חג שבועות: חיבור בין עבודת אדמה ועבודת התורה. התורה צרובה בתוכנו. נאמנות המשך תיקון עצמי.
77חג שבועות
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
פִּסּוֹת שָׁבוּעוֹת מֵאֵת יִשָׂשְׂכָר עֶשֶׁת.
חַג הַשָּׁבוּעוֹת הִנֵּה הוּא בָּא, לְסוֹפֵר הָעֹמֶר תּוֹדָה רַבָּה.
נְתַקֵּן תִּקּוּן בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת, מִתּוֹךְ הַמְּקוֹרוֹת.
נִהְיֶה מוּכָנִים בְּרֹב קוֹלוֹת, לְעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
בְּמַתָּן תּוֹרָה, כָּל שָׁנָה נִשָּׁבַע, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
חַג בִּכּוּרִים הוּא חַג קָצִיר, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ נָשִׁיר,
נַעֲלוֹז וְגַם נִרְקֹד, עוֹד וָעוֹד וָעוֹד.
מַאַכְלֵי חָלָב נֹאכַל עַכְשָׁו. עָמַלְנוּ לֹא לַשָּׁוְא.
מִטּוּב לִבָּם שֶׁל בֹּעַז וְרוּת,
דּוֹד יָבִיא חֵרוּת.
הרקע לחג
אחרי חג הפסח מתחילים לספור שבעה שבועות שהם ימי ספירת העומר. הספירה מסתיימת ביום החמישים הוא יום חג השבועות. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
חג שבועות הוא גם חג הקציר שנמצא בעיצומו וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. כיום אנו בארץ ישראל וחזרנו לעבודת האדמה. חג שבועות שהוא גם חג הביכורים, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים לבית המקדש את ביכורי הפירות ראשונים. וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. הקיבוצים והמושבים חידשו את טכס הבאת הביכורים שהפך לטקס ארצי. בגנים ובבתי הספר היסודיים הילדים באים בחולצות לבנות ועם טנא מלא בפירות וירקות העונה, לקיום הטקס.
כך נאם מנחם אוסישקין ב1932 בחג הביכורים בחיפה: אבל אל נא תשכחו דבר אחד עיקרי! והוא כי השרשרת הלאומית של האומה מתחילה בחג שאנו חוגגים היום: חג השבועות, חג זה לא היה רק חג הטבע, חג הביכורים של פרי האדמה והעבודה: זהו יום "מתן תורה" ובו היינו לעם. ואין להפריד בין שני החגים האלה. ביום אחד נוצרנו כאומה ונעשינו עם עובד אדמתו בזיעת אפיו. פירוד זה יכול להעמיד אותנו בפני מכשולים, שעמדו בפנינו במשך הדור האחרון ועלינו להימנע מהם.
מנאום חיים נחמן ביאליק תרפ"ז: התלמידים שלנו צריכים לדעת כי כשם שיש קרקע חומרי שממנו נובעת כל יצירה חומרית, כך יש קרקע רוחנית שממנה נובעת כל יצירה רוחנית, ועליהם לדעת כי בלי מגע עם הקרקע ובלי חרישתו וזריעתו אין מקום לגידול רוחני אמיתי… אין גאולה אחת בלי השניה…
בטקס הביכורים בקיבוץ עין חרוד בשנת 1937 אמר שלמה לביא, ממנהיגי ובוני הקיבוץ: החלוצים ידעו לקשור את החידוש עם מסורת העבר, תרמו את הביכורים לקרן הקיימת, בה ראו את המכשיר לגאולת העם, וכך ביטאו שוב את הקשר בין מוסר התורה לבין הגשמתו בבניית החברה בארץ, והשיבו את התורה להיות תורת חיים.
תיקון ליל שבועות
מנהג הוא ללמוד ולהתכונן לקראת מתן התורה. בשבועות מוזמן אדם לראות עצמו כאילו הוא עומד לקבל את התורה. יום מתן התורה הוא יום ההתקשרות בין ה' לבין עם ישראל. הלימוד בלילה הוא התכוונות להמשך התיקון העצמי שהתחלנו בראשית השנה לקראת אישור מחדש של התקשורת זו.
עוד מעט וכבר אנחנו בחודש אלול שבו נסכם מה הישגנו מבחינת המידה/התכונה/ההרגל שלקחנו על עצמנו לתקנו. לקראת שמחת תורה נבחר במידה אחרת לתקנה במהלך השנה. כך מדי שנה בשנה.
כתב יצחק מיכאלי בשנת 1923: חלוצי העמק, עין חרוד, גבע, וכפר טבעון (לימים כפר יחזקאל) החלו לחגוג את החג בתהלוכה חקלאית. חלק ממרכיבי התהלוכה היו בהשראת טקס הביכורים של בית המקדש... עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חג לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר... כיום הזה, אנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו למי התהום הזכים. כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלות מתהומות חיי העם היהודי בעבר, את מי התהום הזכים ביותר של תרבותנו העתיקה, כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתתמו במשך השנים של תקופת הגולה.
תִּקּוּן עַצְמִי מֵאֵת יִשָׂשְׂכָר עֶשֶׁת
בּוֹאוּ בּוֹאוּ כֹּל חוֹלֵם וְהוֹזֶה.
נְתַקֵּן עַצְמֵנוּ בַּלַּיְלָה הַזֶּה.
נְתַקֵּן עַצְמֵנוּ בִּשְׁבִילֵנוּ וּבִשְׁבִיל הָאַחֵר,
לֹא נַחֲלֹם...נִתְעוֹרֵר!
פֶּן נְאַחֵר.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
תיקון עצמי: מה יש בנו שעוד צריך לתקן כדי להרגיש יותר שייכות לעם ישראל? כדי להיות יותר מחוברים לתורת החיים שנתן ה' לבני האדם.
כוח של נאמנות
במגילת רות, אותה קוראים בחג שבועות, נעמי מציעה לשתי נשות בניה לא להסתכן ללכת אחריה לחפש לחם, אלא לשוב לבית אביהן. בת אחת, ערפה, חוזרת, ואילו רות נשארת ונשבעת שבועת נאמנות. וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי (תדרשי)בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
נאמנויות שלנו: נעשה חשבון נפש של רמת הנאמנויות למרחבי השייכות שלנו. האם יש רחב שייכות לו נהיה נאמנים עד מוות? האם יש מרחב שמתאים להעלות את רמת הנאמנות שלנו?
התורה שנתן אלוהים צרובה בתוכנו
על פי ספר דברים פרק ניתן להבין שתורת החיים המוסרית שנתן ה' לבני האדם צרובה בתוכנו: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ. רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ (בתורת החיים שנתן) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
...מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו (הרומאים) וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה.
אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה?
אמר להם: גוילין נשרפין ואותיות פורחות..."
כל אותיות ספרי התורה שנשרפו הריהן מתפזרות באוויר העולם ואנו נושמים אותן, והן חודרות ללבבות, ואנו נלמד את חובות הלבבות.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
תורת החיים שלנו: נעשה כל אחד לעצמו חשבון נפש מהם עקרונות תורת החיים שלי? עד כמה רחוקים עקרונות חיים אלו מתורת החיים שנתן אלוהים כפי שכל אחד מבין אותה.
שירים לשבועות
וחג שבועות תעשה לך. מילים מהמקורות: וחג שבועות תעשה לך, בכורי קציר חטים. הזורעים בדמעה ברינה יקצרו. ארץ נתנה יבולה, ארץ זבת חלב ודבש.
שירו של שמואל בס: פרי גני הנה הבאתי, מלוא הטנא רב פאר. ביכורים פה העליתי, וראשי עטרתי זר. מן הכפר מוביל העירה, בן רועים טלה וגדי. ושיריו בקול ישירה, דידל, דידל, דידל די! בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים. ובסל לו על שיכמהו תהמינה זוג יונים.
שירו של רפאל ספורטא: מי ברכב, מי ברגל מי יצעד בסך. מי בראש יישא הדגל ובתוף מי יך? הך בתוף, במצילתיים. בשליש, בצילצל! נעלה נא לירושלים, שם נחולה כל הליל.
שירו של לוין קיפניס: סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים. מקצות הארץ באנו הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון, מן העמק והגליל. פנו דרך לנו, ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! שדינו וגנינו הבשילו יבולים. כרמינו, מיקשותנו ביכרו פרי הילולים. תאנים ותפוחים, ענבים ושקדים. מה טובו מעגלינו, מה יפו הטורים. זימרת הארץ לנו, הבאנו ביכורים. מגולן ומבשן.
מיכאל קשטן שיר לקוצרים: חד חד מחרב חד חד מחרב. חרמשי לא יעצור. עד הערב עד עד הערב
שיבולי זהב נקצור נקצור. שיבולים, שיבולים שיבולים. עומרים נביא הגורנה בר באוסם נאגורנה. שיבולים שיבולים שיבולים. רב רב הגודש, רב רב הגודש. בקמה הלהב יך. זה זה החודש, זה זה החודש, גם נקצור וגם נשמח נשמח.
תאור הבאת ביכורים בתקופת בית המקדש, מתוך המשנה מסכת ביכורים
כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים...
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים, כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה' אֱלֹהֵינוּ.
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם.
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. (הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.
הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים. עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ (דברים כו) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.
בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:
הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהַעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִיּם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים:
