תהליכים במשפחה בישראל, תחילת האלף השלישי
המשפחה הגרעינית המודרנית: אבא-אמא-שלושה ילדים-כלב היא במידה רבה פיקציה, המצאה של התקופה ההיסטורית הויקטוריאנית, שהתחזקה מאד במאה העשרים, בעיקר בשנות החמישים בארה"ב.
תהליך התגבשות המשפחה בתבנית הזו מתחיל עם המהפכה התעשייתית והעיור המוגבר באירופה, כשהמבנה הקודם נסדק. בשלב זה לא היתה כמעט הפרדה בין בית ועבודה, או בין פנים וחוץ, כפי שהיא מוכרת לנו היום. כל בני המשפחה עבדו. בתחילה בשדה או בכפר, ואחר כך בעיר. בהמשך נעשה ניסיון להפרדה כזו, ונחקקו חוקים כדי להגביל עבודת ילדים ואחר כך נשים. מבחינת הסביבה, נוצר בידוד של המשפחה הגרעינית בחלל צפוף למדי, ומרחק פיזי ממשפחות המוצא. מרכזיות הילדים במשפחה עוד לא הוכרה (Aries, 1962), ושיעור התמותה של ילדים בתקופה הזו, ועד לראשיתה מאה העשרים היה עצום (באדינטר, 1985). גם מוות של מבוגרים היה נפוץ מאד, ומשפחות התפרקו ונוצרו מחדש בהרכבים שונים, הורים חורגים, ילדים שננטשו בבתי יתומים ועוד. במשפחות ממעמד גבוה יותר היה נהוג מוסד האומנת, ממש עד לתחילת המאה העשרים, בה גם משפחות ממעמד בינוני יכולות היו להחזיק משרתים שהתגוררו בבית, ולמעשה ההורות התבצעה בפועל על ידי מספר דמויות (Dally, 1983). כל המושג של התקשרות, כפי שתאר אותו בולבי, מקבל משמעות אחרת לאור הנתונים האלו.
מובן שתהליכים אחרים לחלוטין התרחשו באזורים אחרים של האולם, למשל מזרח אירופה או צפון אפריקה ואסיה כולה. באיזורים אלו היה מקובל דפוס של משפחות מורחבות, שמתקבצות בדרך כלל סביב הסבתא או הסבא, ושוב, היה מספר רב של דמויות התקשרות.
עליית המיתוס של המשפחה הגרעינית הורגשה במיוחד בשנות החמישים באמריקה, כריאקציה ליציאה של נשים לעבודה בתקופת מלחמת העולם השניה, וכתגובה לצורך להחזיר לגברים את מקומות העבודה. נעשתה האללה של התפקיד האימהי ותפקיד עקרת הבית, שמתמסרת למשפחתה וצורכת מכשירי צריכה חדשניים אותם ייצרו הגברים (Dally, 1983). במקביל התפרסמו מחקריו של בולבי על התקשרות, שנערכו במצבים קיצוניים: על יתומים וילדים שפונו לפרברים בתקופת הבליץ, גודלו בבתי יתומים ובתי תינוקות בהם קיבלו אך ורק טיפול פיזי ללא קשר רגשי.
יחד עם זאת, המשיכו להתקיים גם אז דגמי משפחה אחרים, במיוחד אצל מיעוטים. המשפחה הגרעינית נשארה משאת נפש (משפחת קוסבי, למשל, המשפחה השחורה הראשונה שהגיעה לפריים טיים טלוויזיוני, רק משום ששחזרה למעשה משפחה בורגנית ממעמד בינוני גבוה לבנה טיפוסית). שני בני הזוג היו חייבים לעבוד במעמדות הנמוכים, היתה מעורבות גדולה יותר של משפחה מורחבת ושיעור גבוה יותר של הורות מחוץ לנישואים או משפחות ללא אב, או עם דמויות אב מרובות. למעשה, הדגם של המשפחה הגרעינית כמודל "נורמלי" הביאה לפתולוגיזציה של שכבות שלמות באוכלוסייה.
תהליך דומה עבר גם עלינו בארץ עם גלי העליה של קום המדינה, כאשר מודלים משפחתיים אחרים פורקו או הוכרזו כ"לא לגיטימיים" במובנים רבים. תהליך זה נמשך עדיין כלפי גלי עליה מהשנים האחרונות: עולים מאתיופיה או מברה"מ לשעבר, וגם במידה מסוימת, כלפי האוכלוסייה החרדית או בני מיעוטים. כור ההיתוך פעל על מנת להנחיל את הנורמה המשפחתית, ונראה זאת גם בהמשך.
במשך השנים התחילו להתחולל תהליכים שחותרים תחת מבנה המשפחה ההגמוני בארץ ובעולם (ליבליך, 2003).
- הפרדה בין נישואים ופריון: אימוץ, הפריה, הורות מתוך בחירה בטרם נישואים או ללא נישואים, נישואים ללא הורות מבחירה.
- הפרדה בין הורות חברתית והורות ביולוגית: אימוץ, כולל אימוץ חו"ל, פונדקאות, תרומות ביצית או זרע, משפחות חד מיניות.
- הפרדה בין שותפות לחיים ושותפות במשק בית, או ניתוק ההורות מקיום משק בית: חיים בנפרד אבל יחד, ילדים להורים גרושים בעלי משמורת משותפת.
במשפחה הגרעינית מבנה הסמכות היה ברור: האב הוא ראש המשפחה, המפרנס, נציג המשפחה מול סמכות המדינה והחברה. האם היתה כפופה לבעלה, אך בעלת סמכות כלפי ילדיה. מבנה סמכויות זה מתערער עם ההכרה בזכויות הפרט, ואצלנו גם עם גלי העלייה, בהם ההורים נאלצו להיסמך על הילדים, שהבינו את השפה מהר יותר והתערו מבחינה חברתית בקלות רבה יותר. לעיתים נאלצו הגברים לאפשר יציאה לעבודה של בנות זוגן בגלל הירידה במעמד הכלכלי, או העדר אפשרויות תעסוקה, מה שערער את הקשר הזוגי הפטריארכלי.
גבולות המשפחה הן זירה נוספת של טשטוש ועמימות. למשל, במשפחות שנוצרו לאחר נישואים שניים או במשפחות שנעזרות בטכנולוגיות של פריון. חשוב לציין שתהליכי הפירוק של המשפחה המודרנית ועלית המשפחה הפוסט מודרנית טומנים בחובם סכנות אך גם יתרונות. לצד חוסר היציבות, העמימות וחוסר הביטחון, העדר מסורת להיסמך עליה והעדר מודלים לחיקוי, יש תהליך של אינדיבידואציה, כבוד לזכויות הפרט, דמוקרטיזציה של המשפחה, הגנה על חלשים על ידי רשויות החוק והרווחה, ופתיחה של תפקידים חדשים לכלל חברי המשפחה, שאולי תואמים יותר את נטיות ליבם.
קצת מספרים על משפחות בישראל: (פוגל ביז'אווי, 1999)
נכון לאמצע שנות התשעים, על פי נתוני השלכה המרכזית לסטטיסטיקה, 11% מכלל משקי הבית הם משפחות שיש בראשם רק מבוגר אחד, אצל העולים מברה"מ לשעבר הנתון הוא 13%.
בסוף שנות השבעים על כל אלף תושבים נרשמו 8.3 לנישואים, ואילו בתחילת שנות התשעים המספר ירד ל6.6 לכל אלף. מספר הנשים היהודיות הרווקות שילדו לבדן בסוף שנות השבעים היה אחת לאלף, ועלה ל1.8 בתחילת שנות התשעים.
אין ספק שישראל מאופיינת בליברליות ופתיחות רבה כלפי הזכות לפרות ולהרות: שיעור המרפאות לטיפולי פוריות ביחס לאוכלוסייה הוא הגבוה ביותר בעולם כולו, וחוק הבריאות מאפשר עד שבע מחזורי טיפול להפריה לזוג או לרווקה שזהו להם ילדם הראשון או השני, שיעור שאין כדוגמתו בשום מדינה אחרת. אמנם אין הכרה משפטית בהורות הומוסקסואלית, אך מבדיקה של האגודה לזכויות האזרח עולה כי לא נמצאה הפלייה של זוגות אלו אל מול רשויות החוק, ויש אפשרות לקבל אפוטרופסות לצאצא של בן/בת הזוג. יש הכרה נרחבת דה פקטו בזכויות של ידועים בציבור.
לעומת השינוי הזה, בסמכויות ובתפקידים בתוך המשפחה לא חל כמעט שינוי בעשורים האחרונים: נשים נושאות בנטל גידול הילדים ואחזקת הבית ב66% עד 100% יותר מהגברים, למרות יציאה מוגברת של נשים לעבודה, נתח העבודה של גברים בתוך הבית נשאר כשהיה. יש מיגדור של עבודות הבית, כשהנשים מבצעות בעיקר את העבודות המונוטוניות והמשעממות יותר (ברקוביץ, 1996), ואת אלו התדירות יותר. למעשה, הטיפול במשפחה ובבית בישראל היא בית חרושת למגדר.
בהשוואה של ישראל לכלל המדינות המתועשות, ואפילו למדינות אגן הים התיכון השמרניות יותר, שיעור הנישואים גבוה יותר, שיעור הגירושים נמוך יותר, ובאופן דרמטי במיוחד שיעור הפריון גבוה (יותר מפי שניים). ניתוח של הממצאים לפי שיוך דתי מעלה כי:
בקרב דרוזים כמעט ולא השתנו מדדי המשפחתיות, לבד מירידה קלה בשיעור הילודה, שהיא עדיין גבוה ביחס לממוצע הארצי.
בקרב הנוצרים יש ירידה קלה במדדי המשפחתיות, בעיקר בשל ירידה גדולה בשיעור הפריון ועליה מתונה בגיל הנישואים. הפער בשנים בין גברים ונשים נשאר בעינו. יש לציין כי בישראל, בכל המגזרים, נשמר פער גילי בין הגבר לאשתו של כמה שנים, וזה אינו מצטמצם, כפי שקורה במדינות המערב.
בקרב מוסלמים יש התחזקות במדדי המשפחתיות, לא היה שינוי בגיל הנישואים, שיעור הגירושים נשאר נמוך, ולמרות ירידה בשיעור הפריון, הוא עדיין הגבוה ביותר בארץ.
בקרב יהודים יש החלשה קלה של מדדי המשפחתיות, עדיין כאמור שיעור הפריון גבוה מאד יחסית למדינות מערביות, ונשאר יציב למדי בשנים האחרונות.
פוגל ביז'אווי (1999) מנתחת את הנתונים האלו לאור הדומיננטיות של הדין הדתי בהסדרת המשפחתיות בארץ בכל אחת מהעדות. מצבן של הנשים המוסלמיות גרוע במיוחד משום שהן אינן יכולות לפנות לבתי הדין האזרחיים לשם דיון בדיני המשפחה בכלל, בעוד נשים בניות עדות אחרות יכולות לעשות כן. לטענתה, הדת היא גורם שמרני לא רק עבור האזרחים הדתיים (בעדות מסוימות אין כלל משמעות למושג "חילוני") אלא גם גורם ששומר על ההפרדה האתנית בארץ, להסכמת כל הנוגעים בדבר, והראייה, שיעור נמוך מאד של נישואים בין בני דתות שונות.
לכל הדתות הנוהגות בישראל משותף ערך בעייתי עבור נשים, הצניעות. זו מבנה את האישה כסכנה לגברים ולסדר החברתי בשל מיניותה, ומטילה על הנשים מגבלות. (במידה פחותה בהרבה – גם על הגברים). על אף הבדלים בין העדות, יש כמה קווי דמיון בנוגע לצניעות:
- הפרדה בין נשים וגברים בספירה הציבורית, הפרדה בין נשים וגברים שאינם בני משפחה אחת בספירה הפרטית.
- הנישואים נתפסים במשמעות של הבאת ילדים, ועל כן הבתולים הם ערך עליון, איבודם גורר סנקציות שונות.
- דרישה לכיסוי הגוף והראש בדרכים שונות, גם אצל ילדות (הבניית הזהות של ילדות כמסוכנות מינית כבר מהגיל הרך!)
- מיניות האישה מתקבלת רק בהקשר של רביה, לאישה אין זכות להשתמש באמצעי מניעה או לבחור בהפלה בחלק מהדתות, למעשה זכותה על גופה מוגבלת.
- סלחנות כלפי הרג נשים שחיללו את כבוד המשפחה, הפרו את קוד הצניעות.
- לטענת פוגל ביז'וואי (1999) הפרה זו של זכויות אדם, הופרדה בין הדין הכללי ודין לענייני משפחה נסבלת בשל הצורך של כל הלאומים לשמור על הקולקטיב וזהותו, לפעול לאור הסכסוך בין העמים.
פער נוסף שמבנה את המשפחה כמרכזית בישראל הינו הפער המעמדי-עדתי (יש חפיפה רבה בין שני המדדים האלו). אמנם נשים מכל המעמדות מועסקות בשיעור דומה בשכר, אך יש הבדל ניכר בסוג העבודה: נשים ממוצא מערבי נמצאות במקומות יותר יוקרתיים ומכניסים. זאת ועוד, כל הנשים בישראל מצויות יותר במקצועות "נשיים". אין למעשה לנשים ברירה לבחור במשפחה או בקריירה, אלא מצופה מהן לשלב את השניים, כשהמשפחה במקום הראשון בסדר העדיפויות. גירושים עדיין נתפסים ככישלון, וגוררים במרבית המקרים ירידה חדה ברמת החיים לנשים.
מכאן, שהדפוס השכיח יותר בארץ של משפחות הוא עדין, ועתיד להיות לתקופה הקרובה, דפוס ביניים: משפחות "ניאו-מודרניות", הגבר והאישה נשואים כדת וכדין, שניהם עובדים, אך הגבר הוא המפרנס הראשי והאישה מפרנסת שניה ואחראית לגידול הילדים ותחזוקת הבית, הגבר לפעמים "עוזר" לאשתו, יש להם בממוצע 3 ילדים, האווירה המשפחתית אינה סמכותית כבעבר. לטענת פוגל ביז'וואי, המפתח לשינוי הוא מדיניות רווחה אינדיבידואליסטית יותר, התייחסות להיבט הלאומי-עדתי, ועידוד נישואים אזרחיים. לדעתי, המפתח נמצא בשינוי הדפוסים בבית, ובעידוד כניסתם של גברים לעבודות הבית ולא רק יציאתן של נשים לעבודה בחוץ... חשוב שנהיה ערים למוסר הכפול כלפי גידול ילדים בגיל הרך: מחד עידוד ליציאה לעבודה וכניסתם למסגרות בגיל צעיר ביותר, ומאידך, העדר פיקוח והתמקצעות במסגרות האלו, והיעדרות משמעותית של שני ההורים מהמתרחש ברוב שעות היום של ילדיהם.
אפשר להרחיב את החשיבה על המשפחות בישראל גם בקריאת המאמרים הבאים:
אבהות חדשה ואבות במילכוד, של חיים עמית
היחס בין אבות גייז לילדיהם, מאת רן לוי
אהבה ומלחמה, מאת עירית פז קליינר
רשימת מקורות
באדינטר, אליזבת, …וגם אהבה: תולדותיה של אהבת האם מן המאה ה-17 ועד המאה ה-20. תל אביב: ספרית מעריב, 1985 (פורסם במקור ב-1980).
ברקוביץ', נ. 1996. "על עקרת הבית והחשבונאות הלאומית". בתוך תיאוריה וביקורת 9: 189-197.
ליבליך, עמיה. סדר נשים: סיפורי נשים במשפחה החדשה בישראל. ירושלים ותל אביב: שוקן, 2003.
פוגל ביז'אוי, ס. 1999. "משפחות בישראל: בין משפחתיות לפוסט-מודרניות". בתוך יזראעלי, ד. (עורכת). מין, מגדר, פוליטיקה. עמ' 107-166.
Aries, P. (1962). Centuries of Childhood: A Social History of Family Life. New York: Random House. (Original work published 1960).
Dally, Ann Inventing Motherhood: The Consequences of an Ideal New York: Schocken Books, 1983.
קריאה נוספת:
הפרעת קשב וריכוז - מורה נבוכים
מה זו בעצם הפרעת קשב וריכוז? מה ההבדל בין קשב לריכוז? האם ניתן לראות את הקושי בקשב וריכוז כבר בגיל הגן? ומה אפשר לעשות עם זה בכלל? במאמר זה ננסה לתת חלק מהתשובות, ולהפיג חלק מהבלבול.
"לקראת אמהות": מדריכי הכנה ללידה ותפיסות על אימהות בישראל
כיצד משתקפות תפיסות אודות אמהות בחברה הישראלית בספרי הדרכה ללידה לאורך השנים. הניתוח ההיסטוריוגרפי ישמש אותי לזיהוי מסרים המופנים לאמהות צעירות בחברה הישראלית, ותהליכים של שינוי או סטטיות בתפיסות אודות אמהות.
