כישורי חיים. מבחר על פי המחקר והיהדות. כף זכות (יולי 2014)

א. כף זכות: למצוא נקודות טובות על אף שהרוב נראה רע.

   לדון לכף זכות הוא תהליך בין אישי של בחירה בפרשנות של לתת אמון באחר. הבחירה היא להאמין בגרעין הטוב שיש באחר ובכוונותיו הטובות. הפרשנות החיובית אינה מבטלת את הפרשנות השלילית וגם אינה מבטלת את עובדות המציאות, אבל אנו בוחרים לראות את המציאות גם באור חיובי ולא רק באור שלילי. הורים ידונו לכף זכות את ילדם. מורים ידונו לכף זכות את תלמידיהם וכל אדם את חברו.

  הפסיכותרפיה משתמש בביטוי Reframingשאין לו תרגום עברי מדויק, אבל הוא מצביע על אותו העניין של כף זכות. אנו יכולים לבחור לתת פרשנות נוספת חיובית למצב שנראה על פניו כמצב קשה. למשל כישלון הוא גם הזדמנות לצמיחה או שער נסגר ושער אחר נפתח.

   אנו מניחים: א. שיש הבדל בין העובדות של מצב נתון לבין הפרשנות של העובדות. ב. שאנו יכולים לבחור בזוויות ראיה שונות של המצב. ג. שלכל מצב יש גם צדדים חיוביים וגם צדדים שליליים. ד. שיכול להיות פער בין הרגש שלי לבין הפרשנות שלי.

   בשלב הראשון נשים לב להבדל בין עובדות המציאות לבין הפרשנות וניצמד לעובדות המציאות.א. ניתן למצב פרשנות אחת שלילית ואחת חיובית למצב. ב. נפעל על פי הפרשנות החיובית תוך לקיחת סיכון שטעינו. ג. לפי הצורך נכין תכנית מניעה לסכנה אפשרית בלי להפעיל אותה.

   חז"ל אף הם תארו כישור חיים זה. בפרקי אבות א' יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר, והווי דן את כל האדם לכף זכות. כלומר אנו אמורים לדון לכף זכות גם את מי שאינו הרב שלנו או חברנו.  

   פרשנות לכף זכות אינה שקר כי מדובר בפרשנות אפשרית שאנו בוחרים בה. כך מסתדרים הדברים במסכת כתובות ט"ז ב': תנו רבנן, כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים:  כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. ואם הייתה חיגרת או סומא? האם נשקר ונאמר כלה נאה וחסודה? הרי ציוותה התורה: מדבר שקר תרחק!   

   רבי נחמן מברסלב  בלקוטי מוהר"ן רפב מבקש מאִתנו: דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת הכתוב בתהילים ל"ז י' ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו. כלומר ברגע שאני מתבונן ברשע בראיה של כף זכות הוא כבר אינו נמצא ברשעות מבחינתי. ואז הוא גם יכול להניע עצמו הלאה לכף זכות.ואף שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמי ורואה שאין בי שום טוב... רק צריך לחפש ולמצוא בעצמי איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשיתי מימי איזה מצוה או דבר טוב... כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה ועל ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה...

   החוזה הקדוש מלובלין טוען שרק מי שיש בו מידות טובות יכול לדון את האחר לכף זכות לכן עלינו לדאוג שיהיו בנו מידות טובת כדי שנוכל לממש המלצה זו. זהו פירושו למשנה והווי דן את כל האדם לכף זכות: היה צריך לומר ״דון״ לשון ציווי. אבל מקידושין ע' א' למדנו "שכול הפוסל במומו פוסל, ומי שפסול פוסל. על כן אינו יכול לומר: דון, לשון ציווי, כי אי אפשר למי שהוא שפל ויש בו שפלות לדון לכף זכות, כי אם לפי מידותיו, ולפעמים יכול לדון לזכות בדבר אחד ולא בדבר אחר, הכול לפי מידותיו, על כן אומר ״הוי" דן, פירוש ראה שיהיה בך מדות טובות שתהיה כך שתדון לכף זכות.

   כף זכות באה ממקום של אהבת האדם, ואהבת לרעך כמוך. הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו טוען כי, כמו שאדם מחפש ומוצא זכות לעצמו על כל מעשיו המקולקלים, ואפילו אם כל האמתלאות הם "לא דובים ולא יער", כך מחויב לעשות לחברו. ואם אינו עושה כן, אין זה כי נעשה חכם, אלא משום שחסר לו אהבה.

   דוגמא קיצונית של לדון לכף זכות אנו מוצאים במסכת שבת קכ"ז ב': ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואֲזוּן את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות... ביקש בהמה, אמר לו: אין לי. תן לי כרים וכסתות, השיב לו: אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו... והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא סחורה בזול ניזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרתלי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים... בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה... כך היה... ואתה כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות.

   יש בנו חסד ורחמים אם נדון לכף זכות את האחר ולא נחשבו עליו מחשבות רעות, אומר זכריה בפרק ז': כה אמר ה' צבאות לאמור, משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעת איש את אחיו אל תחשובו בלבבכם.ּ  

ִ  גם את אלוהים נדון לכף זכות. תפילת צידוק הדין אותה נושא האבל אחרי מות יקירו היא לדון את אלוהים לכף זכות.  כך  בספר איוב פרקים א' וב': וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה. ה' נתן וה' לקח יהי שם  ה' מבורך... גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?  וכך אומרים בתפילת צידוק הדין: צדיק אתה ה' וישר משפטיך. צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ובתהילים ק"נ: הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת ה' מן השמים. הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים. הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ... הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע. הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. הַלְלוּיָהּ. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. הַלְלוּיָהּ.