| מאת: | עינב | תאריך: | 3/8/2006 22:55 |
נושא: |
לא יורדים לי מהידיים ולאמפסיקים לבכות על כל שטות | | תוכן: | שלום,
יש לי 3 ילדים קטנים (5,3,1) שביום יום הם כמו כל הילדים, אבל עכשיו הגענו לנקודה שהם מטפסים לי על העצבים.
הקטן שלי לא מפסיק להתבכיין, הוא כל הזמן רוצה ידיים ורק רק רק אותי, הוא לא מוכן ללכת לאבא שלו, או לסבים/סבתות שלו (גם ששהינו איתם כמעט שבוע ימים מחוץ לצפון). אני מבינה, שזו תגובת החרדה שלו, מבינה את הצורך שלו, אבל אני לא יכולה יותר. ואם אני מורידה אותו או גוערת בו (כמה אפשר) הוא מתיישב על הרצפה עושה פרצוף נעלב ומתחיל לבכות , כך שכואב לי בלב.
האמצעית שלי, חזרה להיעלב מכל מילה שאומרים לה (היה לנו קטע כזה כשנולד הקטן, אבל הוא עבר) ולבכות עם צרחות והיסטריה. אפילו בלי סיבה. מצאתי את עצמי אומרת לה משפט שנשבעתי שהילדים שלי לא ישמעו- שאני תיכף אתן לה סיבה אמיתית לבכי . היא לא מוכנה לישון במיטתה בכלל, וגם עם כך אין לי בעיה, כי אצלנו נהוגה שינה משותפת עם הילדים , למרות שבתקופה האחרונה זה קצת ירד, אפילו יש לנו על בסיס קבוע מזרן בחדר, עוד טרום המלחמה - אבל גם כאן היא מתעוררת איזה 6-7 פעמיםם בלילה, בבכי וצרחות היסטריות ואין לי כוח יותר.
והגדולה? חוץ מהשאלות שלה על הערבים הרעים שרוצים להרוג אותנו (שהותירו אותי פעורת פה) ואמירות כמו - מסכנים החיילים הטובים שלנו, שמתים בשביל שאנחנו נהיה כאן, - אמירות שגרמו לי לצנזר עוד יותר את הצפייה בטלוויזיה, מוציאה אותי מדעתי, היא עושה דווקא, ומקללת כל הזמן, כל הזמן בודקת גבולות, הולכת לישון ב 10 + כל ערב,
מה עושים? אני מקווה שאני עושה את כל הדברים הנכונים, אבל אחרי 3 שבועות שאנחנו ביחד כל המשפחה, לכולם , לדעתי זה מתחיל לעלות על העצבים.
וזה למרות שהחלטנו להפוך את זה לכיף- אז נסענו לדרום ושרצנו 5 ימים בבריכה, ואח"כ היינו בימי כיף אצל הבני דודים וגם בתל אביב, ועשינו בריכה בבית, ויום בשול, יום יצירה, וזה למרות שהם ישנים איתנו, ולמרות שאני מחזיקה אותם כל הזמן על הידיים, ולמרות למרות..
תודה |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
אודי פרידמן
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
מי יחזיק אותך על הידים?
שלח דואר לאורית גודקאר
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום