פגיעות מיניות של ילדים בילדים, האם זה יתכן? ומה עושים?
בעשרים השנים האחרונות התפתח מאוד בארץ התחום של הגנה על ילדים מפני פגיעה והתעללות. בעקבות מקרה של ילדה בשם מורן מטבריה שנפטרה עקב התעללות שעברה על ידי בן הזוג של אמה. המקרה זעזע את המדינה, שכן השכנים ידעו על מסכת ההתעללויות אך לא נקטו בשום אמצעים על-מנת להפסיק את המעשים. בעקבות מקרה זה, הועבר תיקון לחוק המחייב לדווח על כל מקרה של התעללות בילדים וחסרי ישע. כמו כן מוסדות הרווחה נערכו לטפל במקרים אלה. במקביל במערכות החינוך הופעלו תוכניות מניעה בתחום, השמות דגש על חשיבות הפניה למבוגר כאשר ילד מגלה לחברו 'סוד' הקשור בפגיעה בו.
הסתבר כי כאשר נוצר מענה טיפולי התרבו הדיווחים על התעללויות בילדים.
תוך כי דיווחים אלו החלו לבלוט סוג נוסף של פגיעות מיניות שלא זכו לתשומת לב לפני כן – פגיעות מיניות של ילדים בילדים.
כאשר מדברים על פגיעה מינית של ילד בילד הכוונה לשימוש באלימות ובכוח תוך התיחסות מיוחדת לאברי המין, החל בביטויים מילוליים משפילים דרך נגיעות וכלה בחודרנות לאיברים שונים באמצעים שונים.
מעניין כי רוב הדיווחים מגיעים מילדים שהם חבריהם של הילדים הנפגעים.
מניחים שילד שנפגע מרגיש בדרך כלל בושה ואשם, לכן אינו רוצה להעציב את הוריו, וכתוצאה מכך אינו משתף אותם בחוויה המשפילה והמאיימת שעבר.
באיזה גילאים קיימת התופעה של ילדים פוגעים בילדים?
ידוע על ילדים בגיל שלוש שפגעו בילדים אחרים על ידי החדרת חפצים למקומות אינטימיים ובקשות לקיים מגע אורלי. מגיל זה והלאה אנו מקבלים דיווחים על פגיעות של ילדים בילדים, כולל ילדים בגן, בבית ספר יסודי, בחטיבת ביניים ובתיכון.
התופעה קיימת בכל האוכלוסיות, ככל שמרבים בתוכניות מניעה יש סיכוי כי המקרים הקיימים יטופלו באיבם והתופעה תצומצם. כאשר מזניחים את הטיפול בפגיעות מיניות באמתלות של 'הוא לא מבין', 'זה רק משחק', 'כולם עושים זאת' וכו', יש סכנה של החמרת ההתנהגויות ואף שינוי לרעה של נורמות חברתיות.
כאשר בדקו את ההיסטוריה של עברייני מין מבוגרים, בעיקר פדופילים ואנסים סידרתיים, התגלה כי בנערותם ובילדותם היו בעלי התנהגויות מיניות חריגות שנשאו אופי של כוחנות, פגיעה והשפלה.
ההבנה היום היא שעבריינות מינית היא התנהגות ממכרת כיוון שיש בה מרכיב של סיפוק גופני, הדורש הגברת העוצמה בכל פעם תוך הנאה מהפגיעה באחר.
בשל כל האמור לעיל יש היום התיחסות רצינית ביותר לילדים הפוגעים מינית בילדים אחרים. בשלב הראשון הילד עובר אבחון שמטרתו לגלות מה הסיכון שהוא יחזור ויפגע מינית. בהתאם לתוצאות האבחון נקבעת תוכנית טיפולית. ככל שהילד צעיר יותר ההורים שותפים יותר בטיפול. לפי הצורך מעורבת המערכת החינוכית אליה שייך הילד ו/או גורמים אחרים בקהילה.
ב'תחנת העמקים' טופלו בחמשת השנים האחרונות, ילדים שפגעו בילדים אחרים מהמסגרת החינוכית אליה הם השתייכו או באחיהם הצעירים (השימוש בלשון זכר הינה מטעמי נוחות, ישנן פגיעות של ילדים משני המינים בילדים משני המינים). הילד הצעיר ביותר היה בן חמש. ככל הידוע לנו הילדים שטופלו לא חזרו לפגוע מינית.
יש כמובן מקרים בהם עוד בשלב האבחון מסתבר כי הדיווח לא היה מדויק ואז ההתערבות משתנה בהתאם.
הניסיון המצטבר מצביע על כך כי ברור מקצועי של מקרים בהם יש חשש להתנהגות של ילדים שאינה מותאמת מבחינה מינית, מביא לפתרונות טובים ומהירים, בשעה שמקרים בהם היו נסיונות להתייחס בקלות ראש ולהעלים עין גרמו להתדרדרות התנהגותית והחמרת הנזק הנפשי.
רוב המערכות החינוכיות מלוות על ידי פסיכולוגים, איתם ניתן להתייעץ לגבי התנהגויות שלא ברור אם הן נורמליות ומתאימות לגיל, או שהן יכולות להצביע על בעיה שיש להתייחס אליה באופן יחודי. מומלץ לפנות אליהם בכל מקרה המעורר סימני שאלה.
רנית ים
פסיכולוגית מומחית קלינית וחינוכית
מרכזת מניעת התעללויות מיניות בילדים מטעם שפ"י במחוז צפון
