הי יונדב.

שמחתי שהבהרת לי את הדברים. ותודה על ההתעניינות בשלומי.   אני בסדר. 

בעצם, אומרים לי שאני יותר מדי בסדר.  שאני לא מגלה שום התנהגות ה"מצופה" מהתיק שנפל עלי.

אפילו "מטיחים בי קצת ביקורת" על שאני לא בוכה, או מתקשה לתפקד.

ואני מסבירה, שכל חדש, ואני אולי עדיין לא קולטת שהחיים שלי עומדים להשתנות.

היו לי בעיות רבות קודם. והם לא נעלמו. ועתה המשא קצת יותר כבד, אך אפשרי לשאת אותו.

זה מזכיר לי את האלמנה, שמצפים ממנה שלא תלבש שמלה פרחונית, ושתמעט לפרוץ בצחוק....

אז ככה זה. אני לא נבהלת גם מהביקורת הזו, כי זה נעשה מתוך כוונה טובה. אלא שקצת מעייף להסביר שאני עסוקה בתהליכי בדיקות, והמתנה לתשובות, וכרגע אני לא פנויה לבכי, והבעת חששות.

לפני שבוע הייתי בריאה (לכאורה...) ופתאם אתה קם בבוקר, ויש לך טפיל בגופך.  לא קל לעכל ואולי מכך נובעת ההתנהגות הרגילה שלי.

*היום פגשתי באוטובוסים הלבנים של שירות בתי הסוהר ששעטו לעבר האירוע בכרמל. 

מהחלונות ניבטו פנים של אנשים, והתמונה הזו מהדהדת כל העת, ואיני מצליחה להסיר אותה.

נכון, זה לא אומר שדווקא הפנים של האנשים המסויימים שראיתי הם אלה שנכחדו בשריפה. (כי היו כמה אוטובוסים)

אבל המראה הזה,, בצרוף להבות האש (שצילמתי גם) מטלטלים אותי לא מעט עתה.

אותנו פינו באוטובוסים משם. אבל אפילו אמרתי למישהי שישבה על ידי באוטובוס, ש"מעולם לא ידעתי שלשירות בתי הסוהר יש אוטובוסים לבנים" וגם: "כנראה שהם נוסעים לפנות את בית הסוהר דמון".   ואחר כך ראיתי בטלביזיה את האוטובוס השרוף.

נראה לי, שהתמונה תדעך במהלך  הזמן.  אך עתה, הפנים, פרצופים של האנשים מהחלונות של האוטובוס הלבן, מהדהדים ולא נותנים מנוח.

וכבר שכחתי את הסרטן שלי, שישן בינתיים עד קבלת תשובת הביופסיה.

אגב, די משעשע אותי להתייחס אליו בהומור.  זו לא בריחה שלי.  זו דרך מעניינת לא לפחוד ממנו. כי הוא באמת לא מפחיד באותה עוצמה כמו להבות האש שצילמתי, שהרוח החזקה נושאת אותן לכל עבר לגבהים בלי הגיוניים.

היחידה להפרעות קשב וריכוז של ביה"ח "גהה" שליד בילנסון.  (העבירו אותה מגהה בגלל הקונוצטיה לאיזור מרוחק יותר מביה"ח). שם מנצחת על התזמורת ד"ר איריס מנור.  אגב, כדאי לקרוא את הספר שכתבה "לחיות עם ADHD"  הוא ספר טוב גם לקהל וגם לאנשי מקצוע. ויש שם ביבליוגרפיה שאפשר לקרוא.

האבחון שם הוא רציני הרבה יותר מאשר בכל מיני מכונים שמבקשים אותך למלא טופס...שאז  מראיינים שעה וחצי ומוצאים את כולם מרוצים: המכון מקבל הרבה כסף ואתה מקבל נייר, שמאפשר לך הקלות והארכת זמן מבחן....

אם כי, יש לי השגות על כך שאין כלים אחידים באבחון וטפול בADHD. (לי אין את ה- H).  וגם על הגבולות של מי מורשה לאבחן/לטפל בהפרעות קשב. כמעט כל אחד יכול לפתוח מכון ולכתוב על הדלת, ששם מטפלים בהפרעות קשב.  יש אפילו מטפלים, שלא יודעים מה ההבדל בין לקויות למידה להפרעות קשב.....    ושם אמרו לי בברור שעלי לפנות לגורם אחר לאבחון לקויות למידה. ואכן כך עשיתי והתשובה חיובית.

אגב, באוניברסיטת חיפה, לא מקבלים איבחונים של לקויות למידה  של מכונים אחרים ועומדים על כך, שהאבחון יהיה שלהם. וזה מבורך. כי יש שם יחידה טובה, וגם חוג ללקויות למידה לתואר שני. 

נסחפתי?.....

שבוע טוב יותר, ותודה שאתה נותן לי מקום לומר דברים.

סיגל