מקורות

מדוע אנחנו מדברים על סבתות וסבים צעירים, למרות שאין ירידה בגיל הכרונולוגי של סבתות וסבים, אלא ההפך? במאמר מסביר חיים עמית את הסיבות לשינוי בתפישת הסבתאות, מתאר מה זו סבתאות "צעירה", מהם חסרונותיה ומהם יתרונותיה, ומה זה בשבילו להיות סבא צעיר.

 

ההפרדה בין סגנונות חיים נון-קונפורמיים והפרעות נפשיות ממלא תפקד מרכזי בטיפול ההתנהגותי, המדגיש את הגדרת הפונה את בעייתו ובגישות אקזיסטנציאליסטיות והומאניסטיות, המעודדות את האינדיבדואליות שלו. במחקר זה, שפורסם בכתב-העת Journal of Sex & Marital Therapy, דירגו 621 מטפלים וסטודנטים למקצועות טיפוליים את מצבו הנפשי של גבר הסובל מפוביה חברתית הקשורה למצבים מבחניים. מחצית הנבדקים קראו תיאור מקרה של מתמחה במשפטים (נשוי למורה), הסובל מפוביה זו בבחינות לשכת עורכי-הדין. המחצית השנייה קיבלה את תיאור המקרה כשהוא מופיע אצל סטודנט בסמינר למורים (נשוי לעורכת-דין) והסובל מהפףוביה כשהוא צריך להעביר שיעור מבחן בפני תלמידי כיתה א'. מצבו הנפשי של האחרון הוערך כחמור יותר באופן מובהק מאשר זה של הראשון. הבדל זה בתפיסה לא היה קשור למין הנבדק, לניסיונו המקצועי ולשכיחות של מקרה דומה בפרקטיקה שלו. התוצאות נידונות בהקשר של העמדות הפוליטיות הליבראליות וסגנון החיים החילוני של המשתתפים.

 

מיכאל ואילנה הכירו בצבא. הוא היה המפקד שלה. מיד אחרי שחרורם התחתנו ונולדו להם שני ילדים. כבר מתחילת הקשר, שניהם חשו קושי גדול בתחום היחסים עם משפחות המוצא. אילנה הרגישה כל השנים שמשפחתו של מיכאל מתנכרת לה, ומעדיפה את הכלה האחרת, אשת אחיו, על פניה. מיכאל הרגיש מעט אבוד במשפחה הגדולה של אשתו. מאמר של יעל דורון מתוך ערוץ "יחסים" של Y net

 

אמצע החיים הוא שלב התפתחותי נורמטיבי. למרות שלא מספיק נחקר, קיימת הסכמה לגבי הקונפליקטים העיקריים, השינויים והמטלות האופייניות לשלב זה בחיים, במיוחד קיימת תורה מגובשת לגבי אופי המעבר למחצית השנייה של החיים או מה שנהוג לקרוא "משבר אמצע החיים". הגישה הפסיכותרפאוטית הדינמית למטופל באמצע החיים אינה שונה מהותית לזו המאומצת כלפי מתבגר או אדם קשיש. הצעת המחבר היא כי התמקדות בנושאים קיומיים וגישה פסיכותרפאותית קיומית, על בסיס גישה דינמית, תואמים במיוחד פסיכותרפיה של אנשים במעבר למחצית השנייה של החיים. בחיבור שלהלן יוצגו הנושאים המרכזיים של הפסיכולוגיה של אמצע החיים. בהמשך תידון הרלוונטיות של הגישה הפסיכותרפאוטית הקיומית סביב ארבעה נושאים יסודיים של ה"שיח הקיומי": מוות, בדידות, חרות ומשמעת.

 

"דר' קינסי היה זואולוג במקצועו אשר במחצית המאה העשרים עבר מחקר בעלי-חיים לחקר ההתנהגות המינית של בני אדם. מחקרו שפורסם תחת הכותרת "דו"ח קינסי" חולל מהפכה תפיסתית במחצית המאה העשרים והשפיע באופן עמוק על תפיסת המיניות בתרבות המערבית." מאמר מאת אלברטו פיאצ'וטקה המופיע באתר התחנה הפסיכואנליטית לקליניקה ולמחקר.

 

מאמר מאת חיים עמית על מקומם של מבוגרים, מורים והורים, במניעת אלימות של ילדים. במאמר מתוארים שלושה מאפיינים משותפים לתוכניות חינוכיות יעילות למניעת אלימות, כפי שנמצאו בסקירת תוכניות עיקריות כאלה, בארץ ובעולם. המאפיינים הם הצבת גבולות תקיפה, הקניית מיומנויות חברתיות ושותפות חינוכית רחבה.

 

אחד התחומים המרכזיים בחיי ההורה, המושפעים בצורה משמעותית על ידי הורותו, הוא תחום היחסים הזוגיים. חיים עמית מתאר בספרו: "הורים כבני אדם", את השפעתה הכפולה של ההורות על הזוגיות: דלדול הזוגיות מצד אחד, והעשרתה מצד אחר.

 

צאתו לאור בעברית של כבלי האהבה הוא ללא ספק חגיגה בנוף הפסיכואנליטי הישראלי, ונקווה שגם ספריה האחרים יוכרו לקורא העברי. הספר שיצא ב- 1988 כבר ספוג בתודעה הקולקטיבית שלנו ולכן יכולה התיזה הגדולה שלה לגבי הכניעות הארוטית ביחסים בין הגבר והאשה להחשב כמשהו שכבר מוכר לנו. אולם מכיון שהמאבק בין המינים הוא מאבק יומיומי של כל אחד - הוא נצחי - אנו זקוקים לתאוריה שלה. מדובר במאבק עם האוביקט המיגדרי הממשי, המופנם והפנטזמטי, על מאבקו של כל אחד להתחבר אל ו/או להפטר מרישומי ההזדהויות וההפנמות שלנו אוביקטים נשיים וגבריים, על מאבקם הבלתי ניתן להתרה של גברים ונשים כאוביקטים וכסוביקטים.

 

הרקע התאורטי לגישה מגדרית לטיפול בגברים. הראיתי כיצד חברוּת הגברים ומיתוס "הגבר האמיתי" עלולים להוביל לתפקוד נפשי לקוי אצל גברים. התמקדתי ב"דכאון הסמוי הגברי" שיכול להתבטא במגוון צורות, כמו אבדן אינטימיות, התמכרות לעבודה ואלימות. למדתי שבעבודה עם גברים, על המטפל להתמקד ברקע שלהם ובתפקידי המגדר שהפנימו. עובדים סוציאליים חייבים להיות רגישים להיבטים אלה וליישם את הגישה הזו בבואם לטפל בגברים

 

במאמר זה, אתאר את הדמות המיתולוגית, שהבדיחות אוהבות לקרוא לה "האמא הפולניה" או "האמא היהודיה". נפגוש חלק מאלפי בדיחות בז'אנר הזה, ונשאל - מהי תופעה זו? האם פולניוּת היא עניין של גיאוגרפיה או מצב נפשי? האם הפולניוּת היא נחלתן של נשים בלבד או שגם גברים לוקים בה? ואת מי זה בכלל מצחיק?

 

רובו של הפרק השלישי מתוך הספר: הורים כבני אדם, מאת חיים עמית. הפרק עוסק בחשיבות ההתייחסות של הורים לעצמם כבני אדם במשפחה, הן עבור עצמם והן עבור ילדיהם (בגלל מיגבלות טכניות לא ניתן להעלות באתר את כל הפרק).

 

מאת עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית (ממוצא פולני). בדיחות כה רבות נכתבו על הפולניה, אולי כדאי לעצור רגע ולשאול מהי תופעה זו? האם פולניוּת היא עניין של גיאוגרפיה או מצב נפשי? האם הפולניוּת היא נחלתן של נשים בלבד או שגם גברים לוקים בה? ואת מי זה בכלל מצחיק? בגישה הפסיכואנליטית קיימת הנחה שמאחורי ההומור תמיד יש גרגר אמת, לעתים גרגר גדול מאד. במאמר זה, ברצוני להשתמש בבדיחות נפוצות כדי לזהות את סגנון ההתנהגות והאישיות "הפולנית" ולחשוב; מאין צמח סגנון אישיות זה? כיצד ניתן להסבירו? מה המחיר שמשלמים אנשים הנוקטים בסגנון התנהגות פולני? האם אפשר להשתחרר מזה? לתגובות ופניות לכותבת המאמר: paz10@netvision.net.il