אופניים

על אופני הירוקים רכבתי.

ומעבר לפינה

באיזו אבן לבנה

נתקלתי ונפלתי.

אבל לא, לא לא בכיתי.

דם יורד לי מהברך

וכל חברי לדרך

באו לעזור

ואת הדם לעצור.

הם ליוו אותי הביתה

ואת אופני לקחו

וליד הדלת עם השלט

השאירו והלכו.

רק בזרועותיה של אמי

בכיתי

מכאב, עלבון, בושה.

ובינתיים

אימא את הברך הפצועה חבשה,

והכאב עבר, עבר.

אבל כאב אחר נשאר:

הן אלוהים אותה מינה

לשמור עלי בכל פינה.

אז מה קרה לה לאמי?

ואם לא היא

אז מי?

©