טקסט וקישורים להרצאה שלי: שותפות הורים וילדים מול איימי המלחמה. יששכר עשת (אוקטובר 2023)
קישורים להרצאה שלי: שותפות הורים וילדים מול איימי המלחמה – יששכר
שותפות הורים וילדים מול איימי המלחמה – יששכר (חלק ראשון)
https://vimeo.com/875454466/336ebe5fe0
ההרצאה שלי ביחד עם עוד הקלטות של סדרת מפגשי למידה בזום ללא עלות – לקהילת שילוב וקהילת המטפלים.
https://www.shiluv-bodymind.co.il/events/zoom-class/
במלחמה אנו ההורים וילדנו שותפים.
דרכי התמודדות בעזרת סיביטי ואקט מערכתי
בעצימות נמוכה
טקסט ההרצאה מאת יששכר עשת
המצב (מאות שנות סבל יהודי)
הלם של מדינה, קהילות. נפגעים בגוף, בנפש, במשפחה במשמעות החיים. הרוגים ומשפחות שכולות, נעדרים, שבויים. אנשים שממשיכים להיות תחת הפגזות איום של טרור. חיילים בשדה הקרב והורהים בעורף. וכל מי שקשור כך או אחרת לאנשים הללו.
זה פחות או יותר כל המדינה. זה אומר שהמלחמה הצבאית אולי תסתיים. אולי יהיה מין סוג של שלום.
אבל המלחמה שלנו על מדינה מתוקנת תימשך. הצלקות שיישארו צריכות להיות עדות למה שלא צריך עוד להיות.
תפילה לקרב חיים גורי
הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת.
רְאֵה אוֹתָם שּוֹתְקִים וּנְכוֹנִים, וְעֵינֵיהֶם דּוֹלְקוֹת.
רְאֵה, יוֹרֵד הָעֶרֶב. רוּחַ בַּצַּמָּרוֹת, הָאֹרֶן מְרַטֵּט.
קְרָב יִהְיֶה הַלַּיְלָה. וְהֵמָּה מְעַטִּים מְאֹד.
בָּרְכֵם, כִּי בָּאָה עֵת. כּוֹכָבִים הֻצְּתוּ, וּמַחֲנוֹת רַבִּים נֶאֱסָפִים מֵעֵבֶר.
מִי יִרְאֶה אוֹר-יוֹם! מִי נָפַל וָמֵת? הֲנִצָּחוֹן אוֹ אִם תְּבוּסָה וָקֶבֶר?
ּברְכֵם, בָּרֵך יוֹצְאֵי לַמִּלְחָמָה. בָּרֵך נִשְׁקָם לְבַל יַחֲטִיא, בָּרֵך בֵּיתָם.
בָּרֵך אֶת זֶה הָעָם, אֶת נְעָרָיו וְלוֹחֲמָיו, עַד קְרָב יִתַּם.
הִנֵּה יָצְאוּ שְׁקֵטִים וְצַעֲדָם אוֹבֵד וַעֲלָטָה כְּבֵדָה וְלַיְלָה בֶּהָרִים.
בָּרְכֵם, כִּי בָּאָה עֵת. הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים.
סולידריות.
חוקר הטבע הנסיך פיוטר קרופוטקין (1900) ראה בטבע בסיביר שיתופי פעולה כדי להתגבר על איתני הטבע: נמלים, דבורים, ציפורים נודדות, להקות של זאבים. הוא אבי הידע שבמערכת העצבית מובנים אלטרואיזם, סולידריות, נדיבות, אכפתיות עזרה הדדית.
אנושיות משותפות הדבר של אלבר קאמי: רייה הרופא המסור מתייצב במגפה. הוא לא מאשים את החולה. צנוע כי הוא עלול להיפגע. אנחנו באותה הסירה. השתדלות: במקום בקורת חמלה וחמלה עצמית. חוסן נפשי נחום תקום ותצמח
צ'רצ'יל: נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע. (צ'רצ'יל)
שותפות "דיאלוג פתוח" כל אחד תורם
כמה שיותר לשלב בטיפול בילדנו אותנו הורים, מבוגרים נוספים ליצור מערכת משותפת
שיכירו את השפה, את הגישה ימשיכו ביום-יום את דרכנו
כמה דברים חדשים שלמדנו מחקר תיפקוד המוח עלינו ההורים ועל ילדנו
יאנוש קורצ'אק ילדים אינם אנשים לעתיד לבא הם קיימים חיים סובלים שמחים. נתנהג ככל האפשר עם ילדים כבוגרים זעירים,
אליסון גופניק ההורים הללו
אנחנו ההורים אנשים טובים. משקיעים המון. משתדלים. לא עושים בכוונה רעה.
אנו די חסרי אונים ולכן מפעילים לחץ שדברים יסתדרו. שיתקנו לנו אותם. מרגישים ייאוש, פחדים שילדיהם יפגעו או לא יצליחו בחיים, כעס, אכזבה, אשמה, בושה.
נגלה לעצמנו ולהם שחמלה, שותפות, סליחה, אמון ותקווה. מועילים יותר לרוב הילדים.
אליסון גופניק: אנחנו ההורים
אליסון גופניק אומרת לנו ההורים שנהיה גננים: נטפל בעץ ששתלו כדי שייתן פירות וצל. כי זה ייעודו. זו דרכו לתרום לגאולה.
שלא נהיה נגרים שלוקחים קרש כדי להפוך אותו לכיסא. פטיש, מסור, מקצוע, שופין, נייר הזכוכית, יוצרים כסאות.
עם ההורים
זיהוי ערכי ההורים לאורם היו רוצים לפעול ולאורם היו רוצים שילדם יפעל.
לדעת ההורים איזה כישורי החיים על ילדם לרכוש כדי להצליח בחיים כמבוגר ולחיות חיי משמעות המתחשבים גם באחרים, בחי, בצומח ובדומם.
איך תינוקות ובני אדם לומדים?
תינוק מחווט למציאות, לכן הוא לומד בעיקר דרך:
ניסוי וטעיה. תצפית. חיקוי. מיון וקטלוג (המשגה)
יצירתיות ודמיון שעוזרים בפתרו בעיות מתאפשרים, אם מדי פעם מפעילים פחות בקרה של האונה הקדם מצחית שהיא ממונה על ההיגיון.
במילים אחרות, פחות הסברים וחיפוש סיבות ויותר להתנסות, לשהות במציאות. לפגוש את מרכיבי המציאות עם החושים. למיין מידע, לעשות ניסיונות כדי לגלות.
תינוקות לומדים פחות ממה שאומרים להם או מה שהם קוראים. כי זה כלי שני למפגש עם המציאות.
הבנת מתבגר מתבגרת מתוך הבנת המערכת העצבית אוולין קורונה
מתבגרים הם אנשים צעירים הרואים את עצמאותם בפתח.
ביתר שאת הם מכשירים עצמם לעצמאות. הם לא מורדים במבוגרים.
מחפשים להתקבל לבני גילם, כי שם יתנהלו את רוב חייהם
מוכנים להסתכן כדי לגלות את הכישורים שלה ואת מה יש עוד לשפר.
נמצאים בסערת רגשות מחפשים ליצור מסלולים בטוחים במערכת העצבית שלהם.
השהיית תגובה עוזרת במשימה זו.
בקורת מחלישה תקווה שיצליח חמלה ואיתגור מחזקים תקווה.
עקרון חשוב
התנהגות, תגובה זו דרך האדם להתמודד עם קשייו ולממש רצונותיו. תופעה גופנית היא דרך הגוף להתמודד עם קושי.
לכן כל תגובה היא דרך האדם להתמודד עם קושי. רק שלא תמיד אנו יודעים מהו.
אם ילד חווה טראומה קשה, או שהוא באבל או גם וגם. כל מה שהוא עושה, זוהי דרכו להתמודד עם המכה הרגשית.
זוהי דרכו להתקרב בהדרגה לכאב שלא ניתן לשאת אותו מיידית.
חוסן נפשי: נחום תקום ותצמח
שילוב תנועה פעילות יצירה
הליכה התרוממות, התכופפות ריקוד, רכיבה יצירה, אומנות עבודה טיפוס, גלישה, נידנוד
ירידה שווי משקל, בכי, אנחה, תיאטרון מגע, ליטוף, חיבוק (נרשם בגוף)
דרכי התמודדות שכיחות, יעילות חלקית שכולנו נעזרים בהם כדרך להתקרב אט אט לכאב: הימנעות. כניעה. פעולה מתוך סערות רגשות.
לאמן נטיות מלידה. מוח גמיש יכול ללמוד בכל גיל
לחשוף אותו בהדרגה לאיומים, למי שנולד עם נטייה לחרדה, לרגשות שליליים, לפחד והימנעות ממצבים מאיימים ומלחיצים, לעכבה התנהגותית.
לטפח ולאמן יכולות שכל ילד נולד איתם: מנטאליזציה, מוסר, סקרנות, חוסן נפשי, פרשנות, מנוחה, מכוונות עצמית: הנאה מקשר, מסוגלות, וחירות.
למידה יוצרת חוויות גיל צעיר חיוביות ושליליות
נצרבות בגוף ובתודעה זהו ביתנו, מולדתנו.
רותי בהר: הצב נושא את ביתו על גבו. אדם נושא את ביתו ומולדתו בעולם הפנימי המלא זיכרונות, ובתיק קטן עם צילומים וחפצים. בית כזה לא מוצאים במפה.
הָאָדָם הוּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ אמר טשרניחובסקי. זוהי ההתקשרות. זהו הבית, המולדת שלא בהכרח ידידותית אבל עדיין ביתי ומולדתי.
אני בקשר עם הורי ולא חושש מהם
אני בקשר עם הורי וחושש מהם
אני לא בקשר עם הורי ועדיין חושש מהם
אני לא בקשר עם הורי ואני לא חושש מהם בכלל
מטראומה דרך קשיי הסתגלות, שחיקה והפרעה פוסט טראומטית
מיד אחרי האירוע שלושה עד ארבע ימים: תגובת מתח מיידית ASR
עד כחודש אחרי האירוע: תגובת מתח מתמשכת ASD
עד חצי שנה, קשה להסתגל למציאת החדשה, היש מחובר לאין.
ptsd : סרטים חוזרים. חוסר אונים. אי שקט. הוא נמצא באירוע שחלף.
אבל: קשר לנפטר לאובדן, ביחד עם תיפקוד.
השיחה המכבדת, לראות את העולם דרך עיניו:
הקשבה. להאמין. הזדהות וחמלה. תקווה.
הקלה מעשית.
הקשבה. עם בקשה לשתף במחשבות, רגשות והתמודדות: "חשוב לי לדעת מה קשה לך, מה לא טוב לך, איך אתה מסתדר..."
להאמין. מה שהוא אומר זה הקושי ולא מה שעומד מאחורי מה שהוא אומר: "קשה לי... נמאס לי... הכל אבוד... אני בודד... עייף... יש לי סרטים בראש... "
הזדהות עם הסבל והקושי: "אני רואה שקשה לך... זה באמת לא קל... נראה שהכול אבוד... הבדידות כואבת... אתה חלש... עייף... מרגיש אשם."
תקווה. להאמין שגם בו יש כוחות התמודדות: "איך התמודדת עם המצב...? המיואש יודע שיש אפשרות לתקווה... הבודד יודע שאפשר ליצור קשר... מי שחלש זוכר שהתחזק פעם... אני איתך... לא נוותר על התקווה... יש לך תפקיד למענך למען מיש שחי ולמען מיש שמת "
הקלה, חמלה: "בינתיים בא נראה איך להקל קצת... אעזור לך... נוריד עומס... נהנה קצת... נתפנק קצת... ננוח יותר... נתארגן... נגלות שכוחות מתגלים..."
נוכחות חיה
נוכחות חיה אן אלווארז, בטיפול אוטיסטים, פסיכוטיים וגבוליים, "השבה" אקטיבית, של ניצוץ החיים. כי תינוק פועל גם מתוך סקרנות לאירועים במציאות החיצונית, המעוררת פליאה, השתאות, נשגבות, ויוצרת אומן, מדען, חוקר, בורא, בונה.
מרכיבי השיחה המאתגרת בעקבות השיחה המכבדת.
מתעורר רצון להתמודד עם הקושי
הבנה: "ראינו כמה קשה לך... מה עברת... התחלת קצת להתארגן... יש עוד הרבה מחשבות ורגשות קשים... תמונות שרצות בראש... "
תקווה: "ראיתי שיש לך דרכי התמודדות... בא נראה איך אפשר קצת להפעיל אותם... יש תקווה, מנסים ומנסים עד שמצליחים..."
עידוד שקשה זה שווה: "מה שלא הורג אותי מחשל אותי... נעשים חזקים... מתחשלים... נופלים וקמים זאת הגבורה... עובדים, מתמידים, לומדים מטעויות"
נחישות: "אם לא נצליח נחפש, נלמד דרך אחרת."
תוכנית פעולה מותאמות לרגע, בדרך ההתמודדות: "בדרך למצב, נכין תוכנית פעולה.
האדם טוב מיסודו. בצלם אלוהים נברא
האדם טוב ואוהב מיסודו. אבל מנהיגות עלולה להטות אדם. לתינוקות יש נטייה לעזור לאחרים ואפילו לזרים, מוסר מולד.
מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה, גנדי, העם הטיבטי: אפשר להגיע לשלום באמצעות התנגדות לא אלימה.
ברגשות אפשר להשתמש לטובה ולרעה.
גופניק: מוסר ילדים אבחנה בין אי ציות לכללים לבין אי פגיעה לאחר
חיקוי בגיל צעיר מצביע על קשר מולד, אמפתי שתינוקות מקיימים עם אנשים אחרים.
מראה אדם סובל מכאב מעיר כאב ממשי בתינוק, הוא עשוי לנסות להקל על כאב זה.
ילדים קטנים עוסקים במיון וקטלוג כולל בני אדם. למי אני שייך ולמי לא.
תאוריית ההזדהות החברתית: השתייכות לקבוצה שלי מכוון אמפטיה לקבוצה שלי ופחות לקבוצות אחרות.
במדיטציית "מֶטָה" בודהיסטית בנצרות וביהדות
הרחבת הרגש המוסרי,
בודהיזם: אימון בחמלה והזדהות כלפי אהובים. הרחבה כלפי זרים. הרחבה כלפי אויבים.
הברית החדשה: ואהבת לרעך כמוך. אהבו את הזָר. ואהבת לאויבך כמוך.
יהדות: ואהבת לרעך כמוך. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר. הגיבור שבגיבורים ההופך את שונאו לאוהבו.
התערבויות לשעת חירום מלוות בהפעלה גופנית ואומנותית.
לא מטפלים באבחנות מטפלים בקשיים שילדים מביעים: דברים מעשיים, חומריים... ופחד. פחד מוות. צער. געגוע. בלבול.
לא מטפלים בהתנהגות. ההתנהגות היא הדרך של הילד להתמודד עם קושי ולממש רצונות. לכן, לתמוך במה שעושה משמע לתמוך בהתמודדות שלו.
תשומת לב לרגשות חיוביים מחזקת
רגשות חיוביים הם החיזוק העצמי. הם מעוררים אותנו להמשיך לפעול, מאפשרים חשיבה יצירתית וגמישה, תומכים בחוסן נפשי והתמודדות במצבים קשים. (אשמה? הרגשה טובה שיהיה לי כוח להמשיך ולמען הניפטר.)
אהבה, חיבה, חמלה, נדיבות, לבביות תקווה, התעודדות, בהירות, התגלות, גאולה,
הודיה, התלהבות, התפעלות, זהירות, נחישות, אומץ. סיפוק, עונג, שמחה, תשוקה
רוממות, סקרנות, פליאה, הפתעה, עדינות, רכות.
סמכות דמוקרטית ושימוש באירועים מחיי היום יום,
להקניית דרכי התמודדות.
סמכות דמוקרטית: חמלה הקלה ואיתגור
שימוש בדרכי התמודדות של הילד והקניית כישורי התמודדות להפעלה בזמן האירוע: תגובות בונות כישורי התמודדות.
התחשבות במערכת, במציאות ובמגבלותיה
התמודדות עם התנגשות בין רצונות וצרכים של הילד וההורים/הסביבה
שפה חלופית, שפה המקנה כישורי חיים ולא עוסקת במשמעת.
הווה עבר עתיד (מה קשה מה השתבש)
מה עשית בזמן האירוע ואחרי האירוע שעזר לך: "תיזכר... התחבאת...רצת...עזרת למישהו...נאבקת...היתה לך תקווה...פתרת בעיות קטנות... התקשרת...זיהית פתח מפלט..."
צער על מה שאבד: "להרגיש צער זה אומר שאתה יודע לאהוב ולהעריך... אם היה טוב זה אומר שיש גם טוב בעולם... שגם אתה טוב... מה אבד? קרובים... חפצים... אמונה... דרך חיים... ביטחון... פרנסה... עבודה... משמעות... אובדנים הם מקור לשאוב ממנו כוח... אם היה טוב, הטוב הזה מעיד שיש טוב..."
דאגות וחששות מהעתיד: "דאגה לעתיד חשובה... זה אומר שאתה חושב שיש עתיד... גם תדע אט אט מה לעשות... אנשים טובים עוזרים... לחשוב על מטרות זה מצוין... יש שמרגישים אשמים, רגש כזה אומר לנו לעשות דברים למענם, שלא ישכחו אותם."
האמת הקשה (במאות שנות סבל יהודי)
האמת הקשה כאשר היא כבר על השולחן. לאופטימי יש אומץ להיות פסימי.
חדירה, אונס: למדינה, לבית, לאדם באמצעות רצח, השמדה, טבח, שריפה, חטיפה, שבי, רוע אנושי, פצעים, שבר. יש גם טוב ליצור איזון בין טוב לרע. צלם אנוש. בלוויה קוברים רק גוף.
צלם אנוש
בגדים, אוכל, תרופות אמצעי תקשורת, סדר טכסים, מקום, גג, חימום, קירור.
לאסוף את הסברים
תקווה
נרטיב של מסוגל מתמודד
אשמה ובושה ככישורים חברתיים כהתעלות.
נושאים
נפגוש את סף המוות המזמין לחיים בעלי משמעות לנוכח וודאותו הבלתי מעורערת. תעשה דברים שיעשו לך ולאחרים טוב.
נפגוש את בור הייאוש המזמין אותנו להיזכר בתקווה לפעול לצאת מהבור, כי מה יש כבר להפסיד? תמיד אפשר להישאר שם. תיזכר ותשים לב כשנראה לך שתפסיד איך בסוף לא הפסדת
נפגוש את אובדן האמון בטוב והחסד שיש באדם ובעולם המזמין להיזכר שהיה טוב וחסד, אך חשבנו שהוא מובן מאליו. עכשיו נוכל לעמול כדי לשמר אותו או לגלותו מחדש. תעשה מעשים טובים תעזור. תשים לב שיש מבוגרים וילדים שעוזרים.
נפגוש את אובדן חירותנו, כי כרגע מגבלות הגוף והנפש, מפריעות לממש רצונות ולהגן על עצמנו. המצב מזמין אותו לגלות ששעבוד הוא בכלל בחירה, שלא קשורה למגבלות הגוף והנפש. בכל רגע אפשר להשתחרר מכבלי "אדון" כזה או אחר ולממש את חירותנו מחדש. מה עוד אתה יכול לעשות לבד ועם חברים? מה עוד אתה יכול לעשות ביחד עם העצב, הצער, הפחד, הגעגוע.
נפגוש את אי הוודאות המזמינה אותנו לפעול לא מתוך פחד ממה ייקרה, אלא מתוך תקווה שיהיה טוב. כי נבואות, עבודה קשה ולמידה מטעויות מגשימות עצמן לטוב או לרע. קח סיכון מחושב, גם אם אתה לא בטוח. תתאמן כדי לעשות טוב יותר. אם נכשלת טעית תראה בזה שעור להתפתחות שלך. תלמד מהם.
נפגוש כאבים גופניים קשים המזמינים אותנו לגלות ששליש מעוצמת הכאב ניתן להפיג באמצעות מהלכים נפשיים של הרגעה, הנאה ומשמעות בחיים. תרגיע, תנשום. תחשוב זה כואב אבל לא מסוכן. תהנה. תעשה דברים מעניינים עם הגוף באומנות.
הִנֵּה יוֹם הַדִּין יִשָּׂשכָר עֶשֶׁת (מִתּוֹךְ מִלּוֹת הַפִּיּוּט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף)
קְדֻשַּׁת יוֹם הַדִּין שֶׁהוּא נוֹרָא וְאָיֹום, נִתֵּן לוֹ תֹּקֶף.
כִּי חוֹתַם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.
שׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע, וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע.
אֲנָשִׁים טוֹבִים, מַלְאָכִים, יֵחָפֵזוּן לְמַעֲשֵׂי חֶסֶד.
הֵם הֲמַעֲבִירִים אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ.
אַךְ חוֹתַם יַד כָּל אָדָם לְעוֹלָם יִישָּׁאֵר.
לֹא חֲלוֹם הוּא, מְצִיאוּת הוּא.
נטליה גינזבורג ואשר לחינוך ילדים
אין לטפח בהם את הסגולות הקטנות, אלא את הגדולות.
לא את החסכנות, אלא את הנדיבות.
לא את הזהירות, אלא את אומץ הלב ליטול סיכונים.
לא את הפיקחות, אלא את היושר ואת אהבת האמת.
לא את הדיפלומטיות, אלא את אהבת הזולת ואת הנכונות להקרבה עצמית;
לא את השאיפה להצליח, אלא את השאיפה להיות קיים ולדעת.
