| מאת: | טלי | תאריך: | 31/10/2006 01:50 |
נושא: |
מחלות נפש או עוד הפרעות עם שם מפחיד | | תוכן: | אני לא יודעת אם יש בפורום הזה עוד מישהו כמוני שאובחן בכזאת.שלי נקראת הפרעה דו קוטבית.
אם יש הייתי רוצה לדעת איך אתם מתמודדים עם הידיעה הזאת שאתם סובלים בהפרעה/מחלה כזאת או אחרת.
יש מישהו בחוץ,בן זוג,הילדים או החברים שסיפרתם להם על העיניין?
איך אתם מסתדרים עם הידיעה שחלק מהרגשות שלכם לא אמיתיים?
ושעם לקיחת כדור אחד החיים נראים פתאום אחרת?
איפה פה האני האמיתית? האם הרגשות שלנו באמת לרוב תוצאה של עודף או חוסר של משהו במוח?
אז איפה פה נשאר מקום לנשמה ולאישיות של כל אדם?
ועוד משהו..נניח אני אכיר מישהו וזה הופך לטיפה יותר רציני.אצתרך להגיד לו על ההפרעה?
בעיניי זה יוביל שבריב הראשון או השני הוא יאשים את השיגעון שלי בכל דבר,אפילו אם לא היה לו חלק בעיניין.
איך אוכל להלחם בסטיגמה אם אני בעצמי לא משוכנעת באמת.
אני לא הגעתי למצב של אישפוז,לדעתי כי יש לי רופא מעולה שמטפל בי.אני בכלל חיה אורך חיים סטנדארטי,עם עבודה,טיפול בילד והבית.רוב הזמן אני בסדר עד שכאילו משום מקום המחלה מופיעה.מי שקצת יודע על הרגשות בגל מאני יודע שלזמן מה,בהתחלה מדובר בשינוי נורא כייפי במיוחד אם הוא מופיע אחרי דיכאון ארוך.ולפעמים לא בא לי לספר לרופא שאני מרגישה היי מסויים כי הוא צריך לדאוג להשאיר אותי "מאוזנת".אבל היי קטן לא מטופל הופך במהרה למשהו מסוכן....סתם נכנסתי עמוק מידי לבעיה שלי.
מאוד אשמח אם יש למישהו תשובות,אפילו חלקיות לשאלות שלי.
בתודה מראש,
:) טלי ): |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
לאשכול הקודם
חזרה לארכיון
טלי יקרה
בפורום פסיכיאטריה בדוקטורס
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום