סיפור אישי על תרפיה עצמית באמצעות פסיכודרמות דמיון ספונטאניות/יצחק זיו

בספר זה ימצא הקורא תאור של פסיכותרפיה עצמית אותה ערך המחבר לעצמו, בלי מעורבות של גורם נוסף בתהליך. המחבר הוא פסיכולוג.

התהליך הטיפולי הופעל תוך ישיבה בחדר שקט, בעיניים עצומות, בהרפיה (relaxation) של מדיטציה טרנסצנדנטלית, בדיבוב מנטרה ובמודעות לכוונת התרפיה. במצב זה ניתן חופש מוחלט לדמיון, להגות בכל מה שמגיע אליו, ללא הכוונה. בחשיבה ספונטנית-אסוציאטיבית עלו תמונות שהתחברו למחזות דרמטיים קצרים וארוכים שנגעו תמיד בקונפליקט הנפשי בו היה המחבר נתון באותו רגע. מחזות אלו חשפו היבטים חשובים באישיות המחבר והוא קרא להן 'פסיכודרמות דמיון', הן היו תמיד מרתקות.

הצפייה בהן בעיני רוחו והפנמתן כפי שהן נתפסו, היוו את עיקר החוויה הטיפולית.

בספר מסופר כיצד הגיע המחבר לשיטה זו, שבהתחלה הייתה עבורו תופעה מפתיעה שמקורה לא ידוע ולא מובן. לאחר שלמד את הנושא לעומק, התברר לו כי:

פסיכותרפיה עצמית בדמיון ספונטני הינה שיטה שפורסמה לראשונה על ידי ק.ג.יונג ב-1935 ("הדמיון האקטיבי"). בספר מתוארות גם התנסויות של א.ילינק, ה.ק.לוינר, א.שטיינקירטשנר וי.רייהר.

המחזות הדרמטיים שעולים במצב ההרפיה המדיטטיבית הינם פרי נים-לא-נים שבחלימה בהקיץ, והפוטנציאל התרפויטי הטמון בהם דומה לזה שבחלום.

הטיפול העצמי כפי שמתואר עלול לעורר חרדות ומתחים בגלל חשיפת תכנים שהודחקו (תוקפנות, שנאה, קנאה, נקם, אשמה, ביקורת, בושה וכו'). ובכך לאיים על איזונם של מנגנוני הגנה חיוניים. זה עלול להתבטא בהפסקת זרימתה הספונטנית של הדרמה הטיפולית. זו אולי הסיבה לכך שדרך טיפול זו היא נדירה.

המחבר הצליח להתמודד עם הפסקת רצף הזרימה של הדרמה הטיפולית והוא משתף בכך את הקוראים.