| מאת: | דנה | תאריך: | 26/5/2011 00:36 |
נושא: |
חרדת נטישה -בת שנה | | תוכן: | תוכן: שלום. שמי דנה,אני דיילת אוויר ויש לי ילדה בת שנה. עד לאחרונה טסתי טיסות קצרות (אירופה) וכך ראיתי אותה כל יום. ייתכן שהייתי נעלמת ליום שלם, אבל אח''כ הייתי איתה כמה ימים רצוף. לאחרונה (שבוע עבר) חזרתי משהייה ראשונה של שבוע בערך בניו יורק,אחרי תקופה ארוכה. היות ובעלי עובד קשה בעסק שלו הוא לקח אותה לאמא שלי ושם היא הייתה סופשבוע שלם.
אמי מטפלת בילדים מאז ומתמיד אז היה לי נח ונעים לחשוב שהיא שם בידיים בטוחות.
כשדיברתי עם אימי מניו יורק היא אמרה לי שהיא לא זזה ממנה ולא נותנת לה ללכת מטר בלעדיה. כשחזרתי הביתה הבנתי על מה דיברה.
הילדה בפעוטון מגיל 7 חודשים ומעולם לא בכתה כשהלכתי, אך יום אחרי שחזרתי היא בכתה המון כשרציתי ללכת מהגן. הגננת אף אמרה לי שאפילו כשהיא יוצאת לשניה, היא היחידה שבוכה. אפילו נשארתי כדי לראות מהצד וזה באמת היה ככה.
בבית, היא בוכה מכל דבר שלא מוצא חן בעיניה. אם אני מוריד אותה מהידיים היא בוכה. אם אני מרימה אותה ממקום שהיא נמצאת בו ולא מוצא חן בעניי שהיא שם (יש לנו חצר גדולה) היא בוכה. כל דבר שלוקחים לה, היא בוכה. אני חייבת לציין שזה לא רק בכי. היא ממש מתעצבנת ומשטתחת על הריצפה וזורקת את עצמה קדימה ואחורה בהפגנתיות.....
היום כבר הגעתי לשלב שצעקתי עליה. הייתי כל כך חסרת אונים...לא ידעתי מה לעשות! כולם אומרים לי לא להתייחס אליה כשהיא בוכה סתם, אבל כמה אפשר לא להתייחס? זה הרי מכל דבר הכי קטן!
קראתי קצת מחקרים עכשיו ואני מרגישה כל כך אשמה, שבא לי שהיא תקום ואני אביא לה חיבוק. במחקרים נאמר שאני אמורה לתת לה להיות דבק כי ככה היא תרגיש בטוח ובסוף תרפה.
האם זה נכון?
אני רוצה לציין שאני מתכוונת לטוס עוד...גם עם בעלי לפעמים. כרגע ביטלתי 2 שהיות בחו''ל שהיו לי בחודש הבא כדי להיות קרובה אליה, כי אני גם לא רוצה להגזים ,אבל איך ניתן לשלב את זה בלי שהיא תעניש אותי?
היא ילדה מקסימה, נוחה, שובת לב....זה משהו שעובר עליה באופן מובהק מנסיעתי. אך מצד שני, אני עושה משהו שאני אוהבת ולא רוצה לוותר עליו.
אובדת עצות. באמת.
|
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
בסיס בטוח
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום