אהבה משתוקקת ואהבת האחר

אהבה משתוקקת ואהבת האחר[1].

מאת יששכר עשת

אהבה היא אחת הצרות הגדולות ביותר של המין האנושי רק משום שקיבלה פרשנות מעוותת.

   האהבה שאנו פוגשים היום דרך אמצעי התקשורת והתרבות המערבית, היא "אהבה משתוקקת" או "אהבה רומנטית" המלאה תשוקה ותאווה. זוהי אהבה סוערת, חמדנית ורכושנית שאינה נותנת מנוח. אם אני אומר "אני אוהב אותך", יתכן שאני מתכוון לרגש החזק והבלתי נשלט להימצא קרוב ככל האפשר לאהוב ולחוות עוד ועוד את הרגש העוצמתי. חקר המוח מראה שמדובר בהתמכרות של ממש, לכן כאשר מתרחשת פרידה במקרים רבים הכאב הוא כאב ה"קריז" של הנגמל מסם.

   אהבה המובילה לקרבה משמעותית אל האחר היא "אהבת האחר". זוהי אהבה שבה אני מכוון אל האחר ורוצה להעניק לו מטובי. השמחה שאני מתמלא במהלך הנתינה היא שמחה בשמחתו של האחר. "אהבה משתוקקת" מניעה אותי בעיקר לדרוש מהאחר לתת לי. "אהבת האחר" היא קשת של רגשות רכים של אינטימיות, חיבה, אהבה, קירבה, שייכות, חמלה, דאגה ועוד המתפתחים בתוכי תוך שאני משמח את האחר על ידי נתינה. זוהי אהבה רגועה יותר, בטוחה יותר, שבה הפרידה גורמת בעיקר לרגש הצער. "אהבת משתוקקת" מובילה במהלך בפרידה לתסכול  וזעם.

   הגעגועים ב"אהבה משתוקקת" הם להנאה שלי. הגעגועים ב"אהבת האחר" הם לשם הרצון להמשיך ולתת."אהבת משתוקקת" מכוונת להפיג בדידות קיומית וריקנות. אם רק באמצעותו יש טעם לחיי ברור הפחד מפני עזיבת האחר והכאב הבלתי נסבל אחרי הפרידה. "אהבה משתוקקת" היא אהבת מה שאין לי ושעלי לקבל. "אהבת האחר" היא אהבת מה שיש לי. "אהבת האחר" מאפשרת להפוך את חברי האחר לחברי. אהבת "משתוקקת" מלאה בקנאה ופחד לחלוק את האחר עם אחרים. לכן גם האוהב המשתוקק מתקשה לשלוח על פגיעה, בעוד ש"אהבת האחר" מאפשרת לסלוח אחרי פגיעה חלק מהאמון הבסיסי שקיים בין השניים.

   "אהבת האחר" היא התנהגות שניתן לצפות בה. התנהגות כזו מובילה אותנו לחוות את האהבה גם באופן רגשי. ההתנהגויות המרכזיות ב"אהבת האחר" היא התייחסות מתחשבת באחר, נתינה ומעט בקורת על מגרעות האחר. כאשר "אהבת האחר" היא הדדית. שני הצדדים רוצים לשנות בעצמם ולא באחר תכונות והתנהגויות כדי לשמח את האחר. כך הופכת אהבה הדדית של האחר לסוג של טיפול אישי בדרך לשינויים משמעותיים. זהו גם הבסיס לכל טיפול במשבר זוגיות.

   על מנת להעניק לאחר, אני אמור שיהיה לי מה להעניק לכן התפתחות אישית בתחומי תרבות שונים, כישורי חיים ואלטרואיזם שהוא החיים המוסריים המתחשבים באחר, הם תנאים ליכולת להעניק לאחר.   

   האחר האהוב יכול להיות הורים, קרובי משפחה, חברים, חפצים שונים, העיסוק שלי, אלוהים  ועוד. בכולם מתקיים עיקרון דומה.

   ילדנו נולד עם "אהבה משתוקקת". הוא זקוק נואשות לנו ההורים כדי שיעניק לו חיים והגנה. במהלך החיים הוא לומד להזין את עצמו ולרכוש ביטחון גם בלעדינו. הוא גם לומד שדווקא הנתינה וההתחשבות באחר מקנים לו יחסית יותר ביטחון והרגשת חיוניות לאורך זמן מתוקף הרצון של האחר להעניק לו בחזרה ממה שנתן לו. כך מתפתחת אט אט "אהבת האחר". "אהבת האחר" משקיטה את יצר החיים השני שלנו, התוקפנות, באמצעותה אנו מגינים על עצמנו במצבי איום. אנו ההורים אמורים להקנות לילדנו את הידע ואת הכישורים לעבור מ"אהבה משתוקקת" ל"אהבת האחר". 

   הקשר עם האחר מבוסס על שלושה מרכיבים: "אהבה משתוקקת" "אהבת האחר" ומחויבות לאחר ולקשר.בבוא יומו ילדנו יכיר אחר אתו או אתה יבסס זוגיות ובהמשך אף יקים משפחה. "אהבה משתוקקת" תפעיל אותו לבחון את האחר אם הוא משמעותי עבורו, אהבת האחר תניע אותו להשקיע באחר, המחויבות לקשר ולאחר תאפשר לו לקבל החלטה למסד את הקשר הזוגי ואף להקים בהמשך משפחה. "אהבה משתוקקת" בלבד, היא קיצרת ימים ודועכת מהר. בחברה המערבית עובר מסר מרכזי של הקמת משפחה על בסיס "אהבה משתוקקת". ביסוס זוגיות אמורה להיבנות על ידי "אהבת האחר" ומחויבות לאחר ולקשר. כך מובטחת יותר אריכות ימים לבני הזוג ולמשפחה. אהבת האחר והמחויבות, יובילו את ילדנו לרצון לטפח את האחר והתוצאה היא "אהבת אחר" הנשמרת לאורך זמן ו"אהבה משתוקקת" יציבה.

   מעניין שגם כאשר אני קשור, או במילים אחרות "חברים" לתחביב שלי, או לחפץ מסוים, שלושת המרכיבים שתוארו מבטיחים המשכיות והתמדה בעיסוק וסיפוק מתמשך. ההשתוקקות שלי לתחביב או לחפץ היא ההנאה והסקרנות מהשימוש בחפץ והעיסוק בתחביב. "אהבת האחר" היא הרגשת האינטימיות והשייכות לחפץ ולתחביב הנבנים על ידי השקעה וטיפוח החפץ שלי והשקעה בתחביב שלי. המחויבות היא המוכנות שלי להתמיד בהשקעה גם ברגעי משבר וקושי.

   מעניין לגלות כי "אהבה משתוקקת" מתעוררת לא אחת אחרי זמן של אהבת האחר הכוללת התחשבות והענקת טוב לאחר וראיית הטוב שבו. למעשה רק באחוז קטן של המפגשים הראשונים ניצתת אהבה משתוקקת.

   נתינה משמעותית לאחר מחייבת למידת דרכי האחר. באופן טבעי מתרחשת קירבה תוך כדי חשיפת הצרכים וכשקירבה זו מלווה בנתינה, היחסים מעמיקים והולכים. ככל שנותנים יותר אוהבים יותר. ככל שחולקים יותר זמן, רגש, כסף ונכסים, אוהבים יותר. 

   הגדרת רמת המחויבות לקשר תורמת רבות למניעת אכזבות. בקשר הזוגי יש רצף של הנע ממחויבות עמוקה של מגורים משותפים והקמת משפחה וממול מפגשים של פעם בשבוע ואף פחות עם מחויבות בסיסית למועדי מפגשים ולהסכם תשלומים עבור ההוצאות המשותפות.

   נשאל את עצמנו

מה מצב אהבת האחר שלנו?

מה מצב ההשתוקקות?

מהי רמת המחויבות?

אהבת האחר צומחת מנתינה.

השתוקקות מתעוררת מהתחדשות.

מחויבות מעמיקה באמצעות לקיחת עוד אחריות.

לחצו כאן כדי לשמוע את המאמר ועוד דברים בקולו של ארנון רולניק.

דרכי חינוך לילדנו

1. טיפוח כישורי אהבת האחר ומחויבות לקשר ולאחר, שיובילו ליכולת התמודדות טובה עם פרידות כואבות ולהופעת השתוקקות, נעשה בהדרגה. מסיפוק מלא את רצונות ילדנו בתחילת חייו ליצירת הזדמנויות לילדנו לנתינה ומחויבות והפניית תשומת ליבו לשמחה שמתעוררת במקבל ובו, על הנתינה שנתן לאחר.

2. טיפוח כישורי אהבת האחר ומחויבות לקשר ולאחר אצל ילדנו, מתחיל מאהבה להורים, לאחים ואחיות לקרובים, לחברים, לחפצים ולעיסוקים שונים. תשתית זו מובילה לאפשרות בהמשך לאהוב אהבת אחר את המין השני לקראת יצירת זוגיות.

3. ניתן לילדנו בשמחה ונפנה את תשומת ליבו לשמחת הנתינה שלו ולשמחה שלו כשהוא רואה אותנו שמחים.

4. נעודד את ילדנו להשקיע בטיפוח חפציו, נפנה את תשומת ליבו לשמחה שהוא חווה כאשר הוא טיפח את הצעצוע שלו.

5. נעודד את ילדנו לחלוק דברים שלו עם אחרים. נפנה את תשומת ליבו לשמחה של האחר כאשר קיבל ממנו משהו ולו גם קטן. בשלבים הראשונים ילדנו יחווה אפילו מעט צער על שניפרד ממשהו קטן משלו. במהלך השנים ילדנו כאשר הוא שם לב לשמחת האחר, הוא יתחיל גם לחוות את השמחה מעצם שמחת האחר.

5. חובותינו כלפי ילדנו כוללים: תזונה נכונה, תנאים מתאימים לבריאות הגוף והנפש, הגנה מפני סכנות, חשיפה הדרגתית לעצמאות ורכישת כישורי חיים להתמודדות עם אתגרים. כל שאר הנתינות הם נתינות מטוב ליבנו. לא אחת ילדנו לא יבחין בין חובותינו כהורים לבין טוב ליבנו. אנו נפנה את תשומת לבו לכך שגם מילוי חובות אינו מובן מאליו ושחלק מהנתינות שלנו אינן מחובתנו. אם ילדנו יראה אותנו שמחים למלא את חובותינו ונותנים בשמחה, הוא יחווה את "אהבת האחר" שלנו אליו, ישמח ויתחזק בביטחונו באהבתנו ובהמשך גם יפעל כמונו.

6. פעולות חווייתיות שונות ובילוי משותף עם ילדנו מעניקים לו הרגשה שאנחנו רוצים את הקרבה שלו כאדם מעניין מסקרן שמעורר בה הנאה ושמחה. כך נממש את ה"אהבה המשתוקקת" המעוררת הנאה שהיא המרכיב נוסף בקשר המשמעותי עם האחר. נשים לב שרובנו מקדישים מעט זמן לבילוי משותף והמון זמן לחינוך ומשמעת.

7. נעודד את ילדנו להשקיע בחברים ובנתינה לחברים. נלמד אותו לזהות התנהגויות של חבר טוב שמעניק גם לו מטובו. נלמד אותו להתרחק מחברים שאינם מעניקים לו מטובם. ככל שמתקדמים בגיל הציפיה שהאחר יעניק גם לנו היא ציפייה מציאותית.

8. מצבי פגיעה בחברות הם רגע מתאים לבחינת החברות. האם יש בה נתינה הדדית או ניצול מצד אחד או משני הצדדים. אם ילדנו מזהה נתינה מצד חברו, נעודד אותו לסלוח לחבר.

9. ברגעים של התפרצות קינאה של ילדנו, נלמד את ילדנו את ההבדל בין קנאה בריאה וקנאה חולנית. קינאה נעודד אותו להשתמש בקנאה הבריאה כדי לקדם את עצמו. אם הוא מקנא שלחברו יש עוד חברים, נעודד אותו גם לרכוש עוד חברים ובנוסף נעודד אותו להביע שמחה לחברו על שיש לו עוד חברים. אם ילדנו מקנא שחברו מצליח בתחום מסוים שגם הוא עוסק בו, נעודד אותו להתאמן ולהשקיע כדי לקדם את עצמו.

10. נעזור לילדנו ברגעי פרידה וריב עם חברים על ידי א. מתן מקום לרגשות צער, געגוע אבל לא לניסיונות להמשיך את הקשר על ידי הפעלת כוח ואיומים. ב. להדגשת ערך הצער והגעגוע כעדות ליכולתו לאהוב את האחר. נדגיש בפניו שאם הצליח לאהוב אחר, יוכל לשוב ולאהוב אחרים. ג. נעודד את ילדנו להמשיך ואף להגביר פעילות מהנה ומשמעותית. לא אחת החבר רואה זאת והוא נמשך לחזור לחברות עם ילדנו.

11. כאשר ילדנו נפגע באופן מתמשך מחבר. נדגיש לפניו את הפגיעות שניפגע, את "אהבת ההשתוקקות" של החבר הרוצה רק להנות מילדנו ולא לתת מעצמו. זו הזדמנות ללמוד מהי "אהבת האחר". נעודד אוו לשקול ליזום פרידה להציב כללים חדשים של נתינה ההדדית ולא אחת גם נעודד אותו ליזום פרידה, אם הפגיעה נמשכת והקשר מעורר אצל ילדנו רגשות שליליים.