| מאת: | מיקה | תאריך: | 25/8/2006 11:11 |
נושא: |
דיכאון- עוד סיפור עצוב בגוף ראשון | | תוכן: | רוב חיי מתנהלים בצל דיכאון. לא מהסוג האלים והמשתק (זה מגיע בפאזות קצרות והולך), אלא מעין דיכדוך טובעני ודביק שמלווה אותי לכל מקום והופך כל משימה פשוטה למועקה קשה ומכבידה. כמו לרוץ על חול רך.
והנה, אני שומעת לפני כמה ימים בגלי צה"ל, 60 שניות על אלימות מילולית ודיכאון. באינטונציה קליפית עליזה, מעדכן עדי טלמור, שמחקרים הוכיחו שמי שסבל מאלימות מילולית בילדות נוטה להיות מבוגר דיכאוני.
אלימות מילולית?? בעיניי, אלימות מילולית זה ממתק למפונקים. אלימות מילולית נמוגה מפני האלימות הפיזית, וכמעט לא נספרת. את מודה בליבך למי שמואיל בטובו להתייחס אלייך באלימות מילולית בלבד.
האם הדיכאון הזה הוא תוצאה ישירה של ילדותי רוויית האלימות? אני מגלגלת את הרעיון הזה שוב ושוב. יש בו משהו מנחם. בעל משמעות. אולי בכל זאת המטען הגנטי שלי לא מקולל.
זה כל כך מתעתע... אשמה, פגומה, קורבן חסר אונים, אולי תערובת בלתי ניתנת לעיכול של הכל ביחד...
|
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
להיפטר מהדיכאון
למיקה
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום