יום הזיכרון לרצח רבין
יוֹם הַזִּכָּרוֹן לרֶצַח יִצְחַק רַבין 4.11 י"ב חשוון
לַחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁל פַּעַם
הָרֵעוּת הַנּוֹשָׁנָה וְהַטּוֹבָה מֵאֵת יִשָׂשְׂכָר עֶשֶׁת
עַל הָאָרֶץ יוֹרְדִים לֵילוֹת סְתָו,
גַם עַכְשָׁו.
כּוֹכָבִים, רוּחַ, עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶךְ,
מְחַפְּשִׂים אֶת הָעֵרֶךְ.
מַהֵר חָלְפוּ הַזְּמַנִּים.
לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַטּ שֶׁנּוֹתַרְנוּ כָּל כָּךְ מְעַט,
כְּדֵי לִזְכֹּר
שֶׁיֵּשׁ רֵעוּת,
שֶׁכֹּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים.
הָרֵעוּת עַקְשָׁנִית וּבוֹעֶרֶת,
בַּתֹּהוּ חוֹתֶרֶת,
לֹא מְוַתֶּרֶת.
רַבִּים נָפְלוּ עַל חַרְבָם,
וְאֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר,
לִהְיוֹת לְסֶכֶר.
כָּתַבְנוּ בְּדָם הַחוֹזֶה,
לִהְיוֹת עֲרֵבִים זֶה בְּזֶה.
לֹא נִתֵּן אֶת לִבְּנוּ לִשְׁכֹּחַ, שֶׁאֶפְשָׁר גַּם לִפְרֹחַ.
תורת החיים של ה' דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.
וַיִּבְרָא ה' אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ
בְּצֶלֶם ה' בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם...
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם
בִּדְמוּת ה' עָשָׂה אֹתוֹ:
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ,
כִּי בְּצֶלֶם ה' עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
אָמַרְתְּ לאה גולדברג: זה לא הים אשר בינינו, זה לא התהום אשר בינינו, זה לא הזמן אשר בינינו, זה אנו שנינו אשר בינינו.
אָמַרְתְּ נועה בן-ארצי, נכדתו של יצחק רבין, בהלוויה.
תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום. אני רוצה לדבר על סבא שלי. תמיד מתעוררים מסיוט, אבל מאתמול אני רק מתעוררת לסיוט. הסיוט של חיים בלעדיך. וזה בלתי ניתן לעיכול. הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר את תמונותיך, ואתה כל כך חי ומוחשי, שאני כמעט נוגעת בך. אבל רק כמעט, כי כבר לא אוכל.
סבא, אתה היית עמוד האש שלפני המחנה, ועכשיו נותרנו רק מחנה. לבד, בחושך, וכל כך קר לנו ועצוב. אני יודעת שאנשים מדברים במונחים של אסון לאומי, אבל לך תנסה לנחם עם שלם או לשתף אותו בכאב הפרטי שלך, כשסבתא לא מפסיקה לבכות ואנחנו אילמים, מרגישים את החלל הענק שנותר ריק בחסרונך.
מעטים הכירו אותך באמת. הם יכולים כעת לדבר על אודותיך עוד הרבה, אבל אני מרגישה שהם אינם יודעים כלל כמה ענק הכאב, האסון. כן, זו שואה. לפחות עבורנו, המשפחה והחברים, שנותרנו רק המחנה שלך, בלי עמוד האש שלנו.
סבא, אתה היית והנך הגיבור שלנו. אני רציתי שתדע שכל מה שעשיתי, תמיד ראיתי אותך לפני העיניים. הערכתך ואהבתך ליוו אותנו בכל צעד ובכל דרך, וחיינו לאור ערכיך תמיד. מעולם לא הזנחת, ועכשיו הזניחו אותך. והנה אתה הגיבור הנצחי שלי, קל ובודד, ואיני יכולה לעשות דבר להצילך.
אתה כל כך נהדר. גדולים ממני כבר ספדו לך, אבל איש מהם לא זכה לליטוף הזה של ידיך החמות והרכות, החיבוק החם שהיה שמור רק לנו, לחצי החיוך שלך, שתמיד אמר לי כל כך הרבה. אותו חיוך שכבר איננו וקפא עמך.
אין בי תחושת נקם, כי הכאב והאובדן שלי גדולים כל כך, גדולים מדי. הקרקע נשמטה מתחת רגלינו, ואנחנו מנסים איכשהו לשייט בחלל הריק שנותר, אך ללא הצלחה מיוחדת, בינתיים. אני לא מסוגלת לסיים, אבל כנראה שיד זרה, יד עלוב נפש, כבר סיימה עבורי.
בלית ברירה אני נפרדת ממך, גיבור, ומבקשת ממך שתנוח על משכבך בשלום ושתחשוב ותתגעגע אלינו, כי אנחנו פה למטה אוהבים אותך המון. משיירת מלאכי שמים, שמלווים אותך עכשיו, אני מבקשת שישמרו עליך טוב, כי אתה ראוי למשמר כזה. אנחנו אוהבים אותך סבא, תמיד.
צום גדליהו כמו רצח רבין רצח הפוליטי ותוצאותיו המרות.
צום זה תקנו חכמים על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון. כשנהרג גדליה כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר החורבן הראשון, ושארית יהודה גלתה מארץ ישראל, ונהרגו אלפים רבים מישראל. כך יש לתקן את צום נצחק רבין.
אָמַרְתָּ ארז ביטון על העיוורון:
"כשהילדים חוצים אתי את הכביש
אני אומר להם:
אני איש רכות המקל שבידי, לא בשביל להכות.
וכשהם עוזבים אותי, ברחוב המתעקל,
רק אני נשאר ילד פוחד מן המקל.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
1. פיתוי הכוח: יש משהו מפתה בכוח, כי הניצחון מהיר וקל. אבל סרטן ההרס העצמי, חותר אט אט במחשכים. קשה יותר לוותר, לתת מקום לאחרים, אבל אז פורח גן של אהבת האחר.
2. פיתוי האמת: יש משהו מפתה באמת: קל מאד להיות צודק. אבל סרטן האיבה לאחרים, חותר אט אט במחשכים. קשה יותר לגלות יש עוד סוגי צדק, זה מבלבל. אבל אז מתגלית אמת עמוקה יותר.
