חג סוכות: לעבוד, להשכין שלום, להיות חלק מהכלל, להכיר את תורת החיים שלנו, להיות צנוע ולהכיר במגבלות כוחנו.
13פרשת סוכות
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך"
http://www.hebpsy.net/isaschar
פעם היינו מוצאים קרשים מיישרים מסמרים חלודים ומקימים את שלד הסוכה. כמו ששרנו עם עמנואל הרוסי: פטיש, מסמר ניקח מהר. סוכה לבנות, בנים ובנות. את זה למדנו מאבא. אימא הייתה מנדבת לנו סדינים ישנים איתם היינו מצפים את הסוכה. סכך היינו גוזמים מהחורשה הקרובה. את הקישוטים שכללו בעיקר שרשראות צבעוניות חיברנו בעצמנו. גררנו שולחן וכיסאות והשמחה הייתה רבה בכל ימי החג. סוכות "רציניות" יותר היו אצל סבא וסבתא ובהן גם מיטה, כי סבא ישן בה כל ימי החג. יעקב אורלנד מזכיר את הסבא המפורסם שכולם מכירים: סבא יש לי, יש לי סב, וזקן לו צח, רחב. הוא אותי אוהב כל כך, סוכתי יכס בסכך.
סוכות הוא חג מורכב. אחריו ניכנס החורף. רגעי איסוף היבול גורמים לנו לא אחת להרגיש את כוחנו ולשכוח את מגבלות כוחנו ואת יכולת כוחנו להרוס, כמו שנאמר בספר דברים: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו... פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ... וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.
אבל עדיין חשוב שנשמח: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ.
אווירת חג הסוכות היציאה אל הטבע, האפשרות לראות את השמים מבעד לסכך, החיבור בין ארבעת המינים. כל אלו הם תפאורה מתאימה להתחיל את "דרך תיקון המידות"
חג אסיף
סוכות מציין את סיום איסוף יבול עמל הכפיים ולכן הוא מכונה חג אסיף. שירים רבים נכתבו על חג האסיף שנחוג ברוב הוד והדר במושבים ובקיבוצים. כך שרה למשל שרה לוי תנאי: חג אסיף, חג אסיף כן ירבה וכן יוסיף. ליוגב ולאיכר שנת שלום ושנת מטר. וכך אנו קוראים בספר ויקרא: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. בימינו אנו שרים את שירו של פנחס לנדר: מלאו אסמינו בר ויקבינו יין...
ישיבה בסוכת שלום
בסוכות אנו עוזבים את הבתים הנוחים והבטוחים ויוצאים לדור בסוכת ארעי, כלומר בית זמני. אנו מפקידים עצמנו בידי כוחות הטבע שברא אלוהים. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. יש המברכים בסוכה: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְתִפְרוֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ... וּתְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב יָמִים רַבִּים עַל הָאֲדָמָה אַדְמַת קֹדֶשׁ בַּעֲבוֹדָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. גם כל קריאת שמע מסתיימת במילים: ופרוש עלינו סכת שלומך, סכת רחמים וחיים ושלום. ברוך אתה ה' הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.
היושב בסוכה ומביט למעלה, אמור לראות את הכוכבים המזכירים לנו את גודלו של היקום ואת מקומנו הזעיר בו. כך קל לחוות גם צניעות וגם הדרת כבוד לנוכח פלא הקוסמוס. כדי לא להישאר לבד, מתחייב היושב בסוכה: הֲרֵינִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: (היעוד של היהודי ועם ישראל הוא להיות חברת מופת. המידה המרכזית היא ואהבת לרעך כמוך. הכלי להגיע למידה זו הוא תיקון המידות. כי המידה ואהבת לרעך כמוך מורכבת ממידות רבות כגון מידת המתינות, הצניעות, היכולת לדון לכף זכות, לסלוח ועוד.) לא לחינם כתבה נעמי שמר את שלומית בונה סוכת שלום.
ארבעת המינים
בחג סוכות נהוג לברך באמצעות ארבעת המינים הדס ערבה לולב ואתרוג. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מילקוט שמעוני אנו לומדים על ארבעת המינים המסמלים את האחדות והערבות ההדדית ומכאן גם המנהג לארח אורחים בסוכה:
פרי עץ הדר אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו אוכל. כך ישראל יש בהן בני אדם שהן בעלי תורה ובעלי מעשים טובים.
כפות תמרים אלו ישראל. מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח. כך ישראל יש בהן בעלי תורה ואין בהן מעשים טובים.
וענף עץ עבות אלו ישראל. מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל. הך ישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהן תורה.
וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישראל יש בהן בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים.
אמר הקדוש ברוך הוא לאבדן אי אפשר, אלא יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם ולקחתם לכם...
אַרְבַּע מִינִים לְאַחְדוּת הָעָם. מֵאֵת יִשָׂשְׂכָר עֶשֶׁת
נָשָׂאתִי אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים לְמֶרְחָב פָּתוּחַ.
הֵנַפְתִּי אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים לְכָל הַכִּוּוּנִים.
כַּנִּרְאֶה לֹא בְּסֵדֶר נָכוֹן.
אֲבָל בְּכַוָּנָה לְהַרְאוֹת בָּרַבִּים שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה אֲגֻדָּה אַחַת.
וְיִהְיוּ כֻּלָּם מְקַבְּלִים אֶת כֻּלָּם.
הָיְתָה שָׁם עָרְבָה, שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם וְרֵיחַ,
אֲבָל הִיא מְלֵאָה בַּמַּיִם חַיִּים.
הָיָה שָׁם הֲדַס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טָעַם,
אֲבָל רֵיחוֹ מְלַוֶּה אוֹתָנוּ בַּבְּרִית וּבַחֲתֻנָּה וּבַשַּׁבָּת וּבַהַלְוָיָה.
הָיָה שָׁם לּוּלָב שֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ וְיֵשׁ בּוֹ טַעַם,
שֶׁהָאִכָּרִים הַצִּיּוֹנִים, בֶּעָמָל וְסַכָּנַת חַיִּים, חִדְּשׁוּ אֶת גִּדּוּלוֹ בָּאָרֶץ.
וְהָיָה הָאֶתְרוֹג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טָעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ,
אֲשֶׁר בַּעֲמַל וְרֹב תַּחְבּוּלוֹת, הִדִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַתַּפּוּז מִיַּפוֹ.
אִישׁ אָדוּק אֶחָד אָמַר לִי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לֹא נָכוֹן.
וְהָיִיתִי עָצוּב,
וְהַגְּאֻלָּה הִתְרַחֲקָה.
אורחים
בכל ימי החג נהוג להזמין לסוכה אורחים (אושפזין). אפילו מזמינים לסוכה את אבות אבותינו: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה ואהרון ודוד. אנחנו נזמין גם את אימותינו: שרה, רבקה, רחל, ולאה ועוד נשים נפלאות כגון: חווה, מרים, דבורה, יעל, רות, אסתר ועוד.
וכשמארחים בסוכה שרים את הלחן העממי: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. וכשמארחים בסוכה זוכרים את הפסוק מספר ויקרא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ובני עמים אחרים, כי כך מתחילים את השלום, בדרך של התנגדות לא אלימה), וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'. ואת התרגום המעשי של הלל הזקן שהעמיד את כל התורה האלוהית על ביטוי אחד שתרגומו לעברית הוא בערך כך: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה. והשאר הם פרשנויות, שגם אותם יש ללמוד אף שאינם העיקר.
הושענות והושענה רבה
מנהג הוא בימי חול המועד של סוכות להגיע לבית הכנסת עם ארבעת המינים. בית הכנסת מתמלא בצבעי ירוק וריחות ירק השדה, גדות נחלים ופירות המטעים. במהלך קריאת ההלל (הלל הוא חלק בתפילה הנקרא בשירה, בימי חג ומועד שבו מודים ומשבחים את ה'. בין השאר קוראים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹא אֶת הַהַלֵּל: הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ עַבְדֵי ה', הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה', נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.)
בעת אמירת הלל בקטע הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ובקטע אנא ה' הושיעה נא. אוחזים את ארבעת המינים בשתי ידיים ומנענעים לארבע רוחות השמים, לשמים ולאדמה. בסיום התפילה אוחזים המתפללים את ארבעת המינים ומקיפים את שולחן התורה תוך אמירת פיוט מיוחד. ואמירת אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.
על ארבעת המינים מברכים: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, בִּפְרִי עֵץ הָדָר וְכַפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּבְנַעֲנוּעִי אוֹתָם תַּשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּרָכוֹת. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
בהושענה רבה שמתקיים בערב חג הסוכות השני מקיפים את שולחן התורה שבע פעמים. במהלך התפילה פונים לה' ומבקשים על גשמי החורף, שיהיו לטובה. בסיום התפילה נהוג לקיים את מנהג חיבוט ערבה. אוגדים ענפי ערבה חובטים אותם ברצפה. זהו רגע הסיום הימים הנוראים. חובטים בערבות ומתפללים: שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח... וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ... יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ...שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ... וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה... וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים... וּתְנַשְּׁקֵנוּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךָ...
הַקְהֵל
הַקְהֵל הוא ציווי לאסוף (להקהיל) את עם ישראל עולי הרגל לבית המקדש בתום שבע שנים בשנת השמיטה בחג הסוכות. מטרת האסיפה היא להקריא מתוך התורה כדי להזכיר לעם את דברי התורה. כך אנו קוראים בספר דברים: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
פסטיבל הַקְהֵל נוצר בימינו על ידי עמותת פנים לזכר מצוות הקהל. הוא מתקיים אחת לשנה בחול המועד סוכות בסמינר אפעל. בפסטיבל הקהֵל לומדים, מפרשים ומשוחחים מתוך תורת ישראל, מתוך כוונה לחבר יהודים שונים אל מקורות המסורת והאמונה של עם ישראל.
נידונים על המים
לקראת החורף מתעוררת השאלה איזה מין חורף הוא יהיה. החקלאים וכל עם ישראל מתפללים לגשמי ברכה וחוששים משנה שחונה או מחורף קשה ופוגעני. בגשמי הברכה הייתה תלויה בעבר פרנסת עם ישראל. על פי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים. לכן נידונים על המים. בבית הכנסת מתפללים על גשמי ברכה. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ... זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם. בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם... בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה, לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת, לְשׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן.
הבית המקדש היו יוצקים (מנסכים) מים על המזבח. את המים הביאה תהלוכה ששאבה את המים ממעיין השילוח. היה זה חגיגה מלאת שמחה שירה ריקודים מלווים בכלי נגינה ולכן כינו אותו שמחת בית השואבה שעליה נאמר: כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. לכן כנראה יחיאל הלפרין שיבץ בשירו את השמחה: גשם, גשם, משמיים, קול המון טיפות המים, טיף-טיף-טף, טיף-טיף-טף, מחאו כף אל כף. ויש הרוקדים את ריקודי ההורה החלוציים למילים מספר ישעיהו: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. או את: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת...כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.
מגילת קהלת
בסוכות קוראים במגילת קהלת המזכירה לנו את מגבלות הכוח החכמה והעושר. קהלת מהווה משקל נגד השמחה והגאווה על היבול שהשגנו בעמל כפינו. קהלת מציע לאדם להטיל ספק בכל ולערוך חשבון נפש על משמעות חייו. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?
באווירה זו יקל עלינו להתמלא בכוחות נוספים למשימת תיקון המידה שלקחנו על עצמנו
חג שמח ומועדים לשמחה.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
חריצות: על מנת להנות מפרי עמלנו עלינו לעבוד קשה ולהתמיד על אף מכשולים.
לפעול למען שלום: נפעל להיות משכיני שלום במעגלי השייכות שלנו.
להיות חלק מהכלל: נפעל לממען לכידות מעגלי השייכות שלנו. נקבל כל מי שנמצא במעגלי השייכות שלנו.
הזמנת אורחים: נלמד לארח, נלמד לפתוח את ביתנו ואת ליבנו לאחרים. נלמד את ואהבת לרעך כמוך.
להלל לשבח ולהושיע: נהלל ונשבח את יסודות תור החיים שלנו, ואז נוכל גם לבקש ולהתחנן לישועה.
להכיר את התורה: התורה היא השורשים היהודיים שלנו, השייכות שלנו לשלושת אלפי שנות היסטוריה.
מגבלות כוחנו: נלמד להודות לנוכח פלאי הטבע: הגשם והמים, לטובה ולרעה.
צניעות: נקרא בספר קהלת על מנת ללמוד פרק בצניעות.
