מה קורה לקורא? התבוננות פסיכואנליטית בקריאת ספרות / מירב רוט
למה אנחנו קוראים ספרים? מהו פשר התהליך המסתורי דרכו הסיפור הכתוב משפיע על סיפורנו הפנימי ועל סיפור חיינו? עיון פסיכואנליטי בשמונה-עשרה יצירות ספרות[2] שבהן הגיבורים עצמם קוראים, חושף את התהליכים הנפשיים הלא מודעים המעורבים בקריאת ספרות ומעניק צרור מפתחות אל סוד כוחה של הספרות לחולל בנו שינוי. חשוב להדגיש כי הניתוח אינו של חוויית הקריאה שלי כקוראת היצירות (אף שזו אינה יכולה להיעדר מהן לחלוטין), כי אם של מגוון חוויות הקריאה של הדמויות עצמן.
לאחר מבוא הסוקר את התפתחות הרעיונות בתפיסת "הקורא" בתחומי ביקורת הספרות והפסיכואנליזה עד ימינו, נפתחים שלושה שערים מרכזיים דרכם נפרשת חוויית הקריאה:
השער הראשון עוסק ביחסי ההעברה של הקורא. בשער זה מתוארים ומודגמים שבעה תהליכים נפשיים הנובעים מ'יחסי ההעברה' של הקורא כלפי דמויות הטקסט הספרותי (הגיבורים, המספר והמחבר): "פרדוקס ההרחקה"; מתן פשר וכינון משמעות; הזדהות; התנגדות; האדרה; עדות הדדית בין הקורא לדמויות; ושיקום העמדה האתית של הקורא.
השער השני עוסק בתופעה אותה כיניתי בשם "הכמיהה לחריגה" (טרנסצנדנציה). תופעה זו מתארת את האופנים בהם הקורא משתמש בספרות על מנת לחרוג אל מעבר לשני מישורים בקיומו: האחד – אל מעבר לגבולות זהותו האישית, והשני – אל מעבר לגבולות ההוויה הקיומית החסרה, עוֹל-הגוף האנושי והמוות האורב בקצה השביל. הספרות מעניקה לקורא פנטסיות של אל-זמן, אל-מקום ואל-מוות, וציפור הנפש הקוראת מאמירה באמצעותן הרחק מעבר לגבולות האפשר, מסע ממנו הקורא שב אל עצמו מעט אחר.
השער השלישי חושף את כוחה הדיאלקטי של הקריאה. קריאת ספרות מציפה ומעירה לחיים מתחים דיאלקטיים המתקיימים בחיי הנפש של הקורא, ובכך מהווה עבורו הזדמנות לנוע אל-עבר מאזן חדש ואינטגרציה טובה יותר בין כוחות נפש מנוגדים המושכים בו ומעצבים אותו. מתוארים בהרחבה ארבעה מתחים דיאלקטיים שהספרות מתניעה: בין הנוכח לנעדר, בין הביתי לאלביתי, בין הסדר הסמלי לשגעון ובין 'העשיה המתמשכת' ל'נוכחות המתהווה'.
בפרק אחרית-דבר, המסכם את כוחה הטרנספורמטיבי של קריאת ספרות, מוארים ומבוארים מחדש תהליכי ההזדהות, השימוש, האֵבֶל, התיקון וההשראה שהם מנת חלקו של האוחז בספר.
