חיות דמיוניות-צילומי דמויות להערכה ודיאלוג תרפואטי גילוי מקורות הכאב והעונג/סוטו
קלפים טיפוליים: חיות דמיוניות ערכת קלפי חיות דמיוניות להערכה, אבחון ודיאלוג תרפויטי - גילוי מקורות הכאב והעונג. מבנה ערכת קלפי חיות דמיוניות קלפים. כל קלף מציג חיה דמיונית אחת. ערכת הקלפים מכילה 24 קלפים
בערכת קלפי חיות דמיוניות ניסיתי ליצור דמויות המקרינות מגוון רחב ושונה של מאפיינים: רכות, עדינות, השתהות, קלילות, נאיביות, כבדות, אגרסיביות, חשדנות, סקרנות, עליזות. יש חיות עם מאפיינים כמו: זריזות, כאלו הנראות עייפות, נמרצות ואחרות המקרינות בגרות. ישנן שמנות, רזות, בעלות רגליים ארוכות, אחרות קצרות, בעלות שיניים חדות ותוקפניות ואחרות בעלות חזות תמימה ביותר. חיה או שתיים בהריון, אחרות רק נולדו ועדיין יונקות.
הקלפים ממוספרים על מנת לאפשר למטפל לעקוב ולתעד בנקל את ההתייחסות של המטופל לכל קלף. מספרי הקלפים נקבעו באופן שרירותי והם חסרי שם או כותרת, מאחר שהאבחנה והפרשנות הינן אינדיבידואליות. חיה אחת הניצבת איתנה על ארבעת רגליה תראה למטופל אחד בטוחה בעצמה ולאחר, מאיימת.
כוחה של עבודה עם קלפים הקלפים מציבים אפשרויות בחירה מגוונות של דימויים חזותיים, המאפשרים למתבונן לקיים דיאלוג פנימי וחיצוני. במפגש בין המטופל למטפל, מגדיל השימוש בקלפים את ארגז הכלים העומד לרשות המטפל ואת מרחב הדיאלוג המתקיים ביניהם. בדרך זו משמשים הקלפים להעשרת השיח הפסיכותרפויטי וההתבוננות האבחונית כאחד. החשיפה לדימויים ויזואליים שהמטופל אינו אחראי לצורתן וליצירתן, למצבן הפיזי - רגשי ולמיקומן בתמונת היקום, מעניקה לו את האפשרות להתייחס באופן בלתי אמצעי למבנה נפשו, ולספר באופן לא פולשני את הנרטיב האישי שלו לעצמו ולמטפל ובהלימה למידה בה הוא מבין את עצמו. כשהמטופל מפסל או מצייר בעצמו דמות לא פרופורציונלית, או יוצר דמות/דמויות הנתונות בסיטואציה קיצונית, ניתן לומר שיש לו צורך ומסוגלות ליצור מראה לעצמו ואולי גם לנו. במרבית המקרים, המנגנון הנפשי של היוצר - המטופל, מאפשר לו ליצור יצירה שהוא מסוגל להתמודד עם המפגש איתה. כלומר שהלא-מודע יודע שהנפש "תעמוד בזה". לחילופין, ישנם מצבים בהם הלא-מודע מעוניין ליצור במטופל רוגע ואז אולי יצור "רק" יצירה נטולת משמעות עמוקה. לתפישתי כאשר אנו מציגים למטופל דימויים וסצנות שלא הוא יצר, עלינו להציג בפניו גירוי שאינו מכיל סיפור שלם, על מנת למנוע הצפה או וודאות מוגמרת וחד משמעית. קלף החיה הדמיונית מציג סיטואציה או דימוי חלקי המייצר מרחב פתוח להשלכות ולפירושים שמקורם בעולם הפנימי שלו.
לעיתים, בעקבות התבוננות בקלף של חיה דמיונית, המטופל מספר לא רק שיח פנימי משמעותי ביותר. האופן בו הוא מספר מלמד עליו דברים נוספים. למשל: • האם הוא מתאר עובדות מציאותיות או תחושות בטן? • האם המטופל מתאר את הדימוי הקונקרטי שבקלף, או מבטא באופן מילולי את הסיפור של עצמו באמצעות קלף החיה הדמיונית? • האם הוא מרחיב ומתאר את חוויותיו באופן עשיר ולאורך זמן, או מצהיר הצהרה מינימלית בלבד? • לעיתים מטופלים רואים באחת מהדמויות )או בכמה מהן( דבר אחד, ולאחר זמן מה הדמות נראית להם שונה, למשל - פחות מפחידה. נשאלת השאלה, מהו השינוי שחל במטופל אוו בתהליך הטיפולי, אשר גרם לו לחוות כעת באמצעות הקלף חוויה שונה מבעבר?
לעיתים יהיה השיח באמצעות קלפים פסקני, לעיתים מהוסס. לעיתים המטופל יהיה ברור והחלטי, ולעיתים ישתהה בחיפוש לא ממוקד בנוכחותם. יהיו ש"יקפצו" מקלף לקלף, אחרים יתעמקו באחד. כל התייחסות על מאפייניה, או העדר התייחסות, עשויים לעזור בהערכה, באיבחון ובתהליך הטיפולי.
אופן השימוש בערכת הקלפים אפשרויות השילוב של קלפי חיות דמיוניות במהלך המפגש הטיפולי מגוונות: • ניתן למסור למטופל את ערכת הקלפים כחבילה, בשלמותה, להציע לו לבחור קלף שמושך את תשומת ליבו ולהזמינו לספר על החיה. • ניתן לפרוס את הקלפים ולבקש מהמטופל התייחסות כוללת לערכה כולה. • ניתן לבחור עבור המטופל קלף אחד או יותר ולבקש ממנו לנהל דיאלוג עם חיה אחת או עם מספר חיות שנבחרו עבורו.
אודות יצירת קלפי חיות דמיוניות את הדמויות פיסלתי מחימר וצבעתי באקריליק. את הרקעים המופשטים הצבעוניים ציירתי גם באקריליק, כשלכל קלף רקע יחודי לו. )על שימוש בחומרים פלסטיים בכלל ובחומר בפרט בטיפול .(2008באומנות ניתן לקרוא בספרי: 'לגעת בנפש' הוצאת 'פרדס'
בבחירת הקלפים לערכת זו נעזרתי בהערות ממטופלים שלי, שלעיתים העדיפו קלף אחד על אחר. הופתעתי שלעיתים אמרו לי איזה קלף "טוב" או לא. הופתעתי לעיתים מהתגובות המנוגדות שחלק מהקלפים עוררו. בכל מפגש אנושי, אנחנו מתרשמים באמצעות השפה הויזואלית מדימוי שלפנינו. בקלף החיה הדמיונית המוצג שלפנינו אנו מתרשמים מסוג העור של החיה, )חלק, פרוותי, משוננן(, מהצבעוניות של היצור, התנועתיות, המבנה, הבעת הפנים, מהאיברים השונים )כנפיים, זנב, סנפירים(, מהפרופורציות שבין איבר אחד לשני ומהאסוציאציות שחיה זו מעוררת בנו. כל אחד מאיתנו חווה תחושה, התרשמות, ובמידה מסוימת דעה על החיה הדמיונית הניצבת מולו ובכך מגבש את תפישתו לגביה. בערכת קלפים זו השתדלתי שהחיות לא יקרינו תוקפנות קיצונית או חוסר אונים מובהק, כל זאת, מתוך התפיסה לפיה אין צורך להציג למטופל גירוי קיצוני מפורש מדי שעלול להשתלט על עולמו הפנימי, אלא להיפך: יש להציג לו חוויה עמומה במידת מה, בבחינת גירוי שיאפשר לו להשליך עליו את עולמו, שיוכל להביא את ההבנות שלו, את השקט או הדרמה שבחייו, ובמינון המתאים לו.
האדם והחיה, והאופן שאנחנו מתייחסים לעצמנו ביחס אליהם במיתוסים הקדומים האדם שלט בחיה, צד אותה ואימץ לעצמו את תכונותיה הנעלות ואת כוחותיה. בתרבות היהודית מוזכרות החיות באופנים שונים של יחס האדם כלפיה. אנו אומרים "מותר האדם מן הבהמה", כלומר האדם מתואר כנעלה מהבהמה מבחינה רוחנית )תפיסה שאיני חיה איתה בשלום(. אלא שבפועל המשפט המקורי מקהלת ג, יט. הוא: "....ומותר האדם מן- הבהמה אין...." כלומר האדם שווה לחיה, אין לאדם יתרון על הבהמה. בספר בראשית נח לוקח איתו לתיבה זוג מכל חיה כי עליו לא רק להציל את המין האנושי, אלא גם את כל אחד ממיני החיות. משמע שאנו לא יכולים לחיות בלעדיהם, שכדור הארץ חייב גם אותם.
החייתיות/החיה שבנו ודימוי עצמי שלנו צרכיו הפיזיים של הגוף האנושי נחשבים במקרים רבים "חייתיים" וייצריים. היצרים והדחפים הטבעיים של גופנו לעיתים משתייכים לחוויות לא מודעות שלנו, לעיתים לכאילו שאנו לא מתפארים בהן. אנו עשויים לאמר: "הוא אוכל כמו חיה", כאנשים בוגרים, אנו אמורים לשלוט ביצרים בכח התודעה. בלשון שיפוטית "חייתיות" היא התנהגות ברברית ואגרסיבית הראויה לגנאי, ריסון ועידון. התובנה של האדם המודע מכירה בתכונות האופי החייתיות שבנו כחלק בלתי נפרד מאיתנו. יש שאיפה לעדן ולטפח את התכונות הערכיות ולהכחיד את הראויות לגנאי, במטרה להגיע לעמדה של השלמה עצמית עם מי שאנחנו.
החיה כסמל במיתוסים הקדומים ובתרבויות השונות האדם האניש את החיות וייחס להם תכונות אופי שונות. אריה למשל מסמל בתנ"ך אומץ ומעורר יראה, "אריה שאג מי לא יירא" עמוס ג' ח'. בספר שמואל ב פרק א', העוסק במותם של שאול ויהונתן: ."מנשרים קלו ומאריות גברו....". גם בתרבות המודרנית, בספרות החיות מסמלות מגוון תכונות אופי, יצרים ודחפים. בקולנוע למשל, " בו כיכבו ציפורים. בסמלי בריטניה מככבThe Birds מותחן אימה "1963אלפרד היצ'קוק ביים בהאריה, ברוסיה הדוב, ובארצות הברית וגרמניה הנשר. בעולם הספורט מוחמד עלי, המתאגרף, הגדיר את עצמו: "מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה".
בלי משים לב אנו נתאר את עצמנו במגוון ביטויים מעולם החיות: כלב נובח אינו נושך. אוכל כמו חזיר. נזם זהב באף חזיר. ערממומי כשועל. לתת לחתול לשמור על השמנת. עובד כמו חמור. אמא אווזה. נלחם כאריה. הוא מתנהג כבת יענה. חיבוק דוב. את מתנהגת כמו בהמה. פיל בחנות חרסינה. עור של פיל. קל כאיילה. יש לו עיני נץ. היא קרציה טורדנית. שקט כמו דג. הוא כריש. הם זוג יונים. אדם לאדם זאב. חתול אשפתות. עקשן כפרד. הוא נחש. מתנהגים כמו עדר. אם כן, החיות מהוות מעיין זכוכית מגדלת למה שיש ואין בנו, לכוחות, חולשות, יכולות ומאפיינים שהיינו רוצים לאמץ או לוותר עליהם. תכונה של החיה עשויה לקבל משמעויות רוחניות, רגשיות וסימבוליות מגוונות. האסוציאציות האישיות רבות, ועשויות להשתנות מעת לעת.
בהקשר הטיפולי, ישנם תיאורטיקנים ומיסטיקנים המשייכים חיה לתכונה מסויימת. אני נימנת על האסכולה שלכל אחד הפרשנות הסוביקטיבית לו. חיה, דמיונית או ריאליסטית מסמלת בעולמו של המטופל את הנרטיב הפרטי שלו. לאחד פיל הוא גדול ומאיים, לשני כבד ומכביד ולשלישי, עצום וחכם. בתהליך טיפולי אנו חוזרים לעיתים "לזירת הפשע" הפרטית שלנו, משחזרים, מבררים חוויה שחווינו בעבר ואת השפעתה עלינו כיום. לעיתים אנחנו מבררים סיטואציה מסויימת, לעיתים את החוסרים שלנו, הגופניים או נפשיים, או את האופן בו ניתן להשלים עם מצב או מבנה אישיות שלנו או של אחרים. בטיפול ננסה לעבד חוויות מעין אלה עד כמה שניתן, בשאיפה להשתחרר מקונפליקטים. החיות הדמיוניות עשויים להוות מראה קונקרטית לסיפורים האישיים, שאיפות או פחדים שאנו נושאים, הבאים לידי ביטוי בנו באופן סמוי או גלוי. ישנם מקרים בהם אנו מרגישים הרגשה מסוימת, למשל, שפגעו בנו בילדותינו המוקדמת, או שמשהו לא מסתדר לנו, אך העדר הוכחה לתחושה עשוי להעיק עלינו ולקבע את המצב הנפשי בו אנו נתונים. תמונה על גבי קלף, עשויה לעיתים לספק הוכחה ויזואלית, נגישה לאותה תחושה אשר תקנה חווית תוקף לרגש, מה שיאפשר תחילתו של דיאלוג פנימי מארגן, מקל ומיטיב.
חיות דמיוניות העדפתי ליצור חיות דמיוניות שיאפשרו לכל אחד להחליט מה הם המאפיינים של כל חיה וחיה. יוצרים רבים עסקו במוטיב חיות דמיוניות. מרסל ינקו יצר סידרת ציורים בשם: "חיות דמיוניות". בציוריו של שאגאל נראה מלאך עם כנפיים. ילדים מדמיינים חיות דמיוניות ומפלצות בלילה, מתחת למיטה או כאילו המרחפות מהחלון... העדפתי ליצור חיות דמיוניות ולא ריאליסטיות כדי שהמתבונן לא יתקבע על התפיסה שלו לחיה קיימת הכוללת את ההיסטוריה הפרטית שלו ואת האמונות הרווחות לחיות הקיימות בתרבותו.
שאלות לשיחה תוך התבוננות בקלפי חיות דמיוניות )השאלות מנוסחות בלשון זכר, אך כולן מיועדות לגברים ונשים כאחד( ( איזה חיה מוצאת חן בעיניו. אפשר להרחיב ולשאול את המטופל מה הוא אוהב בה.1 ( אפשר לבקש שיתאר את החיה, לא רק איך היא ניראת אלא, למשל, מה היא אוהבת לאכול,2 איפה היא מתגוררת... ניתן להציע הצעות: האם היא חיה מדברית? גרה בהרים? ( אפשר להציע למטופל שימציא לכל חיה שם, שיפרט את מבנה האישיות שלה: חרוצה, פחדנית,3 תוקפנית... אפשר לעזור למטופל לרשום רשימת תכונות, ללא קשר לחיות ואחר כך לראות איזה תכונות אפשר לייחס לכל חיה. ( אפשר לשאול איזה חיה ניראת לו שתוכל להגן עלינו בשעת צרה. אפשר להרחיב ולשאול באיזה 4 אופן היא יכולה להגן עלינו. הפנתי את השאלה כסכנה לרבים "....להגן עלינו...". השאלה מדברת על סכנות- חרדות, אך היא אינה פונה באופן הכרתי-ישיר לחרדות של מטופל. מנסיוני כשהשאלה אינה מופנית ישירות למטופל, לסכנות שלו, ישנם יותר סיכויים שיאפשר לתכנים תת הכרתיים להעלות. ( איזה חיה נראה לו שהיה מעדיף לגדל, או על איזה היה רוצה לרכב, או להאכיל.5 מתשובתו אולי נוכל ללמוד את המידה בו המטופל רוצהיכול לטפל ואו לסמוך באחר. ( אם מדובר במטופל הנוהג לנוע בחדר )טיפוסי לילדים קטנים(, אפשר להציע לו לנוע כמו החיה6 שבחר ואולי להשמיע את קולה.
ר7 עליהן. אם נחוץ, אפשר להמציא את הסיפור ביחד או לספר לו סיפור. ( ניתן "להעתיק" חיה, כלומר להתבונן באחת החיות ולנסות לצייר או לפסל את "אחותה".8 ( למטופל שאינו מאויים מנסיון להגדיר את עצמו ולחשוף את תכונותיו, ניתן לשאול אותו איזה חיה9 מאפיינת אותו ואולי אפילו את בני משפחתו. ( אם היה צריך להפוך לחיה לאיזה היה רוצה להדמות ולמה.10 ( מהתבוננות בכל ערכת קלפי החיות אפשר לפתח שיחה על חיות בכלל: האם יש למטופל חיות11 מחמד, האם הוא זוכר חלום עם חיות, איזה חיות הוא אוהב או לא אוהב, סרטים וספרים עם חיות שמכיר, אולי לצרף למפגש ספרים שיש בהם חיות. האם הוא זוכר אירוע משמעותי בו נכחו חיות.
סוגיות והתערבויות שביצעתי עם מטופליי בעזרת קלפי חיות דמיוניות יחסי גודל וכוח מטופל, ילד שהיה בטיפול מספר שבועות, בחר באחד הקלפים בו החיה על פי טענתו חזקה מאוד .(הוא הגדיר את החיה "כאריה ממצרים" - חיה המייצגת את עצמו. התרשמתי 14)קלף מס' שמדובר בילד שהוריו מתקשים להציב לו גבולות. זהו ילד רביעי "שעושה בעיות" בבית ובבית ספר, כשלטענת הוריו "כבר אין לנו כוח לטפל בילדים". כתוצאה מכך שהוא אינו חי בתא משפחתי מאורגן מספיק ומתפתחת בהשקפת עולמו הבנה מעוותת ומבולבלת בכל הקשור ליחסי כוח, גודל, אחריות, שליטה ומסוגלות, ומכאן עיוות בתפיסה שלו מי מגן על מי ומה מקומו בהיררכיה המשפחתית.
בחירת הדמות איפשרה לי לפתוח איתו דיון קונקרטי, מעודן, על גודלו הפיזי ביחס לגודלם של הוריו, חוזקו, תפקידו בדינמיקה המשפחתית ותפקידם עבורו. בהדרכת ההורים יכולתי להבהיר את חשיבות ההתגיסות הנדרשת מצדם להשקיע בו, למרות העייפות שחשים, הצבת הגבולות וככלל התנהלות מאורגנת ושיטתית יותר שלה הוא זקוק. כל זאת באמצעות ההסבר לקלף שבחר והאופן בו הוא תופס את עצמו ואת מקומו במשפחה. כמובן שלא כל אחד הבוחר בקלף זה בוחר אותו מאותה סיבה. הקלף הוא עוד כלי המאפשר לנו לפרש את מאפייני המטופל שלנו, מאפשר למטופל להבהיר את חוויותיו הסוביקטיביות וכלי עזר להדרכה להוריו )במידה ומתקיימת גם הדרכת הורים(.
הימנעות ושיתוף פעולה במפגש השני עם נערה היא התבוננה בקלפים וטענה שאין לה מה לאמר על אף אחת מהחיות. היא גם לא רצתה לצייר או לפסל ולא רצתה לספר לי על עצמה או לשוחח איתי על שום נושא. העובדה שגם על אף אחת מהחיות לא היה לה מה לאמר היוותה עוד הוכחה להמנעות שלה ולהתנגדות שלה להיות בטיפול. לאחר מספר חודשים של טיפול היא ביקשה להתבונן בקלפים, אבל תחילה סיפרה שכבר אז הייתה חיה אחת מפחידה בערכה וביקשה ממני להוציא אותה מהחבילה. היא דיברה באמצעותם על עצמה די הרבה. לטענתה היא זכרה היטב את החיות וניתן היה להבין מהאופן בו זכרה אותן, שגם אז בתחילתו של הטיפול, היא לא הייתה אדישה למפגשים, אלא לא איפשרה לי בתחילה להבין זאת.
שמעתי אותה כעת בעצם אומרת: "אני מוכנה לעבוד כאן בטיפול, בקצב שלי ובתנאים מסויימים, ובפחד עדיין לא נעסוק ".
הקלפים ככלי לשינוי דינמיקה בטיפול מטופל, גבר, סיפר לאורך זמן רב את מה שהעיק עליו. שוב ושוב הוא חזר על אין ספור פרטים אינפורמטיביים על עצמו, גרושתו וילדיו. על הסדרי הראיה, על תהליך הגרושים, עניינים כספיים ועסקאות נדל"ן. ניסיתי להביא אותו לברר את רגשותיו, אבל בכל פעם שניסיתי לפנות לאפיק זה הוא הרים גבה והתייחס בזלזול לגישתי. באחד המפגשים ביקשתי ממנו לעיין בערכת הקלפים. תחילה הוא הביע חוסר עניין אבל אז, הוא נעצר והתבונן באחד הקלפים, הראה לי אותו ואמר: "זה אני. לא איש סימפטי במיוחד". ביקשתי ממנו להסביר. בעודו מתבונן בקלף, )לראשונה הוא יכל לדבר על עצמו מבלי להתבונן בי(, הוא סיפר שהוא אדם חסר סבלנות, ש"קשה לי עם אנשים". הוא הוסיף ש"זאת חיה שאף אחד לא היה רוצה במיוחד להתקל בה". ההתבוננות בקלפים היוותה פריצת דרך בתהליך הטיפולי. לראשונה יכל לדבר על תחושתיו לגבי עצמו ועל האופן בו הוא חווה את איך שהסביבה חווה אותו.
עבודה עם בעל ואישה, קלף כדימוי המתאר אותם ואת הדינמיקה ביניהם. גבר ואישה בשנות השלושים לחייהם הגיעו לטיפול עקב ריבים בלי פוסקים. לטענתם הם אוהבים ומעריכים אחד את השני כשבמהלך המפגשים, מדי פעם, אחד מהם הניח יד על השני לאות חיבה. לטענתם לעיתים כשהם רבים אחד מהם "פשוט חייב לצאת מהבית כדי להתאוורר". באחד המפגשים ביקשתי מכל אחד מהם לבחור חיה המייצגת אותו. אחר כך ביקשתי לבחון אם בן הזוג השני חושב שבן זוגו בחר את מה שאכן מתאים לולה. לטענתם הבחירה הייתה מתאימה ביותר. כל אחד מהם הבהיר מה מאפיין את החיה שבחר, אשר מייצגת אותו והשני אישר את ההסבר. עבור עצמו.4 עבור עצמה והאיש בחר בקלף מס' 24האישה בחרה בקלף מספר הם תיארו את הקלף של האישה כציפור, מאופקת, קלה, יפה. את קלף של האיש הם תארו כגמלוני, גדול, חביב, חזק. כאשר שאלתי אותם אם החיות מתאימות אחת לשניה, שניהם גיחכו וטענו שכל אחת מעולם אחר. אבל אז כל אחד ניסה להסביר למה אולי הם כן יכולים להסתדר. במעט בהומור הם אמרו שה"ציפור" תוכל לנוח על גב החיה של האיש. אבל אז הנימה השתנתה והגבר אמר: "כן, הציפור יכולה לעוף ולחזור אבל החיה שלי - משעמם לה". היא אמרה שה"ציפור" קטנה, מפחדת והייתה רוצה מאוד את החוזק של החיה שמייצגת את הגבר..." וכך, הדיאלוג על קינאה ופחד שכל אחד נושא בתוכו התאפשר לראשונה להיות נוכח בחדר. שילוב בין עבודה עם הקלפים לחומרי יצירה נוספים יתכן שלאחר התבוננות בקלפים, מטופל ירצה לצייר או לפסל חיה משלו. מטופל ילד, ביקש שניצור ביחד את אחת החיות. יצרנו ביחד את "בני משפחתה" של החיה מפלסטלינה. מיקמנו אותם ביער,
שגם יצרנו, שתאר לטעמי חוויה סוביקטיבית של משפחה שרצה לאחל לעצמו, משפחה שלא היתה לו. אותו ילד איבד את אביו בתאונה ונזקק ליצירה המבטאת את הגעגועים שלו לחוויה המשפחתית שחווה בעברו. ניתן כמובן לעבוד עם קלפי חיות דמיוניות בקבוצות. מבנה הקבוצה ושיטת העבודה של המנחה הם שינתבו את אופן השימוש בקלפים. לסיכום, ההתבוננות בקלפים מפגישה אותנו עם עצמנו. ערכת קלפים אחרת שיצרתי: אנשים מאפשרת התבוננות בדמויות אדם, בנו, בחוויה ישירה יותר מאשר הדימויים של ערכת חיות דמיוניות. ערכת קלפי אנשים עשויה לאפשר חווית הזדהות מיידית יותר, או להבדיל להוות מכשלה מהיותה חוויה ישירה מדי. לכן לא כל ערכה מתאימה לכל אחד ובכל מצב. יצרתי גם ערכת קלפים בשם העץ, בה כל הדימויים הם עצים. ערכת העץ מאפשרת עבודה מרוחקת יותר משתי הערכות האחרות. כמובן שכל דימוי וכל טכניקה מאפשרים שיח אחר לאנשים שונים: בקלפי העץ, העצים והרקע סביבם הם צילומים מהטבע. בקלפי אנשים הדמויות הן דמויות מפוסלות מחימר בצבעו הגולמי, הממוקמות במרחב בעל רקע אחיד, בהיר וחלק. קלפי חיות דמיוניות הם חיות מפוסלות מחימר הצבועות בצבעי אקרליק ומצולמות על רקע צבעוני המצוייר גם הוא בצבעי אקריליק. ככלל, הקביעה מה מרוחק מאיתנו ומה קרוב, מה מעורר דיאלוג ומה משקיט, היא כמובן סובייקטיבית, ולא רק בהקשר לערכות קלפים. כמו בכל אמצעי יצירתי, יש יתרונות וחסרונות בעבודה עם קלפים. השאיפה היא שבכל מדיום, תמונה, דימוי, סימבול, חוויה ופרשנות יהיה הגיון פנימי מעשיר ומספק וסינכרון כלשהו ביניהם עבור המטופל. במקרים רבים יש לאפשר לחוויה באשר היא, להישאר "תלויה באוויר" ולהסתפק בתחילתו של דיאלוג פנימי. לכן מידע זה אודות הקלפים אינו מהווה תוכניות פעולה, אלא מבטא מחשבות ורשמים מעבודה בשטח עם הקלפים. כולי תקווה שערכת קלפים זאת "תדבר" בדרכה אליכם ואל מטופליכם.
ליאורה סוטו, מטפלת ומרצה לטיפול באומנות. בוגרת "בצלאל", בוגרת לימודי טיפול באומנות- אונ' חיפה.
