פרשת שמות: אלוהים, צמיחה ממשברים, שותפות, נגד אלימות, סקרנות, תקווה

פרשת שמות

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

http://www.hebpsy.net/isaschar

פרשת שמות:  אלוהים, צמיחה ממשברים, שותפות, נגד אלימות, סקרנות, תקווה

מיהו אלוהים שברא מציאות. הסקרנות מעודדת אותנו לחקור את המציאות, תמיד לקוות לטוב, לצמוח ממשברים, ולפעול בשותפות בדרך השלום ללא אלימות.

   אנחנו מתקדמים בדרך תיקון המידות. פרשות השבוע חושפות בפנינו היבטים שונים של התכונה או ההרגל שאנו עמלים לשנות. אנו מגלים כבר שיש עקביות בדברים הכתובים בתורת החיים. דברים חוזרים על עצמם באמצעות דוגמאות שנות באורח החיים של הדמויות המוצגות בספר הספרים. בין השאר אנו מגלים שלום, התחשבות, כבוד האדם, לדעת לסלוח ולבקש סליחה, להתפלל, להודות ולברך, להיות צנועים, כתכונות הנלוות לתכונה ולהרגל שבחרנו לשנות. אנו מוזמנים להעמיק עוד.

צמיחה ממשברים וקשיים

   וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ... וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. ניסיונות דיכוי של האחר עלולים לגרום להתחזקות האחר ולאו דווקא החלשתו. מצבים קשים הם גם ההזדמנות לצמיחה.

   אפילו נכות יכולה להיות בסיס לצמיחה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. הדברים הללו משולים לאמונה הפנימית שלנו שנכות לא בהכרח מהווה מגבלה ולפעמים היא אפילו יתרון. הביטוי "ה' יהיה לך לפה" משול לאמונה שיש לנו בכוחה של רוחנו.

תמיד יש תקווה

   וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. גם כשנראה שהכול אבוד עדיין יש תקווה. על זה אמר רבי נחמן מברסלב אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל.

פתרונות אלימים מייצרים פתרונות אלימים

   וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי...

   פתרונות אלימים מייצרים עוד ועוד אלימות, גם כאשר נראה שהאלימות מוצדקת. במקום אלימות נפעיל התנגדות לא אלימה שהיא הניסיון להגיע לפשרה עם האחר בדרך של ביטויי אי שביעות רצון ומוכנות להתחלק במשאבים הקיימים.

   פרק א: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלַם. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל."

   פרק ב: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר, מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי...

   פרק ג: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה.

   במסכת סנהדרין למדנו: "כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ואל תיהרג, יעבור ואל ייהרג. חוץ מעבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים.

   גם באבות דרבי נתן למדנו: "איזהו גיבור שבגיבורים זהו שכובש את יצרו... ויש אומרים, מי שעושה שונאו אוהבו."

   רבי נחמן מברסלב אמר: "כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם. אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום: להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים, כמו השם יתברך שעושה שלום במרומיו בין אש ומים, שהם שני הפכים.

   ובתהילים נאמר: סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. "

  מסכת שלמה מסכת דרך ארץ זוטא הוקדש פרק שלם לשלום.

הסקרנות וחקר המציאות שברא אלוהים

   וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנו... וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה... וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָֹה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה... וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי... וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. הסקרנות היא מניע לחקור את עקרונות הטבע כי עקרונות הטבע הם העקבות של חכמת ה' הטבועים בעולם. נתגלתה תופעת טבע, נתגלה משהו מחכמה ה'. זוהי אדמת הקודש.

מיהו האלוהים?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה... החוויה שלי היא שה' יהיה מה שיהיה בכל רגע ורגע בהווה. ומה שיהיה באותו הזמן? יהיה מה שיהיה בכל הזמנים: הוויה, נוכחות עקרונית, חוקיות העולם שאותו אנו חווים ברגע ההווה, הוא עבורי האלוהים.

   לפיה המשך הפסוקים הווית ה' היא נצחית: ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

   הרחיק לכת  שפינוזה, שעבורו ה' הוא טבע, ההוויה. גם שורש שם ה' הוא הווה ולא ישות שקובעת חוקים, ומקשיבה לעושי המצוות ולחוטאים.

   בעיני הנביאים, הפולחן והקרבנות איבדו את טעמם, ואנו אמורים לחיות חיים שיש בהם התחשבות באחרים, בחי, בצומח, ובדומם. במילים אחרות במלוא ההוויה על כל עקרונותיה, שבא ה'.

   עונש על חטא הם אי הבנת עקרונות ההוויה, שכר ומצווה הם ידיעת עקרונות ההוויה. הכול צפוי כי העולם פועל על פי עקרונות שקבע ה', זוהי ההשגחה הכללית. ההשגחה הפרטית היא הרשות נתונה, שהיא היכולת להבין במידה מסוימת את דרישות ההוויה.

   גם אם לא יהיו בני אדם עקרונות ההוויה התקיימו. לפי שפינוזה, דתיוּת היא התנהגות מוסרית המתחשבת באדם, בחי, בצומח, בדומם ובעצמי. עקרון המוסריות הוא העיקרון המערכתי, אנחנו נטועים בתוך ההוויה. המעשה בהוויה ילמד אותנו אם פגענו או לא פגענו בהוויה.

ערך השותפות

   ברגעי חוסר אונים אנו חווים תסכול וכעס. זה הרגע לשקול לא לפעול לבד. כי טוֹבִים הַשְנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם.  כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

   משה ואהרון משלימים זה את זה בשותפות שלהם. וְדִבֶּר הוּא (אהרון) לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה (משה) תִּהְיֶה לּוֹ לֵה'.

   הנה גם השותפות של משה ואישתו. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ )ה' את משה, ההתלבטות אם לצאת למסע הזה.( וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. )משה ביקש להמית את ה' בליבו, לוותר על כל רעיון השליחות. זהו מצב נפשי שמתרחש לא אחת לרגע לפני יציאה למבצע גדול.) וַתִּקַּח צִפֹּרָה (אשת משה) צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. )ציפורה לא מוותרת על האמונה בה'. והיא מחברת את בנה הבכור לאמונה, כורתת ברית מילה עם האמונה.  כך היא מחזקת את משה בשליחותו, ואכן: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ (משה זונח את הרעיון לנטוש את השליחות). אָז אָמְרָה (ציפורה) חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת (בננו בדמו, בברית המילה שעשה לו "חיתן" את משה עם שליחותו באופן סופי.) 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

צמיחה ממשברים וקשיים: נזכור שממשברים ניתן לצמוח ונפעל לממש הזדמנויות לצמיחה.

תמיד יש תקווה: נחפש ונתפתח את התקווה בכל מצב. בעיקר כי לא ניתן לנבא מה יקרה בעתיד.

פתרונות אלימים מייצרים פתרונות אלימים: דרכי שלום והתנהגות לא אלימה הם מענה ראוי לתוקפנות. נלמד להפעיל מהלכים כאלו בהזדמנויות שונות.

הסקרנות וחקר המציאות שברא אלוהים:

מיהו האלוהים? מהו העיקרון הבסיסי המנהל את העולם? שאלה לעסוק בה ולגבש תשובה גם אם התשובה משתנה במהלך החיים.

ערך השותפות: בתחומי חיינו השונים נחפש שותפויות ונשכיל לשמור עליהן בדרכים של פשרה.