שילוב של הורים ודרכי עבודה ברכיבה שיקומית

שלום רב

שמי אורה דניאלי

הוסמכתי כפיזיוטרפיסטית בשנת 1976, ועבדתי מאז כ"פיזיוטרפיסטית קהילתית" במספר קיבוצים בעמק.

בתקופת הלימודים נחשפתי לענף הרכיבה הטיפולית, אך את הצעדים הראשונים עשיתי רק בשנת 1990,כשהתנדבתי ללוות מקצועית את הקמת מרכז הרכיבה הטיפולי הראשון בעמק.

בשנת 1991 הקמתי בבית במושב מרחביה,יחד עם אבי ,את מרכז הרכיבה שלנו "שדות שבעמק".

 אז גיליתי את היופי שבהעברת הטיפול הפיזיוטרפי אל המרחב הפתוח, אל הטבע,כשנוסף לו הקשר המיוחד שבין המטופל לסוס.

נוכחתי שגורמים אלו ממריצים את המטופלים למאמץ ומוטיבציה שלא היו ערים לה.

בתחילה, הטיפולים הסתמכו  בעקר על הנחת היסוד ברכיבה:

 תנועת הסוס מייצרת תנועה תלת ממדית המשפיעה על גוף הרוכב:(קדימה-אחורה,כיפוף צידי של הגו,ותנועה של אגן מול כתף נגדית)

(תנועה זו מחקה באחוזי דיוק גבוהים את תנועת האגן של האדם ההולך).

שילבתי תרגילים, והרחבתי את מגוון התנוחות שהיה על הרוכב להתמודד איתן ולהגיב אליהן.

הרחבתי את ההשפעה על ידי שינוי במהירות התנועה,בכיווני התנועה , ובמנחים שונים בהם שהה הרוכב.

מבוגרים המבינים את מטרת בואם לטיפול כזה יכולים להתמיד בתרגול ממוקד ומונוטוני זמן רב,אבל ילדים הסובלים מ"עייפות טיפולית" , הפוגשים במהלך השיקום מטפלים רבים, עבורם חשוב להגיש משהו חדש ומרענן.

השתדלתי להצטייר  בעיניהם כמורה לרכיבה ולא כמטפלת.

חיפשתי קשר ראשוני הנשען על ספורט ואהבת בעלי חיים.

חיפשתי דרכים לגוון ולהעשיר את המפגשים עם הילדים וכאן החל המפנה בגישה הטיפולית שלי.

כשמופנה אלי מטופל ,והאבחון שלו–חולשת שרירים,גמישות יתר במפרקים, קשיים מוטוריים וכו', נוספים לעיתים פרטים נוספים .

לעיתים הוא מוגדר גם  כלקוי למידה,סובל מהפרעות  קשב וריכוז, מאובחן כנמצא על הרצף האוטיסטי,בעל דימוי עצמי נמוך וכו'.

מבחינתי- זמן המפגש בינינו יכול להפוך לחגיגת העשרה גם בתחומים אחרים,ולשלב מוטיבים מתחומי שיקום אחרים.

שעורי הרכיבה מתקיימים במגרש הרכיבה או במרחבי השדות, ואת המטרות שנקבעו אפשר ליישם בשני המקומות במידה שווה.

אימון בהשלכת שקיות חול ידמה להשלכת אבנים לשלולית, הליכה בעקלתון במגרש בין קונוסים תתחלף במעבר בין עצים במטע או בין חבילות חציר בשדה.

מחיאות כפיים במגרש יכולות לשמש  בשדה דרך להברחת ענן יוני בר לאחר הקציר, או להקת  אנפות בקר הרודפות אחר המחרשה.

מגרש הרכיבה הוא עולם אין סופי של תנועות, תחושות, רגשות, ריחות, צבעים וצלילים,והשילובים מזמנים חוויות חדשות ושונות בכל פעם.

מבחינתי ,הראיה הראשונית היא תמיד ראיית האדם והפיזיוטרפיסט, וההתרשמות שלי מהילד מתחילה כבר בצאתו מהרכב. אפשר לראות את התנועה בחלל,את איכות ההליכה, היציבה וקצב התנועה.

המפגש איתי תמיד חידה חדשה.

האם הילד ירוץ לקראתי? האם יתחבק?האם יתבייש? האם יספר מיד משהו חדש? יתעניין?

בכניסה לאורווה ישנו שולחן ועליו משחקי הרכבה שונים ודפי ציור.

אני שמחה כשהילדים נגשים  לשם בזמנם החופשי ומתבטאים.

בעליה אל גב הסוס אני שמה לב להתארגנות,ליציבה- האם

הילדים זקופים או כפופים?האם  הם מוצאים את מרכז האוכף או נשמטים הצידה?האם הם מוכנים לעזוב ידיים מהידית ולאחוז במושכות? וכו'

דקות המפגש הראשונות של הטיפול עצמו מוקדשות להסתגלות גוף הרוכב לסוס ולאוכף, וזה הזמן "לפטפט",ולהוריד מתח ראשוני.

מבחינתי זה הזמן לספר מה נעשה היום במפגש,להתעניין איזה משחק מזמינים לסיום וכו'

אחר כך  מזומן מאמץ מרוכז של 15 דקות.

דוגמא:אם החלטתי לחזק את חגורת הכתפיים אשיג זאת על ידי משחק של חיקוי תנועות,אאפשר איסוף  קוביות,בקבוקים צבעוניים במשקלים שונים,טבעות חישוקים משטח מגרש הרכיבה,תתבצע  השלכת חפצים שונים לכיוונים שונים,נשחיל טבעות שונות,נצייר עם מקלות ארוכים על הקרקע וכו'

משימות כאלו הן ראשוניות,ואפשר להעשיר אותן על ידי תוספת של רכיבים משטחי שיקום שונים.

לפי תכנית העבודה אני בוחרת לתת לרוכב משימה קצרה ופשוטה ואחריה משימות נוספות, או משימה אחת לאורך המפגש שתכלול תחומי שיקום רבים.

דוגמא לרצף משימות קצרות ורבות:

תנועה עם הסוסה במגרש.

אפשר להעשיר על ידי שינוי בכיוון ההליכה-תוך השפעה על גוף הרוכב:

הליכה בקו ישר, עקלתון,מעגלים,שמיניות, זיג זג חד וכו'

שינוי במהירות-הליכה איטית או מהירה,ריצה קלה,ריצה מהירה, ריצה מהירה ועצירה וכו'

שינוי במנח הגוף-עמידה וישיבה באוכף,עמידה בארכובות תוך השענות על צוואר הסוס או ללא השענות,ישיבה צידית,ישיבה עם הפנים לזנב הסוס.

רעיונות להעשרה מתחומים נוספים:

להגיש קלפי תמונות מכיוונים שונים ובכך גם להעשיר שפה,

לשים לב לצבעים,להשמיע קולות מתאימים, להמציא משפטי קישור וכו'

לזרוק ולתפוס שקיות חול, כדורים,קוביות.

לבצע פעילות עם כדורים טבעות, חישוקים,מקלות.

דוגמא למשימה אחת לכל זמן המפגש :

יום הולדת לסוסה

נקשט אותה עם מקלות כביסה צבעוניים שיתפסו  ברעמה-מוטוריקה עדינה והגדרת צבעים.

נכין את שולחן יום ההולדת על חבית-נביא צלחות וכוסות, נדאג ל"כיבוד", נבחר שירים, נזמין אורחים נחפש מתנות.

בכל משימה יש מקום להעשרה שפתית , מוטורית ,תחושתית ולפיתוח  הדמיון.  

אפשר לשלב מרכיבים כמו ויסות כוח,הפרדת תנועה,תזמון ,שיווי משקל דימוי גוף והתמצאות במרחב.

מתחום הרגש:ביטויי רגש,יצירת קשר,קבלת מרות,הבלגה,דחיית סיפוקים.

שילוב הורים יעשה במקרים בהם חשוב לחזק את הקשר על ידי מתן משימות משותפות, כמו טיול למטע כדי לקטוף זיתים לכיבוש, או הבאת פרחים לאירוע מהחממות,

אפשרות נוספת היא שיתוף במגרש: על ידי הושטת הקלפים ,בחירת הצבעים או התמונות הקשורות למשימה וכו'

חיזוק חיובי מצידי שינתן בטווח השמיעה של ההורים ,יגביר גם הוא את הדימוי העצמי של הרוכבים.

בזמן שנשאר לסיום המפגש אני משוחחת עם הילד ומסכמת לו את הצלחותיו,התקדמותו ושואלת לדעתו.

תמיד נסיים במשחק שהילד בחר או בכל משימה שתגמר בתשבחות ברורות.

המטרה היא לתת תחושה נפלאה, שתביא לרצון לשוב למפגש הבא.

ככל שאני יודעת יותר על מטופלי כך איני נופלת ל"בורות" שיהיה עלי אחר כך צורך להיחלץ מהם.

לסיום הבאתי שיר שמצאתי בכתה השיקומית במחלקת ילדים בבית- לווינשטיין, ולמרות שהוא מספר על תחושותיו של הילד בעיניו, הוא מביע גם את הנעשה בתוכו של כל מטפל רגיש המחפש את מה שמעבר לבינתו.

לפעמים אני כן

ולפעמים אני לא

לפעמים אני אולי

זה קורה, ואיני יודע מתי

לפעמים אני פחות

לפעמים אני יותר

לפעמים אני בערך

אני מכיר את הכיוון

ולא מכיר את הדרך

לפעמים אני בזמן

לפעמים אני מאחר

ומגביר את צעדי,

אבל השעון משיג

ומגיע לפני

לפעמים אני אחר כך

לפעמים אני עכשיו

לפעמים אני נקודה

ולפעמים אני קו

נקודה,קו. נקודה, קו

המגרש מלא תעלולים

אני מכיר את המשחק

ולא מכיר את הכללים