כל יום בשעה 11:15 / ד״ר רבקה נרדי, ״הדים״, 2016

"כבר כמעט חמש שנים שאלינור מחכה מדי יום לשעה אחת עשרה ורבע. זו שעת האהבה שלה, השעה שמעלה בה את תחיית המתים שלה. שעה של התעוררות רוחנית, פיזית, תשוקתית – שעת ההיזכרות שלה בחיים שכמעט איבדה. כל יום, בשעה אחת עשרה ורבע, מצלצל אבנר אהובה לשוחח עם אהובתו אלינור. אחת היא היכן הם נמצאים – בנסיעה, או בישיבת עבודה, או במשימה בשליחות משפחתית – הכול נעצר. בשעה הזו הם פושטים מעליהם את לבושם היומיומי המוכר והחשוף לכל ועוטים על עצמם גלימת מלכות, שאת טיבה המיוחד רק הם יודעים. כך כבר כמעט חמש שנים."

לקראת יום הולדתה הששים חשה אלינור שהיא חייבת לכתוב את סיפור חייה. פגיעות הגוף ותחושת פאניקה אחזו בה. היא הייתה חייבת להבין. היא האמינה שאם ייכתב סיפור חייה היא תמצא את גאולתה. פנייתה לתמרה, מטפלת וותיקה אותה הכירה מהעבר, שתכתוב את סיפורה, מניעה את הסיפור לכיוונים חדשים. הן נפגשות לשיחות שבועיות.

המפגש בין אלינור ה״ייקית״ לבין תמרה, בת למשפחה ממזרח אירופה, הינו מעבר למפגש טיפולי שיש בו קבלה ואהבה. מתחת לפני השטח סוערים הרבה רגשות חבויים שמקורם בהתנגשות תרבותית, מעמדית וחברתית.

סיפור אהבתם של אבנר ואלינור עובר כחוט השני בסיפור הנכתב. הוא מאיר את העלילה בזוהר של ניצחון, ניצחונה של אלינור על ילדותה המסובכת והתלאות שעברה בדרכה להצלחה. מילדה שסבלה מפוליו, בת למשפחה ייקית מסובכת, מוות, מחלות ובגידות, צמחה נערה מבריקה ויפה שזהותה הנשית הייתה לה כחידה שצריך לפענחה. כך היה עד שמצאה את אהבת חייה. מסע חייה נע בין ירושלים, פריז, וושינגטון ותל אביב. אשת קריירה, אשת העולם, וגם אם ורעיה, אישה שהיה לה הכול אך חסרה לה התמצית – אהבת אמת, רכות לעצמה, לילדיה, לסביבתה.

יציאתן של אלינור ותמרה מחדר הטיפול לחופשה משותפת שוברת את כללי המשחק וחושפת את שתיהן למפגש רגשי-תרבותי מבלבל, המאיים על גורלו של הסיפור הנכתב. הסיום המפתיע הופך את מסעה האישי של אלינור לסיפור אוניברסאלי מעורר השראה.