| מאת: | ערבה בוכיה | תאריך: | 2/9/2006 19:00 |
נושא: |
התלבטות | | תוכן: | בפגישה האחרונה שלנו התפרקתי לגמרי. הייתי מרוסקת וחשופה, ונזקקת לה יותר מאי פעם.
בסוף הפגישה, כשכבר היינו ליד הדלת, המטפלת שלי אמרה, כבדרך אגב, אה כן, המחיר של הטיפול צריך לעלות.
אמרתי בסדר והלכתי. ומאז אין לי שקט. אני מרגישה כל כך זולה עם כל המלודרמות הרגשיות שלי, כשכל מה שחשוב לה זה עוד 10% בצ'ק. אני מרגישה שהיא עשתה שימוש ציני ונצלני בנזקקות שלי.
המטפלת שלי מודעת היטב לכך שאני מביאה איתי לטיפול עבר עשיר של ניצול ע"י דמויות סמכותיות. היא יודעת להזהר ממלכודות, להימנע מלהיכנס לסיטואציות שעלולות להתפרש כניצול או שימוש לא הוגן במעמד שיש לה בחיים שלי. והנה, כאילו כלום, היא רואה את הנשמה שלי מבעבעת מכמיהה אליה, ומחליטה שזה זמן מעולה להעלות את המחיר.
אין לי מספיק מילים לתאר עד כמה אני מרגישה מרומה. אני שוקלת פשוט להיעלם לה. לא להגיע יותר. אני מרגישה שמה שהיא עשתה היה כל כך חסר רגישות, עד שאין טעם אפילו לדון בכך, חוסר הטאקט כל כך מוחצן ובולט לעין, האופן המרושל והפוגעני שבו היא בחרה להעלות את המחיר הוא כל כך מובהק וחד משמעי, שעל מה כבר יש לדבר? אני לא מרגישה שמגיעה לה הזכות להתנצל.
מה דעתכם? איך ממשיכים בטיפול ממקום כל כך פגוע? איך משקמים את האמון? ואולי לא כל אמון ראוי לשיקום?
אציין שעד כה היו לנו ISSUES, שדיברנו עליהם ופתרנו בינינו, אך מעולם לא בסדר גודל כזה. |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
ערבה יקרה...
שלח דואר לבטי פול
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
תשלום, ניצול וחוסר טאקט