מקורות

במאמר נוסף העוסק במונוגמיה בין גברים הומוסקסואלים מציג ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), את הקושי ליישם נורמות של טיפול זוגי בסטרייטים על זוגות חד-מיניים, מביא ממצאי מחקרים ומסכם: קשה מאוד לעשות סדר במחקרים, שניסו לבדוק את סוגיית המונוגמיה בקרב הומואים. על אף החשיפה הגוברת והולכת והיציאה מהארון, קיימת בעיית נראות (visibility) קשה במחקר על קבוצות מיעוט והומואים בתוכם. בניגוד לרשומות המסודרות על מצבם המשפחתי של סטרייטים במשרד הפנים, המרכז נתונים על האוכלוסייה כולה, כל מדגם של גייז הוא מדגם סלקטיבי ובלתי-מייצג, כך שקשה מאוד, ואולי אף בלתי-אפשרי, לדעת מה אחוז ההומואים המקיימים קשר בר-קיימא. למקומות הריכוז של הומואים, שבהם ניתן למצוא נבדקים, מגיעים יותר אנשים שאין להם קשר (בגלל בדידות, למשל), במצעד הגאווה נמצא כמובן אוכלוסייה מיליטנטית שרחוקה מלייצג את אלה הספונים בביתם ולא ברור אם לבד או ביחד וכן הלאה.

 

מחקרים בתחום הסטריאוטיפים המיניים וההבדלים הפסיכולוגיים בין המינים מצביעים על כך שגברים גדלים על נורמות חברתיות המגבילות אותם בהבעת רגשותיהם, בעוד נשים גדלות על נורמות המעודדות אותן להביע רגשות. על פי מחקרים אלה, גברים מתקשים במיוחד להביע רגשות בקשריהם עם גברים אחרים, דבר הנחשב ונתפס כחולשה ואולי אף כנשיות. מה קורה, אם כן, כאשר גבר פוגש גבר, או ליתר דיוק בקשרים זוגיים בין שני גברים? על שאלה זו מנסה להשיב ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), בניתוח ביקורתי של מחקר שראה אור לאחרונה.

 

מלבד האיסור הדתי על משכב זכר, הקשר בין הומופוביה ודתיות ניתן להסבר על רקע אישיותי. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), מגייס את תיאוריית האישיות הסמכותנית לצורך העניין וקובע: השאלה אינה מדוע אנשים דתיים הם הומופוביים יותר מחילוניים, אלא מה גורם לאנשים מסוימים להיות גם דתיים וגם הומופובים. ואולי, הקשר בין אנטישמיות להומופוביה מוצג בימים אלה בצורה המוחשית ביותר במחזה "עקומים", המראה בצורה בוטה כיצד הנאצים סימנו הומוסקסואלים, כשם שסימנו יהודים, כקבוצות שיש להיפטר מהן, כי הן מאיימות על טוהר הגזע הארי.

 

באתר "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly) חוזר ד"ר גידי רובינשטיין ומנתח את הקושי המיוחד של גברים הומוסקסואלים לשמור על מונוגמיה: גברים באשר הם גברים, הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד, שואפים לגיוון, בעוד נשים באשר הן שואפות ליציבות וביטחון. כששני גברים השואפים לגיוון חוברים יחד לקשר זוגי, כל אחד מהם חי בקונפליקט בין שאיפתו לגיוון ושאיפתו לביטחון, וזאת ללא האיזון שתורמת הדמות הנשית לתמונה.

 

ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), עומד על תופעת פער הגילים בין בני-זוג הומוסקסואלים: מרכיבים הוריים בין בני-זוג הם לגיטימיים במידה רבה, אך כדי לפתח קשר זוגי בר-קיימא, דרושים שני אנשים שבראש ובראשונה יכולים לחיות חיים מלאים פחות או יותר גם בלי הקשר הזוגי.

 

ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), צפה בסדרה "הכי גאים שיש" ומביא ניתוח פסיכולוגי של תגובות המטופלים ההומוסקסואלים שלו: "הסדרה הפכה להיות מעין מבחן השלכתי אוניברסלי, גם לגבי רצונות אסורים של מטופלים שמרניים וסולידיים וגם לגבי כל אחת מהדמויות שבה. מטופל, כמעט אגורפובי, שכמעט לא יצא מפתח בית הוריו צפה במסיבות החשק שבסדרה ולאחר שדיבר עליהן בשיחות, מצא את עצמו בסאונה".

 

מצבו של הבי-סקסואל, הנמשך לנשים ולגברים כאחד נחווה ברוב המקרים כקשה יותר ממצבו של ההומוסקסואל. הוא סוטה בחברה הסטרייטית בשל משיכתו לגברים ומנודה מהקהילה ההומו-לסבית בטענה שהוא הומופוב שאינו מקבל את נטייתו החד-מינית. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), פותח לו פתח להפוך את החיסרון המדומה ליתרון וליהנות מהיתרונות של שני העולמות.

 

במדורו "שרינק פרנדלי", עכשיו במהדורה מקוונת (www.zarut.com/shrink-friendly), מותח ד"ר גידי רובינשטיין ביקורת נוקבת על מחקרו של פרופ' גיורא שוהם, שדגם בצורה לא הסתברותית 50 הומוסקסואלים ומדבריהם הסיק מסקנות מרחיקות לכת המבססות את הטענה שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית. מה שמסוכן הוא, שהכול מנוסח בשפה ברורה וגבוהה, יש שמירה על כללי הציטוט המקובלים באקדמיה, והדיוט או סטודנט שייתקל בספר עלול להסיק שאכן מדובר במחקר מדעי.

 

שלא בצדק, הואשם פרויד בראיית ההומוסקסואליות כפסיכופתולוגית. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), מציג את "מכתבה של פרויד לאם אמריקנית" ומדגיש את יחסו הליבראלי והנאור של פרויד - לא רק על רקע תקופתו. פרויד, בניגוד לממשיכי דרכו שראו בהומוסקסואליות קיבעון בשלב האוראלי (או בשלבים המקבילים לו), ראה בה קיבעון בשלב הפאלי ולכן גם הפרעה נוירוטית קלה, שיש לקבלה ולא לרפאה.

 

בעולם הגייז, כמו בשוק הפו"פ של הסטרייטים, מניותיו של מי שאינו מעוניין בי עולות ושל זה שמעוניין בי יורדות, בעיקר כשאני לא מקבל את עצמי. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), ממשיג את התופעה בתוך התיאוריה של רוג'רס, הרואה בהערכה חיובית מותנית את אחת ממקורות הפסיכופתולוגיה, וממליץ על חוויה מתקנת בטיפול.

 

יחסי מין מזדמנים ללא קונדום (barebacking), תופעה הצוברת תאוצה בין גברים הומוסקסואלים, מבטאת לדעת ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), דוגמא מוחשית למפגש בין התשוקה המינית והרומן עם המוות. כשהאיד חוגג, האגו נרדם בשמירה.

 

האם מונוגמיה היא גזירה שהציבור יכול לעמוד בה? היא כותרת המשנה של מאמרו של ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly), שנכתב בהקשר של יחסים חד-מיניים בין גברים. דוגמאות קליניות ("הוא הפקיד את הכבל המחבר את המחשב הביתי לאינטרנט בידי בן-זוגו, כל אימת שזה יצא מן הבית, וזאת כדי שלא יתפתה להיכנס לרשת") ורשמים מכנס בנושא: "במקרים שקיים חשש לחוסר נאמנות אני עשוי לזמן את בן-הזוג לשיחה פרטנית ולשאול אותו אם יש משהו שהוא חושב שכדאי שאדע ושלא נאמר בפגישות הזוגיות".