בעין הסערה

כבר זמן רב שגשם צפוף

יורד ומכה.

רוחות סוערות

עצים גבוהים עוקרות.

ופתאום שקט.

 

אנשים יוצאים מבתיהם

מתמתחים,

מחייכים.

אני עם כולם,

רוצה לראות מה חדש בעולם.

 

בגיר לבן עשיתי עיגול

על המדרכה שממול.

נכנסתי לתוכו בשתי הרגליים

והסתכלתי למעלה לשמיים.

שמים תכולים מקצה אחד ועד לקצה האחר,

ורק בשוליהם יש פס אפור וקודר.

 

מדוע המבוגרים  

אומרים

שעכשיו בעין הסופה

אנחנו נמצאים,

או, כמו שאימא של גל אמרה

"בעין הסערה?"

 

הסתכלתי שוב למעלה

אבל לא ראיתי עיִן

רק עננים כבדים אפורים

בקצה שמיים.

 

עכשיו אימא קוראת לי

לשוב הביתה מהר

לפני שהסופה תחזור ותתגבר,

אבל אני עדין

מחפש את העין,

ואיִן.

©