. ליאור מכוער
. הפורום הוא בשביל לכתוב דברים טובים לא לרחל
. הפורום הוא וירטואלי הוא בשביל לרחל אוהב נועם
. מתי הקורונה תיגמר
תודה לך רוני על המאמר!. נראה לי שיש קווים דומים בפורומים העוסקים בטראומה... נושא נוסף/נפרד למחקר, אולי? מיה בן חנוך
מרחב ביניים אצל אנשים עם הפרעת קשב. שלום רוני. לא בטוחה שההיבט הזה מופיע בפורום שאני מנהלת, אבל הוא מאוד דומיננטי בפורום התמיכה המקביל לשלנו, למבוגרים עם הפרעות קשב, בו יש בעיקר סטודנטים, רווקים, גרושים, ומעט הורים. אני משערת שהפורום בניהולי, אשר מיועד לתמיכה בהורים של ילדים עם הפרעות קשב, הוא מעשי יותר וממוקד בהשגת שיפור בהתמודדות היומיומית שלנו כהורים ומבוגרים עם הפרעת הקשב שלנו ושל ילדינו. אני גם משערת שרוח הפורום מושפעת מאוד ממני, ואני מאוד חוששת להגיע למקום של "השתפכות לא מווסתת" כפי שהגדיר זאת אחד הפסיכיאטרים המייעצים אצלנו את הפורום המקביל. שם אנשים באמת שופכים את אשר על ליבם ומארגנים מפגשי חברים הזויים. כרגע אנחנו דנים בפורום "ההורים" בתעסוקה לימות החופש, אבל למרבה הפלא, דווקא הצפוניים לא כל כך מעלים את נושא הישיבה במקלטים, ייתכן בגלל הרוב הגדול של תושבי המרכז אצלנו, וחוסר נגישות לאינטרנט של תושבי הצפון. כך שלמרות ששני הפורומים אשר מניתי מאוכלסים במבוגרים עם הפרעות קשב, הרי שהם שונים מאוד זה מזה, ובעצם משלימים זה את זה ומאפשרים, כמסורת האינטרנט, לכל אדם למצוא לעצמו את החברה ואופן הביטוי שלו בתחום הדיון בהפרעות קשב.
מרחב ביניים אצל אנשים עם הפרעת קשב. הי זיוה דינה, קראתי את מאמרך ונהנתי. נשמע שאתם עושים עבודה חשובה בפורום להפרעות קשב. ישר כוח. דברייך העלו אצלי מחשבות על האתגר העומד בפני אנשים עם הפרעת קשב ליצור לעצמם "מרחב ביניים של החווייה". מנסיוני הטיפולי, אנשים עם הפרעת קשב מאופיינים פעמים רבות ברמת יצירתיות גבוהה הקשורה לחשיבה אסוציאטיבית ומסתעפת וחלוקת קשב בין הרבה גרויים בסביבה. מאידך, אותן תכונות ממש יכולות לעורר אצלם מתיחות ותחושה שמשהו אצלהם שונה או "לא בסדר". אני מקווה שהפורום הוירטואלי, אם נמשיג אותו כבעל פוטנציאל היות "מרחב ביניים" של חווייה, יכול לתרום להתהוות גבולות וארגון טובים דיים, ובו בזמן לאפשר ביטוי ליצירתיות ולחשיבה הבלתי שגרתית של אנשים עם הפרעות קשב. מקווה שהפורום שלכם נותן מענה והכלה למצוקות שמתעוררות עכשיו, לאור המצב הבטחוני הקשה. תודה! רוני
תמיכה באינטרנט: הצורך והביצוע. לרוני שלום רב. תודה רבה על המאמר המעניין. כמנהלת פורום תמיכה ברשת כבר 3 שנים (גם בתפוז), היה לי צורך לקבל הדרכה תאורטית, והמאמר שלך עזר לספק חלק מן הצורך הזה. אני מוצאת ברשת מרחב מופלא, המאפשר לכל אחד לתקשר בה בסגנונו האישי. חוויתי גם את ההתמכרות לרשת ולפיתוייה, ולמדתי לנתב את התקשורת שלי בה למקומות שיועילו לי, יצבעו את השיגרה שלי בצבעים מרהיבים מבלי לפגוע בשיגרת יומי ובמחויבויות שאני נהנית לקחת על עצמי הן בעולפ הפיזי והן בעולם הוירטואלי. אני מצרפת מאמר שלי על ניהול פורום תמיכה באינטרנט:http://www.adhdindex.co...ts.asp?id=31 ושוב תודה על מאמרך המרגש.
אמיתיות מול זיוף.
תודה על השיתוף. ליאת, למה שלא תעלי את עבודתך לאתר? נשמעת מעניינת מאד, אשמח לקרוא. מאיזה סניף "עמך" את? באחת התגובות למטה העלתי קישור להרצאות של יום העיון "אינטימיות ברשת", שממשיכות את דברייך. ויחד עם זאת, תמיד מגיעה ההתפכחות... אינשם, תודה על הקישור. קראתי ונהנתי. אהבתי את ההמשגה של "secure space". רוני
בדיוק היום קראתי משהו. שמצטרף למחשבות האלו שלכן. מצרפת את הפוסט הזה מישראבלוג: http://israblog.nana.co...code=3901496
שיתוף [ל"ת]. היי רוני, נהניתי מאד לקרוא את מאמרך ומסכימה עם הנקודות שהעלית. ביקשת לשתף...אז ...התנסותי האישית ברשת היא בדיוק כפי שתיארת אותה. מקום בטוח לבטא הרבה צדדים בי, לחקור אותם, ואח"כ לראות ולהבין כיצד אני עושה אינטגרציה בין חלקי עצמי שונים גם במציאות. את עבודת הגמר בתואר השני עשיתי על תהליך חיפוש זהות ברשת כפי שבא לידי ביטוי בכתיבת בלוג. אני מאד מתחברת למושגים של ויניקוט והשלכתם על הרשת למשל היכולת לחוות את את "העצמי האמיתי" לעומת "העצמי המזוייף". אפקט ירידת העכבות שנוצר ברשת פלוס האינטימיות המהירה מאפשרים לאותו עצמי אמיתי לבוא לידי ביטוי לעיתים ביתר קלות מאשר ב"מציאות". (ואני תמיד שואלת את עצמי בשלב זה מהי בכלל המציאות "האמיתית" והאם יש דבר שכזה אבל זה כבר נושא לדיון אחר:) מעבר לזה כעובדת "בעמך" ומהכרותי הקרובה עם סוג האוכלוסיה אני מבינה בדיוק למה את מתכוונת ועד כמה הרשת אכן יכולה לאפשר את אותו "משחק" מלא חיים שלעיתים נעדר במציאות הנחווית כקשה, שורדנית, תובענית, תוקפנית לעיתים ונעדרת חיות, אותה חיות שנלקחה מהם עוד בילדות.
הבהרה ומענה. הי אור-לי ותמר, תודה על תגובותיכן! ראשית, אני מתנצלת אם מדבריי השתמע כאילו אני מנהלת את פורום תמיכה לבני דור שני. לא, אינני מנהלת אותו. הפורום מתנהל כ"קבוצה לעזרה עצמית", ומנוהל ע"י אישה קסומה ומושקעת המכונה "נגה כוכבית", ואלו דבריה על הפורום שהובאו גם הם בכנס של המכון לחקר האינטרנט ביום השואה. אני עצמי מטפלת בניצולי שואה ב"עמך" ומנהלת "פורום יוצר למטפלים" פה באתר, ובשל הרקע הזה התבקשתי לחוות את דעתי על פורום התמיכה לבני הדור השני. אור-לי, אני אכן חושבת שמתאפשרים דברים ברשת שפחות מתאפשרים במציאות, לטוב ולרע. דברים הקשורים בביטוי עצמי, חשיפה, קירבה, מהירות, עוצמה, רגרסיה ועוד. שאלתך הזכירה לי את הדיון על אינטימיות ברשת, הנה ההרצאות מיום עיון "אינטימיות ברשת?" שנערך לפני כשנה:
אינטימיות ברשת?
תמר, סיפור מצמרר וחזק על האם השכולה הנכנסת לרשת ב"ניק" על שם בנה. נשמע, שבזכות היותה מטופלת במקביל, הצליחה החווייה הזו להפוך למרפאת ומשמעותית עבורה. אכן השכול והאבל הם מצבים נפשיים שפחות מאפשרים "being" במרחב ביניים. טוב שיש לרשת איכות מאפשרת ומרפאת.
אגב, ההיבט של ההנצחה ברשת מאד חזק. כפי שאמרה ג'יי לגבי הזמן הלא לינארי של הרשת, בכל רגע העבר יכול להפוך להווה באינטרנט. הניקים שלנו ימשיכו לחיות הרבה אחרינו..
רוני
המרחב הוירטואלי כמרחב נפשי גם להתאבלות [ל"ת]. רוני, נהיניתי לקרוא את המאמר. החלק שתיאר את שיר שהתגלתה לשרה בעולם הוירטואלי כתוב כ"כ יפה ונוגע, ממש פיוטי. מאוד דיברה אלי ההמשגה של הגלישה באינטרנט כמרחב ביניים וויניקוטיאני. חוויתי זאת גם דרך מטופלת ששכלה את בנה ועולמה בשלב הראשון של האבל הצטמצם מאוד ללא יכולת כמעט למגע במציאות החיצונית של היומיום. גם היא באופן אקראי גילתה את העולם הוירטואלי, שסימל עבורה בשלב הראשון את החיבור עם הבן והחייאת זכרו. היא כינתה עצמה בניק ע"ש בנה וכך התאפשרה ההשקעה הרגשית באבל. מתוך זה החלו להיווצר לה קשרים מיוחדים מאוד וחוצי דורות במרחב הויטואלי. קשרים שללא ספק לא היו מתאפשרים לה במציאות הרגילה. החיבור ברשת, למעשה, בדומה לשרה, פתח עבורה מרחב לביטוי אותנטי מאוד משחרר ואמיתי. לאט לאט דרך החיבור לאבל ולבן התחברה לחלקים יצירתיים שלא הכירה בעצמה. ההרצאה אם כן מעניינת מאוד ומעוררת אסוציאציות.. לגבי מי מנהל את הפורום של בני הדור השני - לא היה לי עד הסוף ברור האם זו את או מישהו אחר.
היי רוני. נראה שקבוצת התמיכה הוירטואלית הזו (למעשה, כיוון שהיא אכן תומכת, בעיניי היא לא וירטואלית) מאפשרת המון. הן במעבר לעזרה הדדית פנים אל פנים והן בקיומה בפני עצמה, כמאפשרת ביטוי של מה שכל כך קשה לבטאו. יתכן שעצם הכתיבה והניסוח המילולי אפילו מאפשר משהו שיתכן שלא תמיד מתקיים במפגש פנים אל פנים, כשהחוויה אינה ניתנת לתיאור (מילולית, אמנותית או בכל דרך אחרת). מנסיונך בעבודה קלינית פנים אל פנים וכמנהלת פורום זה, אעז ואשאל אם את מזהה תופעות המתאפשרות ברשת ואינן מתאפשרות במציאות. אור-לי
שולה. תודה (:
רוני. כל הכבוד. כל כך קריא, מעניין וקולח ויחד עם זאת- כל כך חכם ונוגע וטורד מנוחה גדולה שולה
לעולם לא מאוחר. הי עמית, נעים לפגוש שותפים להתעניינות! לא כתבתי על נושא הרשת כמרחב ביניים מעבר לדברים המוצגים כאן. את מוזמנת לצטט חופשי. אשמח להמשיך את החשיבה גם במייל, את מוזמנת לשלוח לי את רעיונותייך.
טובה, תודה! בסניף "עמך" באר-שבע מופעל פרוייקט של מתנדבים להקניית כישורי מחשב ואינטרנט לניצולי שואה. קורים שם דברים מאד מרגשים, כולל גילוי של שורשי המשפחה בעזרת הרשת, התכתבות עם בני נוער ועוד.
לעולם לא מאוחר מדי...
רוני
רוני יקרה. קראתי את המאמר בסקרנות ובהתרגשות.
את מטיבה לתאר את החוויה על כל היבטיה.
מאחר והתפתח כאן דיון בעיניין ההמשגה של הרשת כמרחב ביניים - אצטרף לכך - לפי הבנתי כל מרחב ביניים - כולל המפגש הטיפולי - הנם שחזורים/ הידהודים/חזרות - למרחב הראשוני שבין האם לתינוק, ולא הדבר עצמו. מה המינון המדוייק שבין מציאות לדימיון - לא לנו לדעת. וגם - לכל אדם בודאי צרכים שונים למינונים שונים. אני מסכימה איתך - שישנם אנשים שעושים שימוש נפלא באינטרנט כמקום של חיבור לעצמי אמיתי, כאפשרות להרחיב את חווית העצמי אל מעבר לגבולות ולמוסכמות שהמציאות מתירה להם.
ניצולי שואה שהקדישו את חייהם לבניית חומה של השרדות והסתגלות מסביב לעצמם - יכלו למצוא באינטרנט אפשרות נפלאה לחיבור לעצמי. לצערי - נראה לי שלגבי רובם - המחשב איננו נגיש - ולכן - מה טוב שבני הדור השני ש"קיבלו בירושה" את החרדות , האשמה ו"החומה הבצורה" - יכולים להנות ממנו
תודה!
טובה
אשמח לקבל פרטים נוספים [ל"ת]. שלום רוני,
שמי עמית, אני סטודנטית שנה ג' למדעי ההתנהגות בבן גוריון. אני לוקחת סדנא בשם וויניקוט וממשיכיו וכנושא לעבודה בחרתי לעסוק בנושא האינטרנט כמרחב מעברי. ההרצאה שלך מאוד ריגשה אותי ובאופן אישי אפשרה לי לראות את אבי, שהוא דור שני לשואה, באור חדש לפי המושגים של וויניקוט.
אני מאוד מעוניינת להשתמש בהרצאה שלך בעבודה ועל-כן אשמח לדעת אם פרסמת מאמר ואם כן איפה אוכל למצוא אותו?
תודה רבה,
עמית
נפלאות הטוקבקים. אהלן,
עבורי זו פעם ראשונה שאני מפרסמת עבודה ברשת, ונפלאה בעיניי האפשרות לקבל תגובות מהקוראים. תודה!
ורד, שבתה אותי התובנה: "ההתמכרות לרשת משחזרת חלקים קורבניים. כאילו שאיבה למשהו שאין אפשרות לצאת ממנו בחזרה". כנראה שההבדל בין היותה של הרשת מרחב ביניים לבין היותה אובייקט התמכרותי, מונח בדיוק במידת היכולת להיכנס ולצאת מתוך גמישות ובחירה חופשית (כמו ממלכת נרניה...). בהיקשר זה, מעניין לקרוא את המאמרים מתוך יום עיון בנושא התמכרות לרשת.
דרק, דבריך: "..היא אף שמשה אותי ככלי עזר שהגביר בי יכולות גם מעבר לרשת.." מחזקת את התחושה שהתנסות משחקית ברשת יכולה להתרחב ולהשפיע על חלקי עצמי-מציאות נוספים.
נזכרתי בעבודתו היפה של רועי סמנה שהתפרסמה פה באתר: לדבר בפונט אדום בגודל 16 - הפונקציות והדיספונקציות של הרשת עבור ביישנים כרוניים.
רוני
מודה ומסכים. א. כבן הדור השלישי הזדהיתי עם הנאמר ושמחתי על ההתחלקות ולו בקריאה של הנכתב. אולי אף אעדכן את הדור השני... ב. מהתנסותי במרחבי הרשת אני מסכים כי יש לך חלק נכבד כמרחב משחק-מרחב ביניים והיא אף שמשה אותי ככלי עזר שהגביר בי יכולות גם מעבר לרשת
הרבה חומר למחשבה. ראשית, רוני, המאמר נפלא ומרתק. מעלה המון שאלות וחומר למחשבה. בעיני ההתמכרות לרשת משחזרת חלקים קורבניים. כאילו שאיבה למשהו שאין אפשרות לצאת ממנו בחזרה. יחד עם זאת נראה שהוא עונה גם על הצורך של סיפור הסוד וגילויו כפשרה על חוסר היכולת לספר במרחב המציאותי. תודה רוני ורד
שמחה על הדיון המתעורר בנושא הרשת כ"מרחב ביניים". אשמח לעוד תגובות.. מור, סימה, ג'יי, הרבה תודות על הפירגון וההתחברות. רוני ואורית, אתם מביאים את הפן היותר סקפטי לגבי יכולתו של האינטרנט לשמש מרחב ביניים של החווייה, בשל העמימות של המדיום וריחוקו ממציאות יותר בנוייה ומחייבת. אני שומעת את הצדק והתבונה בדבריכם, ובה במידה מבקשת לעצמי שהות נוספת באשלייה המיטיבה של מרחב ביניים וירטואלי אמיתי, בטרם אתפכח (ואולי לא?).. מנסיוני האישי, כגולשת וכמנהלת פורום, אני מוצאת שהמילים הנכתבות מן הלב נטענות ברגשות אמיתיים ומחוללות תהליכים משמעותיים, ולא נותרות עקרות - כבועת סבון וירטואלית. יתרה מכך, אני מאמינה כי גולשים יכולים לעבור חווייה משמעותית גם באופן עקיף, דרך צפייה בהתכתבות של אחרים בפורום ותהליכי הזדהות והפנמה. לא תמיד הקשר האינטרנטי שורד את המעבר למציאות, אך זה לא מעיד בהכרח על חוסר ה"אמיתיות" שבו. כמו כן, נכון שמרחב הביניים הוירטואלי נוח יותר "לקרוס" בשל היעדר יחסי של אחיזה במציאות, אך עדיין זה לא אומר שהוא לא יכול להתקיים לרגעים משמעותיים יקרים מפז, בין קריסה לקריסה. אגב, אין זה אומר שאני מצדדת ברשת כמדיום לטיפול נפשי. תופעות מעבר ומרחבי ביניים מופיעים בהיקשרי חיים רבים נוספים על טיפול, והרשת לדעתי הוא אחד מהם. ויניקוט הירבה לחקור ולהתעניין במציאות החברתית-תרבותית סביבו, וגם אם לא היה בוחר לטפל באמצעות הרשת (מילא המקטרת, אבל היעדר מפגש עיניים?), אני מאמינה שהיה מגלה עניין ברשת כ-"transitional phenomena". אורית, אני מסכימה איתך שבכל פורום וירטואלי קיימות סכנות של דינמיקה קבוצתית קשה ורגרסיה נפשית. לדעתי, פורום של בני דור שני לשואה מועד לכך מעט יותר, בשל ההעברה הבינדורית של טראומת השואה, שמקשה על ביסוסו של מרחב ביניים יציב, ומזרזת נטייה לגלוש לאחד משני קטביו של המרחב: מציאות אובייקטיבית וקונקרטית מחד או עולם פנימי מושלך מאידך. היכולת לשהות במעין ריחוף של being בין שני הקטבים הללו הוא הישג של פורום, המתווך במידה רבה ע"י ניהולו. אשמח מאד לשמוע עוד קולות ודעות. אם אנשים מעוניינים לשתף בחוויות הגלישה והאינטראקציות שלהם ברשת: עד כמה הן נחוות כ"אמיתיות", עד כמה ההשפעה שלהן משמעותית ובת-קיימא, עד כמה הרשת תורמת להתפתחות האישית ולגילוי היבטים של זהות - - גם בעילום שם או ב"ניק", תגובותיכם מאד יתרמו!! רוני
התחלה של מציאות. רוני יקרה, נהנתי מאד לקרוא את המאמר. הוא מעורר שאלות רבות לגבי הדיבור ברשת. אני חושב שפורום כזה יכול להוות ממש הצלה לאנשים שמצוקתם מבודדת אותם מהעולם ולכן יכול לשמש כקרן אור יחידה וראשונה. טוב שנוצרות רשתות תמיכה בעקבות הפגישה בפורום ושם העבודה האמיתית יכולה להתחיל. אני לא בטוח לגבי ההמשגה של מרחב ביניים ע"פ ויניקוט. דווקא אותם אלמנטים "ממשיים" הנעדרים מהמפגש הוירטואלי הם לטעמי אלו המאפשרים את מרחב הביניים. אין ספק שנוצר מרחב כלשהו ברשת שהוא "אמיתי" במובן שהוא מאפשר את הווצרתה של התקווה למפגש. אולי צריך לחשוב על מושג חדש לגמרי. תודה בכל מקרה על המחשבות מעוררות ההשראה. רוני
דווקא לגבי ויניקוט.... חשבתי שהיה מוצא חן בעיניו הזמן ללא זמן שיש באינטרנט. שאפשר להיות בו שעות, או דקות, לא "פגישה" תחומה לשעה (או חמישים דקות), גם אם אין חדר מפואר :-) (בעצם, הוא היה יכול לשבת בבית בחדר מפואר עם שולחן עת ומקטרת מפלסטיק - למקרה שהוא לא מעשן). התרגשתי לקרוא את המאמר הזה. אני מאמינה שהאינטרנט, כמו כל כלי אחר, יכול להיות שלב בדרך לאפשרות לשיתוף ודיבור במציאות, אך אפשר גם לנצלו לרעה, כדי ליצור הפרדה בין "החיים האמיתיים" (באינטרנט? במציאות), לבין "החיים האחרים" (באינטרנט? במציאות?) אני חושבת שברב המקרים האפשרות של אדם לחוות ולבטא עוד חלקים בו מעודדת בסופו של דבר את הדיפוזיה אל תוך החיים, אל תוך מערכות יחסים נוספות. זה דומה לטיפול - האם ההישגים נותרים רק בחדר הטיפולים? האם תתכן התמכרות לטיפול על חשבון החיים? אני מניחה שכן, אבל לרב זה יהיה רק שלב, רק תחנה בדרך ליכולת רבה יותר...
'התכווצות לצינוק נפשי' - תיאור כל כך יפה ומדוייק ועצוב. רוני, הרצאה נפלאה. לא פשוט לסכם מטען חוויות רגשיות כזה ותהליכים טיפוליים כה מורכבים לכלל הרצאה בהירה וקולחת. לגבי ויניקוט, אני לא בטוחה. נראה לך שהיה מוותר על שטיח, כורסא, עץ בחלון, מקטרת (אין לי מושג אם עישן)??? אוהבת סימה
מקסים, מעורר מחשבה. וגם חשוב מאד. נהניתי מאד לקרוא וגם לחשוב על ההמשגה התיאורטית. ובכל זאת, המקטרג שבי שואלת כעת, ואם התהליך הזה של התחברות אחאית והתבוננות עצמית בדרך שבה גם אני מקרבנת את עצמי או את ילדיי לא עשוי להיות זיוף של תהליך נפשי וחשבון נפש אמיתי, בהיותו ברשת? הרי ניתן לכתוב את המילים היפות האלו בלא ההתחברות הרגשית המשמעותית רק מתוך האינטלקט ובהתאמה ל"רוח התקופה" של הפורום, ומי ידוע האם באמת השינוי מתרחב גם ברבדים נוספים? ובאשר לסכנות שציינת בהמשך - אני מניחה שהן אורבות לכל אחד מאתנו, ולא יותר או פחות אצל בני הדור השני. תודה על השיתוף! אורית
רוני יקרה. אותי הצלחת לרתק (וזה לא קל...:)). ואפילו נפל עוד אסימון בעקבות הקריאה.
יצירת קשר, רוני פרישוף פסיכולוגית קלינית בתל אביב
