צום עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי פילוג בעם בזיכרון השואה.

צום עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"

 http://www.hebpsy.net/isaschar

חורבן ירושלים

המלך צדקיהו מורד בנבוכדנצר מלך בבל ותגובת מלך בבל היא: וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב... שנה וחצי נמשך המצור עד ט' בתמוז שבו נבקעה החומה ובט' באב הסתיים הכיבוש בהחרבת בית המקדש.

תהליך זה הונצח בארבע בצומות שעליהם כתב זכריה שבאחרית הימים יהפכו לימי שמחה: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים...

יום הקדיש הכללי

הרבנות הראשית לישראל החליטה לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לזכור את נספי השואה שיום פטירתם לא נודע. מדליקים נרות נשמה, אומרים קדיש ולומדים משניות לעילוי נשמות הנספים. בבתי הכנסת, לאחר קריאות התורה בתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה.

החלטה זו יצרה פילוג בעם שבו יש שני ימי זיכרון לשתי אוכלוסיות יהודים נפרדות, לנספים בשואה. יום הזיכרון לשואה ולגבורת לוחמי הגטאות ויום הקדיש הכללי.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתייחס גם לגבורת היהודים ושימור מורשת המרד והוא מצוין בסמוך לאירוע מרד גטו ורשה. יום זה אמור להיות גם יום אבל וגם יום גאווה על האפשרות להילחם ולא ללכת כצאן לטבח. אבל היות והמרד פרץ בערב פסח, הוחלט שהוא יתקיים בכ"ז בניסן, מיד אחרי פסח.

יום הקדיש הכללי מתייחס להשמדת היהדות. יום הקדיש הכללי מתייחס לזמן רוב השחיטות של יהדות אירופה. יום הנצחה זה הוא היום המסורתי על פי מנהגי האבלות היהודיים. לחיזוק מעמדו עשרה בטבת כיום הזיכרון לאירועי השואה הוחלט להקים את מרתף השואה בהר ציון, סמוך למקום קבורתו המשוער של דוד המלך, לא רחוק מהכותל המערבי. הרבנות החליטה לגנוז במקום ספרי תורה שהובאו מפולין ועשרות צנצנות אפר מאפרם של הנרצחים באתרי השמדה. בהר ציון, ליד קבר דוד, סמל הגאולה והתחדשותו של הקיום הממלכתי היהודי בארץ-ישראל, הונצחו יחדיו בני כל הדורות שנהרגו על קידוש השם.