יום השואה: לקחי השואה להישרדות ותפילה

60יום השואה

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

   לא היה מצב בהיסטוריה האנושית שעם אחד בהחלטת ממשלה ופעל באופן שיטתי להקמה והפעלת מנגנון הכחדה של עם אחר רק משום שהוא יהודי. שום אירוע אנושי אינו דומה לדרך זו. אין ספק שבכל יהודי באשר הוא נעוצה טראומה קבועה שלא ניתן לעבד אותה כי בה שום הגיון. טראומה זו מעצבת בדרכים שונות את דרך ההתנהגות של היהודי במציאות. זאת בנוסף לכל הפרעות והגירושים שהיו עד השואה.

   על השולחן שישה נרות כנגד שישה מיליונים של נשמות שכבו. על השולחן שישה פרחים כנגד שישה מיליוני בשר ודם שקמלו. על השולחן תמונות ומזכרות משפחתיות מיקירים שנספו בשואה או ממסעות לאתרי שואה באירופה. על הקיר תמונות שואה וגבורה. ברקע מתנגנות מנגינות יהודיות ושירי גבורה ושואה. חפשו את הטכס השכונתי, הקהילתי, העירוני להצטרף אליו אחרי או לפני הטכס המשפחתי.

   שיר הפרטיזנים היהודיים מאת הירש גליק שתורגם על ידי אברהם שלונסקי. השיר מכריז: זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא, ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!

   במשפט אייכמן היינו צמודים לרדיו. מאזינים לעדויות השונות. חווים זהות יהודית. כך קורה גם למשלחות נוער שנוסעות לפולין לפקוד את מחנות ההשמדה ואת חורבן עיירות יהודיות. צועדים עם דגלי ישראל וקפוצ'ונים לבנים או כחולים עם הכיתוב המתאים.

לקחי החורבנות, הפרעות והשואה.

  בעמל רב והרבה דם זכינו להקים את מדינת ישראל. מה יכול כל אחד לעשות כדי לשמור עליה. בית ראשון ובית שני חרבו בגלל מאבקים פנימיים, שחיתות, ושנאת חינם. מאבקים אלו החלישו את יכולת העמידה של הצבא היהודי מול צבא בבל ובהמשך מול צבא הרומאים. כ-2000 שנה של גלות שבה העם היהודי חווה התעללות, פרעות, תלאות ולבסוף אף ניסיון השמדה.

   ואז בתחילת המאה העשרים קמה התנועה הציונית ששמה לה למטרה להקים מחדש מדינה לעם היהודי הגולה, הנרדף שהיה מועמד להשמדה.

 

לא נשכח את חורבן בית ראשון ובית שני.

לא נשכח מה עבר עם ישראל במשך 2000 שנים.

לא נהרוס את ההזדמנות שזכינו לה לחיות במדינה משלנו,

ולהגן על עצמנו במידת הצורך.

רק צדק חברתי ואחדות בין הניגודים.

רק התלכדות סביב המכנה המשותף של ההיסטוריה היהודית,

יצמיחו אהבת חינם ועם מלוכד וחזק.

 

שורשים יהודיים להישרדות

   יזכור החי את מתיו, כי הנה הם מנגד לנו, הנה ניבטות בנו עיניים מלמעלה. יהיו חיינו ראויים לזכרם. דורש אבא קובנר.

   ושלונסקי נודר נדר שבשפה התלמודית הוא מתחיל בביטוי קונם שהוא מילה נרדפת לנדר של איסור: קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי ומאום לא אלמד גם הפעם.

   מרדכי גבירטיג מזהיר אותנו שאם שוב תפרוץ שריפה בעיירה. רק בידינו לבד היא העזרה. שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה! רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה. חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת, בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת, חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם. מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!  

   פרופ' יהודה באואר, חתן פרס ישראל לחקר השואה מאמין כי: חקר עברך הכרחי להתמודדות עם המציאות.  

   פניה ברגשטיין מזכירה לנו את הניגונים ששתלו בנו אמותינו ואבותינו. ניגונים מזמורים שכוחים. גרעינים, גרעינים נשאם לבבי. הבה וניתן להם לעלות ולצמוח.

   צבי גיל ניצול שואה אומר: אנו, כמי שכבודם האנושי חולל... קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון בין בני האדם ללא הבדל דת, גזע, לאום, מעמד חברתי או מין... אין חלופה ממשית לקיום זה לצד זה של בני האדם ושל העמים. יש לעשות הכל כדי שבעיות יפתרו לא בשפיכות דמים אלא בסיג ובשיח... מהר הזיכרון בירושלים יוצאת לעולם קריאתו של הלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך... זהו המסר שלנו לאנושות, זאת המורשת לדורות הבאים.

   יהודה פוליקר ויעקב גלעד שרו על השואה את "אפר ואבק" יעקב גלעד כותב על לאמו, ניצולת שואה המלווה מסעות בני נוער לפולין:  ואם את נוסעת לאן את נוסעת? הנצח הוא רק אפר ואבק. לאן את נוסעת? לאן את נוסעת? שנים וכלום עוד לא נמחק

   חנה סנש הולכת לקיסריה: אלי אלי, שלא יגמר לעולם. החול והים, רשרוש של המים. ורק השמים, תפילת האדם. החול והים, רשרוש של המים ורק השמים תפילת האדם.

   ההמנון שלנו שאנו קמים לשיר הוא תקוותנו: כָל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומייה. ולפאֲתי מזרח קדימה, עין לציון צופייה. עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים. להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.

   בתפילת היזכור אנו מבקשים: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. תֵּן מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים... כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים... זְכֹר לָנוּ עֲקֵדָתָם וְתַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם... יָבוֹאוּ שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן:

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT) 

זהות יהודית: הזהות האישית שלנו בין השאר מעוצבת גם על ידי התרבות אליה אנו משתייכים. עד כמה הזהות היהודית שלנו שואבת מהניסיונות להשמיד את העם היהודי ומורשתו?

 

בזכות התפילה מבקש אלי ויזל, שניצול מן השואה

   בעולם של ימינו, שניטל ממנו צלם אדם, התפילה היא הדבר הנחוץ ביותר, הן למאמינים והן לשאינם מאמינים... אפשר לחיות בלי תקווה ואולי גם בלי אמת, אך לא בלי תפילה, שהיא החיפוש אחר שתיהן. התפילה היא תנועה כלפי אלוהים, להתאחד עמו.

   איך יתפלל אדם לאחר מה שקרה? אני זוכר, כל ימי אזכור את השחר שם, שחר אפור, העולה על מאות אלפי יהודים מסתדרים בשורה במחנה ומניחים תפילין בסתר. אני זוכר, כל ימי אזכור, את התפילות בראש השנה בחוץ תחת כיפת השמיים. אני זוכר את המילים המשבחות את אלוהים על טובו ועל רחמיו. על אהבתו את עמו, עם סגולתו. איך יכלו? איך יכולנו לומר את הדברים האלה שם? אינני יודע איך.

   אהבה רבה אהבתנו - כיצד ימשיך היהודי המודרני לומר זאת? הוא יאמר, מפני שיהודים אחרים אמרו זאת לפניו. יהיו אשר יהיו קשייו, הרגשתו היא, כי אסור לו להיות האחרון בשלשלת. אסור שהיא תיפסק בו. ביסודו של דבר, התפילה היא פועל אמונה במלוא מובן המילה, אמונה באלוהים, כאדון ההיסטוריה.

   אטימותו של אדם לתפילה הינה עונש, יותר מאשר חטא !!! להתפלל פירושו לפרוץ את הבדידות, את פחד הבדידות, מה שתורה עושה לשכל, תפילה עושה לנשמה.

   יהודי שמתפלל מתקשר בכך לכלל ישראל. משום כך מדגישה היהדות את התפילה בציבור...

רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT) 

תפילה: האם אנו מתפללים? למי אנו מתפללים? איזו תפילה אנו נושאים? הודיה, בקשה, הערכה, חרטה?

 

טכס יום השואה של צעירים בימינו שעברו את המסע לפולין/מאת יששכר עשת

הם יושבים לפנינו, עטופים בקפוצ'ונים של המסע לפולין,

נערים צעירים וחסונים, נערות חינניות.

דרוכים לשמוע...

מלות תחזקנה, של ביאליק,

נזכור, של אבא קובנר

ואל מלא רחמים, של רב העיר.

ממלכתיות מגינה תלויה באוויר...

הנה היא יורדת הממלכתיות,

בדברי ראש העיר על כוחנו ועוצם ידינו.

...כל הקהל עומד לשיר את התקווה בת שנות אלפיים.

בלב כל יהודי פועמת נפש צופיה...

אל אויבנו הקמים על ארץ ציון וירושלים.

ותחושה עמוקה של ביטחון עולה מן ההריסות...

 

נתן אלתרמן כתב מכתב בשם מנחם מנדל על אובדן דמויות מיוחדות מקהילות שנחרבו.

שֵינָה שֵינְדְל שלי, זוגתי היפה, בין עבים הלבנה נוגהת.

שינה שינדל שלי, דרך ליל וסופה, בראשי החולם את נוגעת.

בקפוטה שלי ליל ממרֵט ושמוט כובעי עלי עורף ממצח.

כך הילכתי חיים, כך שוכב אני מת, כי דמותי - כך אומרים - היא בת-נצח.

שינה שינדל שלי, יורד שלג לבן. אין אדם, כֻּלם תמו. הביני.

טוביה מת ומת מוטְל בן פֵּיסי החזן. מת האיש היקר הדוד פיני.

ועל שלג נח סְטֶמְפֶּניוּ, קט ויחף וכולו כמאז מלא חן עוד.

אך אילם הכינור. לא ניגון הוא רועף. יען כי אין לו למי לנגן עוד.

וגם טוֹפֶּלֶה נח, טוּטוּריטוּ התם. נח פעוט ומחייך ממוות.

נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם לכן טופלה הוא בן-אלמות.

 

יום השואה בחדר הטיפול

   יום השואה מחר. פניה ברגשטיין לימדה אותי יסוד חשוב בטיפול "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי, ניגונים מזמורים שכוחים גרעינים, גרעינים נשאם לבבי –עתה הם עולים וצומחים... שורשיהם בעורקי שלובים. ניגוניך אבי, ושיריך, אמי,  בדופקי נעורים ושבים. הנה אאזין שיר ערשי הרחוק, הביע פי אם אלי בת. הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק "איכה" וזמירות של שבת..".

   אני שואל בחדר הטיפול יהודים, ערבים: "אתה רוצה לדבר על השואה?" לא מעט אומרים דברים. על פחדים קיומיים, על זהותם היהודית, על מדינת ישראל, על עתידם ועתיד משפחתם. "האם השואה עלולה לחזור?" אני שואל. חלק אומר שכן. אין לי נתונים לגבי אחוזי העונים בחיוב על שאלה זו...

  אני רק אומר תודה על גילוי הלב...

  אנחנו ממשיכים בשגרת החרדות והפחדים האישיים שלהם.