| מאת: | אימפו | תאריך: | 19/10/2006 11:37 |
נושא: |
בטיפול | | תוכן: | בטיפול
אני שוכב על הספה, פותח את הרוכסן באחת ומשחרר את הזין מכלאו. התמונה הזאת מוכנה מבעוד מועד הן מנטלית והן פיזית. ידעתי שאסור לי להסתבך. התהליך צריך להיות פשוט וזריז. זה צריך להיות באחת, מפתיע ונחוש. כבר הגעתי לטיפול מוכן נפשית, חלל עמוק בבטן. את התחתונים הסרתי כבר בבית. ידעתי שהיום יהיה היום. אני פותח באחת את הרוכסן והוא קופץ לו החוצה. בתדהמה.
ידעתי שעתה יהיה הרגע הקשה. זין מדולדל בידי. אני מסתיר אותו באצבעות רועדות. איך אצליח להעמיד אותו בשעה שלבי מפרפר. עכשיו תהיה זו תחרות בין הבושה לבין התשוקה. אסור לבזבז זמן אסור לי להסתכל על פניה אני צריך להיות נחוש. אסור לי להתייחס אליה, אל מבטה המצמית: וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ.
אני צריך להזדרז, הרי ברגע שהוא יעמוד, וכל הדרו הזקוף בידי, כאריה בתל חי, אז אהיה מוכן לכל התקפה. רק שיעמוד אני מתפלל, שאוכל להתרכז במבטה, ולינוק לתוכי את עינייה המופתעות המשתאות.
אבל אם אני לא אסתכל הרי שאני מפסיד את הרגע הגדול. מה לעשות. אני מציץ. היא מתבוננת. כאילו חכתה לרגע הזה כבר שנים, מבטה ישיר ואחיד. אני לא מצליח לקרוא את פניה. טרם החליטה אם להביע שאט נפש או הבנה מנחמת.
אני חש שהדם אוזל מאברי. הוא מונח בין אצבעות ידי כגוזל שנפל מקינו. אני לוחץ אותו בחום. אך הוא מסרב לקום. לבי מזהיר אותי מאסון מתקרב. אני צריך להפעיל את הדמיון במהירות, אני מנסה לדמיין את מוניקה לווינסקי המפתה, אך במקומה עולה לה המורה למתמטיקה עומדת עלי ושואלת "מה שמך" ואני שומע "מהשמכה". אני שואל אותה "מה". והיא אומרת לי "בלי מה", ואני שומע "בלימה". אני חוזר ושואל "מה?", והיא חוזרת וצורחת עלי "בלימה, בלימה". הילדה שלידי לוחשת באוזני "בלי מה". סוף סוף הבנתי. אני שותק.
הזין מכווץ בידי. ואני שומע כאילו ממרחקים. "נגמר לנו הזמן... עכשיו", "נמשיך מכאן בפעם הבאה....", חיוך מפייס.
אני אורז את הזין במכנסי, ויוצא מן החדר בלי להרים את עיניי
|
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
איפוטנציה-פוטנציה-פוטנציאל..
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
מקסים, מלא הומור, כתיבה ממלאת [ל"ת]