פרשת אמור: המחנך, החג והמועד והזהות העצמית
69פרשת אמור
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
הכהן המחנך
הכהן הוא המורה, המחנך, המנהיג הרוחני ואפילו הורה. עליו להיות בעל תכונות ויכולות מיוחדות. האדם המוקדש מקודש על פי מעשיו. אין הקדשה של אדם ללא פעולה. ההתקדשות, מותנית כעל פי התורה בשמירה על תורת חיים מוסרית אותה מסר ה' לבני האדם. ללא תורת חיים מוסרית אין התקדשות. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'... וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי (את תורת החיים שה' העניק) וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.
עליו להקפיד במאכליו בלבושו ואפילו באשתו אשר יישא. המחנך אמור למלא אחרי העיקרון המופיע במסכת חגיגה נאה דורש נאה מקיים.
במסכת אבות אנו קוראים על תכונות נוספות של הכהן (מזרע אהרון): הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
מלאכי מתאר מפי אלוהים את הכהן האידאלי: ...תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
מיהו המחנך: בתפקידנו כמחנכים, נפעל לייחס לעצמנו מידות, תכונות הרגלים על פי העיקרון של נאה דורש נאה מקיים.
חג ומועד
אומר אלוהים למשה: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. במילים אחרות, חג ומועד במהלך השנה מטרתם היא קריאה אל הקדוּשה או מתוך הקדוּשה. חגים ומועדים הם הזדמנות להתחזק בתהליך ההתקדשות.
אברהם השל הציע שניתן לראות בפולחן היהודי אומנות המעצבת צורות בזמן, אדריכלות של הזמן. כך למשל השבת היא ארמון שאנו בונים בזמן. קירותיו עשויים מנשמה, משמחה וממידת האיפוק.
לכן ניתן לראות בחגי ומועדי ישראל רגעי אחיזה בתורת החיים היהודית. תורת החיים היהודית מציעה דרך חיים שיש בה דרכי הישרדות והסתגלות, שמחה, וכל זאת באופן מתחשב באחר, בחי בצומח ובדומם. אבל בדרך חיים זו אדם אינו הולך לבדו. הוא הולך בה עם משפחתו, קהילתו, עָמוֹ וכל יושבי תבל.
החגים גם נוגעים בשאלות יסוד אנושיות: הקשר בין התרבות לטבע, חיים בריאים, חירות, שייכות, משמעות.
חג ומועד הם גם ניסיון של הפרט והמשפחה לגבש את גישה לרגעים חשובים בעברם כגון נישואין, יום הולדת, יום פטירה ועוד. הפרט והמשפחה גם מעצבים גישה ופירוש לצורה שבה הם חוגגים ומציינים את מועדי חג ומועד של האומה שבה הם חיים. מהתעלמות מוחלטת ועד דקדוק בפרטים.
את החגים והמועדים אנו חוגגים בלב, בהתנהגות, במשפחה, בקהילה ובעם כולו. ואנו מזמינים את כל יושבי תבל להשתתף בשמחתנו.
במהלך השנים מצטרפים לחגים עוד ועוד ערכים.
שבת: שבתון מקרא קודש. יום שבו אנו מוותרים על שליטה.
פסח: חג כדי לזכור את הערך והקושי של החירות.
ראשית קציר העומר: כדי להודות ולהתפלל לעונת קציר ברוכה שבה גם נשאיר שארית לעניים ולגרים. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.
חג הביכורים, שבועות. חג בו מביאים מביכורי היבול ומבקשים שיהיה יבול טוב. זהו גם חג שבו אנו מציינים את קבלת התורה.
ראש השנה: החודש הראשון הוא ניסן שבו יצאנו מעבדות לחירות. ראש השנה הוא החודש השביעי שבמהלך השנים החלו לספור אותו כחודש הראשון המציין את תחילת השנה החדשה.
יום כיפורים: יום של שבו אלוהים מכפר על בני ישראל.
חג סוכות חג הודיה על היבול שנאסף. ובו גם יושבים בסוכות לזכר מסעות בני ישראל במדבר.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
טכסים: האם אנחנו אוהבים טכסים? אם כן, נשקיע ונפתח ונוסיף משמעויות חדשות לחגים ולמועדים שלנו. אם איננו אוהבים טכסים? מה מפריע לנו בהם? מה ניתן לעשות כדי להפריד בין מרכיבים מפריעים ולהשאיר מרכיבים משמעותיים?
זהות עצמית
הזהות העצמית שלנו מורכבת ממספר זהויות שעלינו לעשות שלום ביניהם. סכסוך פנימי בין זהויות, בעולם הפנימי, מבזבז כוחות הנחוצים לנו לפעול בעולם.
שני אנשים מתקוטטים והרוחות מתלהטות. וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית (שזהותו מעורבת), וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי (ששני הוריו ישראלים) וַיִּקּוֹב, (ויקלל) בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, (שזהותו מעורבת ועוד לא השלים עם זהות היהודית), אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל. וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל משֶׁה... וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשּׁוֹמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל ראשׁוֹ וְרָגְמוּ אוֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמוֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלוֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנוֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת... רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת... מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם (המוות הוא מוות סימלי של אובדן שייכות שעלול לפגוע בתיפקוד בחברה בה אנו חיים).
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
זהות עצמית: נזהה את מרכיבי הזהות שלנו, נפעל להשכין שלום בין מרכיבי זהותנו.
69פרשת אמור
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
1. הכהן והמחנך
הכהן הוא המורה המחנך המנהיג הרוחני. עליו להיות בעל תכונות ויכולות מיוחדות בדרגה גבוה יותר של קדושה מאשר שאר העם. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'.
וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי (את תורת החיים שה' העניק) וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.
עליו להקפיד במאכליו בלבושו ואפילו באישתו אשר יישא. מי שנמצא בתפקיד של מחנך, ואפילו כל הורה, האם הוא מקיים את אמרת חז"ל במסכת חגיגה נאה דורש נאה מקיים.
2. מועדים
אומר אלוהים למשה: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. במילים אחרות, מועדים שונים במהלך השנה מטרתם היא קריאה אל הקדוּשה או מתוך הקדוּשה. מועדים הוא גם ההזדמנות להתחזק כדי לא למעוד.
אברהם השל הציע שניתן לראות בפולחן היהודי אומנות המעצבת צורות בזמן, אדריכלות של הזמן. כך למשל השבת היא ארמון שאנו בונים בזמן. קירותיו עשויים מנשמה, משמחה וממידת ההתאפקות.
לכן ניתן לראות בחגי ומועדי ישראל רגעי אחיזה בתורת החיים היהודית. תורת החיים היהודית מציעה דרך חיים שיש בה דרכי הישרדות והסתגלות, שמחה, וכל זאת באופן מתחשב באחר, בחי בצומח ובדומם. אבל בדרך חיים זו אדם אינו הולך לבדו. הוא הולך בה עם משפחתו, קהילתו, עָמוֹ וכל יושבי תבל.
החגים גם נוגעים בשאלות יסוד אנושיות: הקשר בין התרבות לטבע, חיים בריאים, חירות, שייכות, משמעות.
חג ומועד הם גם ניסיון של הפרט והמשפחה לגבש את גישה לרגעים חשובים בעברם כגון נישואין, יום הולדת, יום פתירה ועוד. הפרט והמשפחה גם מעצבים גישה ופירוש לצורה שבה הם חוגגים ומציינים את מועדי חג ומועד של האומה שבה הם חיים. מהתעלמות מוחלטת ועד דקדוק בפרטים.
את החגים והמועדים אנו חוגגים בלב, בהתנהגות, במשפחה, בקהילה ובעם כולו. ואנו מזמינים את כל יושבי תבל להשתתף בשמחתנו.
במהלך השנים מצטרפים לחגים עוד ועוד ערכים.
שבת: שבתון מקרא קודש. יום שבו אנו מוותרים על שליטה.
פסח: חג כדי לזכור את הערך והקושי של החירות.
ראשית קציר העומר: כדי להודות ולהתפלל לעונת קציר ברוכה שבה גם נשאיר שארית לעניים ולגרים. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.
חג הביכורים, שבועות. חג בו מביאים מביכורי היבול ומבקשים שיהיה יבול טוב. זהו גם חג שבו אנו מציינים את קבלת התורה.
ראש השנה: החודש הראשון הוא ניסן שבו יצאנו מעבדות לחירות. ראש השנה הוא החודש השביעי שבמהלך השנים החלו לספור אותו כחודש הראשון המציין את תחילת השנה החדשה.
יום כיפורים: יום של שבו אלוהים מכפר על בני ישראל.
חג סוכות חג הודיה על היבול שנאסף. ובו גם יושבים בסוכות לזכר מסעות בני ישראל במדבר.
3. זהות עצמית
הזהות העצמית שלנו מורכבת ממספר זהויות שעלינו לעשות שלום ביניהם. סכסוך פנימי בין זהויות, בעולם הפנימי, מבזבז כוחות הנחוצים לנו לפעול בעולם. במצב של בזבוז כוחות זה, אדם משול כמת, כי אינו פועל בעולם.
שני אנשים מתקוטטים והרוחות מתלהטות. וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית שזהותו מעורבת, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי ששני הוריו ישראלים וַיִּקּוֹב, ויקלל בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, שזהותו מעורבת ועוד לא השלים עם זהות היהודית, אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל משֶׁה... וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשּׁוֹמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל ראשׁוֹ וְרָגְמוּ אוֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמוֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלוֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנוֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת... רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת... מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם.
