ם.
בגיליון הראשון, החגיגי, אנו מתרגשות להציג לקוראות את המאמר של ד"ר יוחאי נדן ופרופ' דורית רואר-סטריאר, "טיפול מודע-הקשר: המשגה תיאורטית והשתמעויות קליניות". הכותבים מדגימים את עקרונותיה של הגישה הטיפולית אשר פיתחו, "טיפול מודע-הקשר", באמצעות שני הקשרים שעלו מתוך מחקרם ארוך הטווח, ואשר אותם זיהו כמהותיים להבנת התחום של סיכון ומוגנות לילדים במציאות הישראלית: ההקשר של גזענות והדרה, וההקשר של קונפליקט פוליטי ואלימות.
המאמר של רתם זמיר, פסיכולוגית קלינית, דוקטורנטית במסלול פסיכואנליזה בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן וחברת מערכת "חוצות", עוסק במפגש עם פני האחר בתקופת הקורונה. הכותבת בוחנת את ההשפעות הנפשיות של הגבלת האפשרות לפגוש את פני האחר, המתחבא מאחורי המסכה או המסך. שאלות שמהדהדות בעת הנוכחית ביתר שאת. בהישען על המשגות תיאורטיות שונות – של פרויד, ויניקוט, קריסטבה, בודריאר ולוינס – טוענת זמיר כי מדובר ב"עיוורון סלקטיבי של הסובייקט לחלקים בסובייקטיביות של האחר ומתוך כך לחלקים בסובייקטיביות שלו עצמו“.
ד"ר משה לנזמן, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מציג את סיפור חייו ואת תרומותיו הרבות של הפסיכולוג החברתי הספרדי פורץ הדרך, איגנסיו מרטין-ברו, שלימד ופעל באל-סלבדור עד להירצחו ב-1989. מרטין- ברו ייסד אסכולה פסיכולוגית אותה כינה "פסיכולוגיית השחרור", הקוראת לפסיכולוגים לבסס תיאוריה ופרקטיקה אשר שמות במרכז את החוויות והצרכים של בני המעמדות הנמוכים בחברה בה הם חיים ופועלים. לנזמן מדגים את יישומי אסכולה זו בחברה הפלסטינית ומצביע על תרומתה לחדר הטיפול.
נאומה של העובדת הסוציאלית, הפסיכותרפיסטית והאקטיביסטית, מנאל אבו חק, אותו נשאה באירוע ההשקה של הרשת הפלסטינית העולמית לבריאות הנפש, נוגע בצורך העז לאחות את הפיצולים התוך-נפשיים והחברתיים עמם מתמודדים סובייקטים פלסטיניים. על נאומה של אבו חק מגיבות הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מונא כרכבי והפסיכיאטרית ד"ר רוחמה מרטון, מייסדת הארגון “רופאים לזכויות אדם”. כרכבי מתבוננת במבט רפלקסיבי על האתגרים של איחוי הפיצולים בחברה הפלסטינית, תוך שימוש במושגים משדה הפסיכולוגיה החברתית. מרטון מתייחסת, מתוך ניסיונה האקטיביסטי העשיר, לנושא המורכב של התמקמותן של פעילות יהודיות שפועלות בסולידריות עם מאבקים פלסטיניים.
מאמרה של מיכל פרוכטמן, פסיכולוגית חינוכית ואקטיביסטית, מתאר פרויקט של כתיבת תסקירים פסיכוסוציאליים לילדים פלסטינים העצורים בבית כלא צבאי ישראלי. פרוכטמן כותבת על פרקטיקת המעצרים ועל החוויה של הילדים והוריהם במהלך המעצר. כתיבת התסקירים הייתה חלק מפרויקט רחב שעסק במעצרי קטינים פלסטינים, פרי שיתוף פעולה בין הארגונים "פסיכואקטיב" ו"עו"סים שלום". תוך כדי תיאור הפרויקט היא משתפת בדילמות האתיות והרגשיות שליוו את הקבוצה ואותה באופן אישי כפסיכולוגית, ישראלית, יהודייה ואקטיביסטית.
טובה בוקסבאום, פסיכולוגית קלינית, פסיכואקטיביסטית וחברת מערכת "חוצות", סוקרת את יום העיון "כשהפסיכואנליזה פוגשת את הפוליטי - אז והיום". הכנס ציין עשור לפעילותה של קבוצת “קיר נופל” בהובלתה של פרופ’ יולנדה גמפל. בוקסבאום רואה בקיום הכנס אמירה חשובה ואף אמיצה בישראל 2021, הן פנימה לקהילה המקצועית והן החוצה לחברה הישראלית. בהמשך לסקירה היא מוסיפה את נקודת מבטה הפסיכואקטיביסטית, וכן מרחיבה את השיח התיאורטי והקליני שהוצג ביום העיון דרך התייחסות לספרות עכשווית העוסקת בממשק שבין הפסיכולוגי לפוליטי.
המאמר החותם את כתב העת הוא "תמיכה טובה דיה: על תרומתם של ארגוני עובדים לסביבה הטיפולית", של ד"ר ירדן מנדלסון, עד לאחרונה יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר ומובילת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית. מנדלסון משתפת בדרך שעברה בנסיונה לשנות דעות קדומות בקרב הפסיכולוגיות-ים בכל הנוגע לקידום זכויותיהם כעובדים בתחום בריאות הנפש. לטענתה של מנדלסון, דאגה של המטפלות-ים לזכויותיהם שלהם עצמם נחוצה על מנת לבסס סביבה טיפולית טובה דיה למטופלות-ים.
כאמור, מאז שהגיליון הראשון של כתב העת היה מוכן לפרסום התרחשו אירועים רבים וקשים שנבקש לתת עליהם את הדעת. החלטנו להוציא לאור את הגיליון כפי שהוא מתוך מחשבה שהוא משקף את רוח הדברים של המרחב שאנו מבקשות ליצור כעת ובכל עת. אנו מצרפות לכך קריאה והזמנה לכתיבה וחשיבה את אשר אירע מסביבנו ובתוכנו במסגרת הגיליונות הבאים, מתוך הכרה בכך שתהליכי העיבוד ומתן המשמעויות ידרשו זמן ומקום לחשיבה משותפת.
לסיום, אנו רוצות להודות לכל אלו שתרמו, במישרין ובעקיפין, להגשמת החזון של כתב העת. מפאת קוצר היריעה, נציין כאן כמה משותפינו המרכזיים שסייעו בהנחת אבני היסוד של כתב העת. תודה לאתר "פסיכולוגיה עברית" שסיפק בית וירטואלי, ל"אקדמיה לשוויון" על ליווי ומתן רוח גבית ול״בית הספר לשלום - נוה שלום/ וואחת אל סאלאם" ו"פסיכואקטיב" שהעניקו תמיכה ותרומה כספית.
כמו כן, נבקש להודות לכותבים ולכותבות שבחרו להציג את רעיונותיהם במרחב ביתנו המתהווה, ולא.נשי המקצוע שסייעו בהגשת הטקסטים לקוראינו. נודה לד״ר סני גורדון, ד"ר מיה מוכמל, ד"ר נוגה אריאל גלור וד"ר קים יובל על תרומתן-ם לעריכת התכנים, ולנעם בוקסבאום, יעל טל ברזילאי, אירה קונטורובסקי ואלעד זמיר על עריכה לשונית בהתנדבות של המאמרים בגיליון.
אנו מזמינות אתכן-ם לצלול הישר לתוך הטקסטים. הגיוון רב, כך שאנו מקוות שכל קוראת וקורא ימצאו בגיליון תכנים אליהם יוכלו להתחבר. נמתין בקוצר רוח לתגובות, ונשמח לקבל הצעות למאמרים – טקסטים תיאורטיים, דיווחים על פסיכו-אקטיביזם בשטח, וסקירות של אירועים מקצועיים ואירועי תרבות רלוונטיים. מוזמנות-ים להיות איתנו בקשר בכל נושא, דרך מייל המערכת
