אסור להרים ידיים/ יפעת אשרת-פינק
זכרונות דחייה חברתית מגיל ילדות
דחייה חברתית מקבוצת בני הגיל היא תופעה נפוצה בגיל הילדות וההתבגרות, והיא מטביעה חותם עמוק בנפש האדם.
הספר "אסור להרים ידיים" מפגיש את הקוראים עם סיפורים של מבוגרים שחוו דחייה בילדותם. כיצד השפיעה עליהם הדחייה? אילו תובנות הם הפיקו ממנה בתהליך הגדילה וההתפתחות שלהם? וכיצד תרם העיסוק בנרטיב הדחייה לעיבוד החוויה ולהבנת התופעה?
הפרקים התיאורטיים סוקרים מושגי מפתח כמו גם גורמי סיכון ואת השלכות הדחייה. בלב הספר ניצבים עשרים סיפורי דחייה של בני דורות שונים, מדור הצבר עד לדור ה־Z, לצד הרהורים ותובנות רטרוספקטיביים של המספרים. הפרק החותם שואל "פני הדחייה לאן?" ומציג פרדיגמה חינוכית־חברתית הוליסטית להתמודדות עם נושא זה.
ספרה של ד"ר אשרת־פינק הוא מסמך חשוב העוסק בהשלכות הקשות של דחייה וחרם חברתי. חוויה זו, שלרוב מתוארת במילים כלליות ומופשטות, מקבלת כאן ביטוי קרוב ומוחשי. הספר מרים תרומה חשובה להבנת התופעה ומיועד לכל מי שמבקש לשכנע בחשיבות הנושא, להגן על קורבנות ולהיאבק למענם, ולמנוע פגיעה נוספת.
(פרופ' חיים עמר, בית הספר למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב)
דחייה חברתית מתמשכת היא אחת הצורות הכואבות ביותר של בריונות, ויש לה השלכות שליליות לטווח ארוך על נפשו של הילד. ספרה המצוין של ד"ר יפעת אשרת־פינק הוא ספר חובה לכל הורה, מחנך ואיש מקצוע במדעי ההתנהגות והחינוך. זהו ספר חשוב ומועיל, וייחודו בניתוח מקצועי מגובה מחקר של האספקטים השונים של דחייה חברתית והשפעותיה על האדם לאורך חייו. ד"ר אשרת־פינק אינה מסתפקת בניתוח מעמיק של התופעה אלא סוקרת ומציעה דרכי התמודדות עמה.
(פרופ' עמוס רולידר, ראש המכון למוגנות ילדים ודיקן הסטודנטים, המכללה האקדמית כנרת)
