ט"ו בשבט: פירות עמלנו. למען הדורות הבאים. נדיבות והכרת תודה.

41ט"ו בשבט

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

נושאי הפירות

   מאמצע חודש שבט, הארץ מתעטפת במרבדי כלניות אדומות, נרקיסים צהובים לבנים, רקפות ורודות לבנות, סביונים וחרציות צהובים. העצים מתחילים ללבלב. דושמן שר על השקדייה שממש פורחת, כי השמש בה זורחת וציפורים מראש כל גג מבשרות את בא חג ט"ו בשבט. הכל מבשר את בא האביב שיבוא מאוחר יותר, כדברי יהודה אלחריזי: חודש שבט... והצמחים מתחת לארץ יציצו... והאור יגדל והקור יידל. והשמש תקרב והאור יערב. והערוגות יגלו פניהם ונפקחו עיניהם. ושמואל בס שר: בְּרַחֲבֵי כַּרְמֵי מוֹלֶדֶת הַשָּׁקֵד כְּבָר פּוֹרֵחַ, הַנַּרְקִיס נוֹתֵן רֵיחַ, מִתְנוֹסֵס תְּכוֹל-רוֹם... נֵצֵא-נָא כֻּלָּנוּ אֶל גַּיְא וְאֶל גֶּבַע כִּי חַג הוּא לַטֶּבַע, כִּי חַג הוּא הַיּוֹם.

  על ט"ו בשבט בגולה כתבה נעמי שמר בשירה פירות חמישה עשר. היהודים בגלות, בתקופת השלג על עירם, היו מתגעגעים לפירות מארצות החום. אבל אנחנו כבר בארץ ישראל.

  במאה השש עשרה, על פי חיים ויטאל תלמיד האר"י, חכמי הקבלה בצפת הנהיגו את סדר ליל ט"ו בשבט שבו ברכו על פירות הארץ, שתו ארבע כוסיות יין אדום ולבן לכבוד צבעי הטבע אדום, ורוד ולבן, ואכלו וברכו על שלושים סוגי פירות. המנהג זה המכונה פרי עץ הדר נכלל בספר חמדת הימים.  

למען הדורות הבאים

   כתוב בתורה: וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... ומספר המדרש: אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. והנביא עמוד אומר על אחרית הימים: ונטעו כרמים ושתו יינם ועשו גנות ואכלו פריהם, ונטעתים על אדמתם ולא יינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך.

   בשוב ישראל להתיישב בארץ, נערכו נטיעות. הנטיעות היו סמל להתיישבות קבע ולהיאחזות בארץ. בראשית ההתיישבות ניטעו אקליפטוסים למאבק בקדחת ולייבוש הביצות, ברושים ודקלים לסימון שבילים ונוי ולהגנת עצי פרי מפני רוחות; ואורנים לצל וליופי בהרים. כיום נוטעים עצי חורש טבעי, אלון, אלה ועוד.

   בראשית ההתיישבות בארץ ישראל הפך החג לחג הנטיעות בחסות הקרן הקיימת לישראל שלקחה על עצמה את ייעור הארץ גם כדי לקיים את הפסוק: וְכִֽי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַֽאֲכָל... היה זה זאב יעבץ, מנהל בית ספר בזיכרון יעקב בשנת 1890, שיצא בט"ו בשבט עם תלמידיו לטעת שתילי עצים.

   מוקי צור, אומר שנטיעה היא פעולה של אמונה בעתיד. אנו נוטעים כדי לשפר את הסביבה בעיקר לדורות הבאים, ממש כמו הזקן שכבר היה בימיו האחרונים, שנטע עץ למען הדורות הבאים.

שירת העשבים טיפוח הנדיבות והכרת התודה

כיום ט"ו בשבט בא לעודד את שמירת וטיפוח הטבע הצומח. אם נקשיב טוב נשמע את שירת ההודיה של הצומח. שירה הקוראת להוציא לאור את הנדיבות הטמונה בנו. כל צומח וצומח נותן את עצמו לעולם החי בנדיבות וללא תמורה, רק שיאפשרו לו להתחדש. רבי נחמן מברסלב היה אומר: דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את כל השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך, בלי תהייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול. כמה יפה ונאה ששומעים את השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה.

גם בעיר וגם בכפר ילד קום ישכים. ויצא לגיא ולהר עם שתילים ירוקים.

זה היום ניטע ונשתול, ונכה פה שורש. עוד שנה ועוד שנה והנה פה חורש.

שירו שיר לשתיל, מיהודה ועד הגליל. טע ושתול, שתול וטע גם אני וגם אתה.

יצחק שנער, שיר לשתיל

בט"ו בשבט תש"ט – 14 בפברואר 1949 – נפתח המושב החגיגי הראשון של האסיפה המכוננת. היושב ראש יוסף שפרינצק, פתח את טקס ההשבעה. במעמד זה אישרה האסיפה המכוננת את חוק המעבר שקבע כי האסיפה המכוננת תיקרא הכנסת הראשונה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

נושאי הפירות: נהיה מודעים לפירות עמלנו. מנין ינקנו את המשאבים לתת את פירות בעונה? האם שנה אחר שנה אתן פירות?

למען הדורות הבאים: נשאל את עצמנו מה אנו עושה למען הדורות הבאים?

שירת העשבים טיפוח הנדיבות והכרת התודה: נטפח נדיבות והכרת התודה.