סיפור בקיצור על מותר ואסור / בלינדה בן-עטר-קוטלר
"מָה?! בְּלִי שׁוּם חֻקִּים אוֹ כְּלָלִים מְחַיְּבִים?" הִשְׁתּוֹמְמָה
נֶטַע. "בְּלִי 'לאֹ' אוֹ 'אָסוּר' חַד וּבָרוּר?"
"לאֹ וָלאֹ," צָחֲקָה קַטְיָה. "אֵין אֶצְלֵנוּ אִסּוּרִים אוֹ הוֹרָאוֹת אוֹ
אֲפִלּוּ הִרְהוּרִים בָּעִנְיָן. וְהַמִּלִּים 'אָסוּר' וְ'לאֹ' אֵינָן קַיָּמוֹת
אֶצְלֵנוּ בַּלֶּקְסִיקוֹן. אִם כְּבָר, אֶצְלֵנוּ אוֹמְרִים הַרְבֵּה 'כֵּן'
וּ'מוּתָר' וְכָל הַשְּׁאָר."
נטע, נמלה-פועלת צייתנית וחולמנית, יוצאת כל בוקר
לעבודתה הקשה, ומפגש מקרי עם קיפודה חייכנית מלמד
אותה שאפשר גם אחרת, שהחיים מלאי שאלות ועניין,
ובעיקר, שמותר לפעמים להגיד "לא", בנימוס, כמובן...
דרך סיפורה של נטע נפגש הקורא הצעיר עם סוגיה
משמעותית מחיי היומיום, שמהווה הזדמנות לשיחה
ולהתלבטות: האם מותר לעתים לחרוג מהכללים ולומר
"לא" — להורים, למורים, לחברים ולמבוגרים שלפעמים
בעצמם לא מעיזים — ואם כן, כיצד ואיך?
