השד הנזירה והילד הקסום/אורה גבריאלי
בכל אחד מאיתנו מסתתר ילד ביישן, נזיר סגפן או גנרל שתלטן.
היכולת לזהות את הדמויות שבתוכנו ולהתיידד איתן מעשירה את חיינו
ופותחת דרכים להתמודדות מעמיקה אך גם משעשעת עם אתגרי החיים.
הספר מציג גלריה מרתקת של דמויות פנימיות, המנהלות את חיינו ללא ידיעתנו.
הוא מציע דרכים רעננות להבנת הנפש האנושית והוא "...בעל ערך רב הן למטפל המקצועי והן לקורא המבקש דרך נוספת להבין את עצמו ולרכוש כלים לשיפור חייו"
יתרון מיוחד של הספר הוא שהכותבת נחונה בחמלה ובהבנה לא רק כלפי המטופלים כי אם גם כלפי כל הדמויות, אף לאלו שלכאורה הן מקוממות, וזאת בניגוד בולט לדמוניזציה שספרות פסיכולוגית, ביחוד המיועדת לקהל הרחב, נוטה לעשות. למשל, דמות 'המנהל–מגן' הנוטה לדרוש מן המטופל דרישות-יתר, לבזות אותו או להאשים אותו מעוררת אצל מטפלים וצופים התנגדות, והם נוטים להתווכח איתה או להשחירה. ואילו אורה 'משוחחת' איתו מתוך כבוד והבנה בלא שמץ של ויכוח או האשמה, ובאורח שהיה כובש גם את ליבו של הנוקשה שב'מנהלים–מגינים' ומאפשרת הידברות פוריה. הגישה האמפתית מאפשרת למטופל להרחיב את יכולת הקבלה והחמלה שלו ומצמצמת את הנטיה המזיקה להרחיק מעצמו את הצדדים שאינו אוהב.
(נחי אלון, מתוך ההקדמה).
