פרשת וישלח: אשמה וסליחה
פרשת וישלח
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
חשיבותה של אשמה
יעקב עדיין לא כיפר על אשמתו, כאשר גזל בעורמה את הבכורה מעשיו אחיו. עכשיו הוא בדרך למפגש עם אחיו. הוא חווה מחשבות ורגשות על אשמתו וחושש שעשיו יתנקם בו. משנודע ליעקב כי עשיו בא לקראתו וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, יעקב מפרש זאת מתוך אשמתו. נראה לו שעשיו בא לנקום בו. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד... מתוך הפחדים והאשמה פונה יעקב לעזרה משמיים, מאלוהים: הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי...
יעקב נערך למלחמת נקמה שהוא מעריך שתתרחש. הוא יגיע למפגש עם עשיו אחרון. לפניו הוא שולח מתנות לרוב, אולי כך יתרכך עשיו ויסלח לו ולא יפגע בו. אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו. אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
וְהוּא יעקב לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא לבדו בַּמַּחֲנֶה, אחרי שהעביר את נשיו ובניו למקום בטוח. רגע לפני המפגש עם עשיו, ממנו גזל את הבכורה, וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ להיאבק עם מצפונו. וַיֵּאָבֵק אִישׁ, האשמה עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר... יעקב נאבק עם מצפונו, עם אשמתו. נראה שזהו האיש המסתורי עמו נאבק יעקב. האם יוכל יעקב לעשות את המעשה החשוב שכל אדם אמור לעשות ברגע של חטא ופגיעה? האם יוכל להודות באשמתו כדי להתחיל את תהליך התיקון? רגשות אשמה, פחד, כעס מתחלפים במהירות, עד שהאשמה מנצחת, עוֹלֶה האומץ להכיר בחטא, ובאה המוכנות לכפר ולפצות את הנפגע. האשמה מכאיבה יותר מפחד וכעס. היא פוגעת, הגוף נמתח, מתאמץ, הבשר נקרע, כי לא יוכל האדם לכוחה של האשמה. אם לא נכיר בה היא תמשיך לפגוע בנו. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
האשמה מתחננת שיודה באשמתו: שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.
יעקב כבר מוכן להודות באשמה, אבל עדיין אינו בטוח עם זהו מהלך שיזכה לברכה. כולנו חוששים להודות באשמה ולשלם את מחיר הפגיעה שפגענו.
וַיֹּאמֶר יעקב אל האשמה: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי.
ותאמר אליו האשמה אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ?
וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב.
ותאמר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הגידי נָּא שְמֵך?
ותאמר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי?
ותברך אֹתוֹ שָׁם.
אור זרח בעולמו הפנימי של יעקב. הוא מוכן לשלם את מכיר אשמתו וכך לזכות לכפרה. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. המפגש עם האשמה והמוכנות להכיר בה, הוא רגע של התגלות אלוהית. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. עד היום אין נוהגים לאכול את גיד הנשה, כדי לזכור את תהום הנשייה של האשמה ואת המאבק המאיים לעז להכיר ולזכות אותנו בתובנת ההתגלות האלוהית. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.
האם ישראל הוא שמו של כל מי שמוכן לשרות, להיאבק עם אלוהים, שהוא גם קול המצפון והאשמה? אם כן, הרי זו אפשרות הפתוחה לכל יושבי תבל להיקרא ישראל, ולזכות לראות פני אל בדמות המצפון והאשמה.
כבר היה זה מרטין בובר שדיבר על תהליך ריפוי נפשי אמיתי, כאשר רוחו של אדם מוכנה להכיר באשמתו. להיות אדם על פי בובר, פירושו להכיר בקול המצפון. כך יכולים אנו להתנשא עד כדי הכרה במשמעות קיומנו. גם ישעיהו הנביא אמר לנו: ההוויה זקוקה להכרה באשמה של החוטאים והפוגעים. וה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי. אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, אם יוכל האדם לקבל את אשמתו, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח. גם יעקב את האשמה כהתגלות אלוהית כאשר הוא פונה לעשיו: אַל נָא, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי, כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי
לפיכך מציעים חכמים במסכת קידושין: צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב... חטא ופגיעה גורמים בעולם להשחתה, מצוות גורמת בעולם לתשועה והצלה. לכן כדאי להכיר בכך כי פה ושם אנו אשמים, לפעמים גם בלא יודעין. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, כדי להביא לישועה והצלה במקומות שהושחתו גם בלא יודעין. זהו צדיק יסוד עולם, שיש בו גם חטאים לא ידועים, והוא מוכן ומזומן לתקנם, כדי להביא לישועה והצלת יסודות העולם שהתערערו מפגיעתו.
ערכה הרב של האפשרות לסלוח
יעקב טעה. עשיו לא מחפש עוד נקמה. יעקב מתקשה להאמין. והוא ואנחנו לומדים מעשיו שעור חשוב באפשרות לסלוח לפוגע. את הערך העצמי אחרי הפגיעה אני מאושש את עצמי מן הפגיעה ללא קשר לפוגע. כך אני גם יכול לסלוח לו, ולקדם יחסים של שלום ביננו.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי... וַתִּרְצֵנִי (ותסלח לי).
וַיֹּאמֶר עשיו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.
וַיֹּאמֶר יעקב אֵלָיו כשהוא עדיין מפחד מעשיו: ...יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי.
וַיֹּאמֶר יעקב: לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי?
וַיָּשָׁב השיב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: השיב כי סלח.
בני יעקב שמעון ולוי נוקמים באנשי שכם על הפגיעה בכבוד אחותם דינה.ִ וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר... וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם... יעקב כבר למד את ערך הסליחה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. שמעון ולוי אינם מבינים עדיין את ערך הסליחה: וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ. בעתיד הם ילמדו את ערך הסליחה כאשר יוסף יסלח להם על אשר מכרו אותו לעבד.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
האפשרות לסלוח לפוגע: אם נצליח לסלוח לפוגעים בנו יגדלו הסיכויים שנוכל לעשות שלום איתם. התחלת האפשרות לסלוח היא בהתאוששות מן הפגיעה שנפגעתי.
אשמה ותיקונה: ברגעים שגילנו שאכן פגענו ואנו אשמים, ניתן לרגש האשמה להוביל אותנו להכיר בפגיעה, להודות בה, לנצל את המצב ללמוד מהניסיון, לתקן את עצמנו ולפצות את הנפגעים.
