|
הי יניב . תודה על העדכון של שם משפחתך. תודה לך גם על המידע לגבי הקבוצה לחולי סרטן בצפון. אולי אני טועה, אך כרגע, אני מצוייה בריצה מטורפת אחרי טפסים, התחייבויות, בדיקות, ייעוצים, ואני לא רוצה להקדיש פלח נוסף של זמן, מאמץ לפגישה של קבוצת תמיכה. מעבר לכך, (שוב - יתכן ואני טועה), למדתי, שלא מתאימה לי קבוצה. קשה לי מאד בשעה זו, לשמוע, להאזין לקשיים של אחרים. זה לא מעודד אותי. (מניסיון של העבר בתחומים אחרים). זה מקשה עלי. אני מנותבת כל העת לעשייה ובשעה שכזו הרבה יותר. לדבר על רגשות? חשוב. אך לא מתאים לי בקבוצה. זה מעלה את המתח שלי, ואת הקושי. לעומת זאת, טפול פרטני היה מאד מועיל, אלא שאני לא אוכל כנראה לממש אותו, הואיל ואני עוזבת את העבודה למטרת ניתוח/כמוטרפיה/הקרנות, ואקבל ימי מחלה של 2200 ש"ח בחודש,. יש גם קושי נוסף, שמתבטא בעובדה, שאני לא מוכנה להיעזר בגופים טיפוליים ציבוריים, וזאת משום מניעים שלי, שלא ארצה כעת לדון בהם, (אם כי ללא ספק אין לי ביקורת על מקצועיותם). כך שאני "חוסמת" את כל נתיבי העזרה הפסיכולוגית. ואז, הליווי הפסיכולוגי רגשי, בעצם נשמט ממני לחלוטין, למרות שהייתי זקוקה לו מאד עוד לפני הסרטן. אז ככה: אני רצה כעת. וארוץ עד שאסיים את כל הייעוצים והבדיקות והמלחמות בבירוקרטיה, ואגיע להתחלת הטיפול. אז אוכל להרפות קצת את הריצה ולהקדיש לתחושות רגשות שלי, מעט תשומת לב. אתה יודע יניב? רק לפני זמן קצר, היו חשובים לי דברים אחרים בחיים... פתאם דברים מתגמדים. נעלמים... ואיומים חדשים מופיעים. ואפילו כשאומרים לך, שהתור לMRI יהיה רק בעוד כמה שבועות.... אני צריכה להתעשת, ולקבל החלטה, האם להמתין לתור, או לוותר על הבדיקה, שהיא בעלת משמעות, ולגשת לניתוח מייד. לפני שהגרורות יכסו חלקים מגופי.... אז ככה: אתה ויונדב עוזרים לי כאן. בפורום. זה לא "במקום" סיוע פרטני של פסיכולוג, אך אתם כאן. וכשאני פותחת את הפורום, אני רואה אתכם כאן. נושמים. כותבים. מרגישים. וזה מאד עוזר לי. ערב נעים. סיגל |