פרשת שמיני: קודש וחול טמא וטהור
58פרשת שמיני
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
אש זרה, זרות וניכור
מפרשים רבים ניסו להבין את האירוע שהתחיל בהתגלות אלוהית לפני כל עם ישראל וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. ומיד בסמוך נדב ואביהו בני אהרון מתו תוך כדי טכס חנוכת המשכן. לא נדב ואביהו מתו, אלא עבורם מתה הקירבה לאלוהים. וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.
חוויית הזרות והניכור היא מנת חלקו של כל מי שחווה התפרצות של השתוקקות אדירה כלפי אחר. מיד האחר הופך להיות לחפץ אותו אני חייב בכל מחיר לשמור קרוב ככל האפשר. ברגע זה האחר כבר אינו קיים אלא רק אני והתשוקה האין סופית הממכרת. אש זרה בהקשר זה היא אותה אש ההשתוקקות השורפת את הקירבה כמעין כור היתוך ממנו עולה עגל הזהב שהוא זר ומנוכר.
זהו דבר אלוהים לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד... רק בקרבה לאלוהים שאינו כלי למימוש רצונות, מתקדש אלוהים. ואם עם שלם יפעל כך הוא יכובד בנוכחות אלוהית.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
זרות וקירבה: נשים לב לרגעים שאנחנו "נורא אוהבים!" זה הרגע שבו הקירבה אל האחר נעלמת, ונותרת רק חווית שימוש באחר לצרכים שלי. נלמד להקטין את ההתלהבות הגדולה כדי לזכות להיות קרובים לאחרים, לעולם ולאלוהים.
קודש וחול טהור וטמא
בפרשת תצווה למדנו על משמעות הקדושה. קדוש בעברית היא גם מילה נרדפת לנבדל. ניתן להקדיש רעיונות, עצמים, ישויות, מקומות וזמנים, כלומר להבדילם ביחס לדברים המקבילים להם בתחומם. חולין הוא המשותף שאינו מובדל, פעולת החילון או החילול, מקרבת את הנבדל אל השאר. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי.
הקרבן, גם מלשון קירבה וגם מלשון הקרבה. הקרבן הוא מעשה החסד, הנתינה, הקרבת משהו מעצמנו. הבדלנו משהו שלנו והקדשנו אותו לזולת. כך מעשה ההקדשה מהווה בו זמנית גם מעשה של הבדלה, אבל גם מהלך של התקרבות אל זה שעשינו עבורו את החסד. מתוך החול אנו מקדשים. אין קודש בלי חול.
טומאה היא מגע עם מוות או עם הפרשות מיותרות של הגוף שגם להם יש קשר למוות. אין טומאה בלי טהרה. אפשר להישאר טהור באמצעות הימנעות מטומאה. אפשר לחזור ולהיטהר מטומאה באמצעות טכסי היטהרות.
רוח המחקר הפסיכולוגי (CBT)
קודש וחול טהור וטמא: נחפש לייחד דברים ולרומם אותם מהחולין. אבל נודה על החולין, על השגרה כי משם צומחות ההקדשות. במקום להתאמץ להתרחק מהמוות, נייחד, נקדש חלק מחיינו למעשים נשגבים, וכך ממילא נהיה טהורים כעוסקים בחיים בעלי ערך ולא במוות.
