פסק דין: הפסיכותרפיה, בהיותה סוג של טיפול פסיכולוגי יוחדה לפסיכולוג קליני בלבד
בפסק דין ע"א 3670-07 מיום 13 באפריל 2010 של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים מבקש השופט זאב המר להעיר:
למעלה מן הדרוש
21. למעלה מן הדרוש אני מבקש להעיר, כי הקביעה של בית-משפט קמא, אשר אושרה בערעור, במותב אחר של בית-משפט זה, לפיה, לאור חוק יסוד: חופש העיסוק, אין לומר כי העיסוק בפסיכותרפיה אסור על כל מי שאינו פסיכולוג קליני – מוקשית בעיני.
פסיכותרפיה מוגדרת כ"כלל שיטות הטיפול בהפרעות נפשיות המבוססות על שימוש באמצעים פסיכולוגיים" (האניציקלופדיה הכללית העברית) (כן, עוד יש דבר כזה). וכן נאמר שם, כי בבסיס השיטה עומדות תיאוריות פסיכולוגיות ואף יש שיטות פסיכותרפיה בהן נעשה שימוש בפסיכואנליזה.
על-כן, הקביעה כי כל אדם, גם שאינו פסיכולוג, יכול לעסוק בכך, היא בעייתית, בלשון המעטה, וסותרת, לכאורה, את הוראת סעיף 2(א) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977, האוסר על מי שאינו פסיכולוג לעסוק בפסיכולוגיה.
זאת ועוד; אם כל אדם רשאי לעסוק בכך, מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק, אין כל משמעות לסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים.
נראה לי, כי הפרשנות הנכונה היא שהפסיכותרפיה, בהיותה סוג של טיפול פסיכולוגי, חלות עליה הוראות חוק הפסיכולוגים. לפי סעיף 9(ב) לחוק זה, היא יוחדה לפסיכולוג קליני בלבד.
קשה לקבל את הפרשנות, לפיה כל אדם רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק, מלבד פסיכולוג, עליו נאסר הדבר בסעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים.
חיזוק לכך אני מוצא בעובדה, שבחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008, על תיקוניו, אין התייחסות לפסיכותרפיה. נראה לי, שהמחוקק מניח שדיסציפלינה זו מוסדרת כבר בחוק הפסיכולוגים.
הערה זו, היא, כאמור, למעלה מן הדרוש, שכן אין אני מוסמך בתיק זה, להידרש עתה לסוגייה זו.
