פרשת קרח: מחלוקת, תקווה, בושה והיפגעות
81פרשת קרח
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
ברגעי היפגעות
ברגעי היפגעות גוברים בתוכנו גם הרהורים על משאלת הלב לפגוע בפוגע. ניתן להבין את המילים הכתובות וַיְדַבֵּר ה' כהרהורים שונים, משאלות לב, תכניות, שאיפות חרטות, אשמות, כמיהות ועוד.
כדי לממש משאלת לב, עלינו לבחון את המציאות. אם נגלה שקיימת אפשרות לממש משאלת לב, נחשוב על תוכנית פעולה ונפעיל את כוח הרצון לממשה. לפעמים משאלות הלב תואמות את המציאות ולפעמים יש פער.
קורח ובני עדתו מנסים למרוד במשה ואהרון באמצעות עלילות שווא על שחיתות. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, הרהורים של משה ואהרון: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. "לא צריך אותם", חושבים משה ואהרון, "הבה ונשמיד את כולם". ומיד בהמשך הם מתחרטים, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם... הרהורים אחרים עולים... אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, לכל הרוחות, מה פתאום עונש קולקטיבי?... הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
השהיית תגובה אחרי שנפגענו: נכון יש לנו מחשבות נקמה, אבל בדרך כלל נקמה לא תסייע לנו. אחרי שנפגענו. נשהה את התגובה, נרגע ונשקול מבין דרכי פעולה שונות את הפעולה שתסייע לנו, שתגן עלינו, שתצמצם את הנזק שנגרם לנו.
בושה, רציתי שתבלע אותי האדמה
כאשר אנו מלאי אשמה אנו גם לא פעם מתביישים במעשינו. מחפשים לקבור עצמנו מרוב בושה, שלא יראו אותנו בקלוננו.
אחרי שקורח בני עדתו השמיצו את משה. אם לא יתכן שהם הרגישו אשמה ובושה? וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה', אם ה' בורא אדם הוא בורא בתוכו גם אשמה ובושה. וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. ואכן חיפשו בני קרח להעלם מרוב בושה. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
ערך בושה: אין צורך להתחבא מפאת הבושה. כמו כל רגש גם לבושה יש ערך. בושה מצביעה על הפער שיש בין המהות שלנו לבין מה שאנו מראים לעולם החיצוני. והיה אם פתאום היא נחשפת אנו חווים את הבושה. נפעל לצמצם את הפער בין המהות שלנו מה שרואים אחרים.
מחלוקת וויכוח
מחלוקת קרח ומשה היא ביהדות דוגמא למחלוקת שמטרתה לפגוע באחר, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. כך למדנו במסכת אבות: כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.
כך נראית מחלוקת בין הלל ושמאי: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן. אבל! והלכה כבית הלל. וכל כך למה?... מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? והתשובה, בית שמאי קפדנים יותר ולא נוח לחיות על פי דרכם ואילו בית הלל פשרנים יותר: מפני שנוחין ועלובין היו...
איך נראה ויכוח שיש לו ערך:
סיומה של המחלוקת בצמיחה אומר רבי נחמן מברסלב: על ידי המחלוקת שחולקים על אדם, עושים לו טובה, כי על-ידי זה יוכל לגדול ולצמוח. כשנוטעים גרעין בארץ, אילו כל הארץ הייתה הדוקה יחד, לא היה אפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן, ובהכרה שתחלק הארץ קצת, כדי שיהיה מקום לאילן להתגדל.
מחלוקת אמורה להניח מראש שונות בין בני האדם אומרים לנו במדרש רבה: כשם שאין פרצופותיהן של בני האדם דומין זה לזה, כך אין דעתן שווין זה לזה. אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו.
יש להניח ערך לכל דעה מציע התלמוד בבלי במסכת חגיגה: עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
יש לדון מראש את האחר לכף זכות מציע רבי נחמן מברסלב: כשיש מחלוקת על אדם, צריך לחקור למצוא זכות בחברו, במה שחולק עליו, כדי לדונו לכף זכות... והמחלוקת מחמת שחברו מתקנא בו על שלא הגיע למדרגתו. ועל כן צריך לדונו לכף זכות...
שיפוטיות שמטרת להחזיר אדם לדרך הישר היא ממש ציווי אומרים לנו בספר ויקרא: לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לא תִקּוֹם וְלא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'.
אחדות הניגודים מביאה לשלום טוען הרב קוק בעולות הראיה: כי השלום האמיתי, אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו... על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
ויכוח, משא ומתן: ויכוח מטרתו לצאת מנצח ולגרום לשני להפסיד. משא ומתן מטרתו להגיע לפשרה. כל אחד נותן חלק ומקבל חלק. כמו כן כל אחד לומד משהו מהאחר. לכן משא ומתן מקדם שלום.
חורבן ותקווה
השער לארץ המובטחת נסגר. רק מדבר של נדודים וסכנות מחכה לנו. ברגעים הללו אנו מחפשים תקווה. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: משוררים רבים השתמש בשקד הפורח המביא את האביב והאור אחרי החורף הכהה.
לאה גולדברג: בארץ אהבתי השקד פורח, בארץ אהבתי מחכים לאורח, שבע עלמות, שבע אמהות... אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל. בשעה טובה, בשעה ברוכה, המשכיחה כל צער.
ביאליק: שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני. אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה... התישאי לי שלום מאחי בציון... מי יתן לי איבר ועפתי אל ארץ בה ינץ השקד...
שמעון בס: ברחבי כרמי מולדת השקד כבר פורח... נצא נא, כולנו אל גיא ואל גבע כי חג הוא לטבע, כי חג הוא היום.
נעמי שמר: מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח...מעוז צור ישועתי מבצר עיקש וקישח, עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח...מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח...
עמנואל הרוסי: התזכור עוד את אור הירח, את הליל הכחול שטוף האור, את ענף השקד הפורח, ואותי התזכור התזכור?
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
חורבן ותקווה: חורבן מביא אותנו לַגָּלוּת, שם אנו מחפשים נחמה באמצעות תקווה לגאולה. תקווה וייאוש הם ניבויים לעתיד לבוא, יש סיכוי או הכל אבוד. את שניהם איננו יודעים אבל אנו יודעים שנבואה יכולה להתגשם. המחקר מגלה שציפיות לגבי העתיד, לחיוב או לשלילה, משפיעות על ההתנהגות שלנו. אמר איוב: כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי. חולי סרטן שאינם מאמינים באפשרות למנוע אותו לא יפסיקו לעשן. וְעַל כֵּן נְקַוֶּה... ונפעל לאור התקווה כדי להגדיל את הסיכויים שתממש.
