היחסים בין הטיפול הפסיכולוגי ליהדות.(אפריל 2010)

היחסים בין הטיפול הפסיכולוגי ליהדות.

ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת שיתופי פעולה.

המאמר פורסם בעיתון פסיכו אקטואליה שהוקדש לפסיכולוגיה אמונה ודת, בינואר 2010.

מאת יששכר עשת[1].

מבוא

   מאמר זה הוא חלק מפרק שנכתב בספר[2] שיצא לאחרונה לאור. שם הספר הוא Psychology's War on Religion. הספר דן במגמות הקיימות בחלק מהגישות הפסיכולוגיות להציע את המדע כחלופה המדעית לדת ואמונות. הספר בוחן את אי הסובלנות שקיימת בפסיכולוגיה כלפי ערכי מוסר שמקורם בדת. מאמר זה עוסק באופן ספציפי ביחסים בין תורת החיים היהודית ותורות חיים שמציעות חלק מגישות הטיפול הפסיכולוגי. במאמר זה יתברר שחלק מן הזרמים הדתיים והפסיכולוגיים, מנהלים ביניהם מאבקים ותחרות על נפשו של האדם, אבל יש גם זרמים המאחדים כוחות במטרה לזהות את אויביו של האדם והעולם. במאמר נגלה כיצד מתוך השותפויות ניתן לבנות תורות חיים מורכבות שתורמות לצמצום עוולות, למיתון פגיעה באדם בחי בצומח ובדומם, לפישור בין קיצוניים, להגברת חמלה כלפי מיעוטים ונזקקים ולקידום השלום בעולם[3].

מהי תורת חיים?

   תורת חיים היא תפיסת עולם. על פי מילונים שונים מדובר במכלול הדעות והאמונות של אדם או של  קבוצה בעניין החיים בכלל ובענייני רוח, מוסר וחברה. תורת החיים כוללת המלצות או חובות בתחומי חיים שונים.

   יש תורת חיים שמאפשרת חופש בחירה ויש הדורשת מחויבות. בכל תורת חיים יש תורת שכר ועונש שנעה בין עונשים קצובים ומנגנון אכיפה, לבין שכר ועונש שנובעים באופן טבעי מקיום או אי קיום ההמלצה או החובה. קיום ההמלצות והמצוות מגדיל את הסיכוי לחיים טובים, אי קיומם פוגע בחיים. חיים טובים על פי תורת החיים, מתקיימים כאשר אנחנו גם שורדים, גם מאושרים וגם חיים באופן מוסרי.

   לתורת חיים יש גם סמכות המכתיבה את ההמלצות והמצוות שהן החובות. על פי (אלוני, 1998) שחקר דרכים בחינוך הומניסטי, סמכות זו יכולה להיות אלוהים, המדע, השכל הישר, הסכמה חברתית ואפילו אני עצמי.

הבדלים בסיסיים בין שתי תורות החיים.

   מבין המגוון הרחב של תורות החיים, פרק זה מתייחס לתורת החיים היהודית מול תורות החיים שמציאות חלק מגישות הטיפול הפסיכולוגי. בין שתי התורות ישנם מספר הבדלים בסיסיים.    

   א. מקור חיים וסמכות: מקורות הסמכות של תורות החיים שמציעות גישות טיפול פסיכולוגי הם בדרך כלל המדע והפילוסופיה שהם מעשי ידי אדם. אדם רשאי להתגאות בפועלו בעולם הזה. מקור הסמכות של הדת היהודית הוא אלוהים שנתן תורת חיים לאדם ומכאן שהוא מחויב לידיעה עמוקה שהוא אינו כל יכול.

   ב. חובות מעשיות לגבי דרך חיים מומלצת: הגישות לטיפול פסיכולוגי מסתפקות בהמלצות המבוססות על מחקר מדעי והאדם חופשי לבחור אם לקבלן. אדם שאינו מקיים את ההמלצות עלול לפגוע בעצמו ובסביבתו. תורת החיים היהודית מבוססת על מצוות המחייבות את האדם. מצוות אלו נגזרו מאלוהים שהוא ישות מחוץ לעולמנו. אי קיומן הוא חטא, כלומר פגיעה לא רק באדם ובסביבה אלא גם באלוהים עצמו. בשתי הגישות אין מתאם ישיר בין קיום המצוות או ההמלצות המדעיות לבין הישרדות ואושר.  

   ג. עקרונות מוסר: תורת החיים היהודית מצהירה בגלוי על עקרונות מוסריים בהקשר ליחסים שבין אדם לעצמו וסביבתו. רוב גישות הטיפול הפסיכולוגי מצהירות על ניטרליות מוסרית ומסתפקות בבריאות נפשית שתוביל לחיים הטובים וכן לשמירה על כללי אתיקה מקצועית.

   ד. אשמה ורגשות אשמה: חטא על פי תורת החיים היהודית גורר אשמה. האשמה באורח החיים היהודי מסייעת לאדם לחזור לדרך הישר. גישות מרכזיות לטיפול פסיכולוגי, בדרך כלל אינן עוסקות באשמה שהם המצפון או הסופר אגו כפי שמגדיר אותו פרויד. רוב הגישות לטיפול פסיכולוגי ממליצות למטפלים לא להיות שיפוטיים. הגישות השונות לטיפול פסיכולוגי שינו את העיקרון "...וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה." (חבקוק ב' ד') המחייב את האדם לחיות במסגרת התורה, לעיקרון פלורליסטי שבו אדם בוחר את המסגרת שבה הוא חי, "איש באמונתו יחיה!"

   ה. האדם והחברה: (רוטנברג, 1994) מצא במחקריו שהגישות המערביות של הטיפול הפסיכולוגי מדגישות בעיקר את האגוצנטריות ואת היות האדם במרכז. בעוד שתורת החיים היהודית מדגישה את הערבות ההדדית.

   ו. ערך המשפחה: תורת החיים היהודית מעלה את ערך המשפחה כחלק ממכלול חיי האדם. רוב הגישות לטיפול פסיכולוגי מקבלות את המשפחה כנתון חברתי. על אף המחקרים המצביעים על הערך שיש לחיי המשפחה לאדם, מעט פסיכולוגים יצאו בהצהרה גלויה שכדאי לחיות במשפחה.

   במאמר זה נתוודע לשלושה מצבי יחסים בין תורת החיים היהודית לגישות מרכזיות בטיפול פסיכולוגי.  א. מצב של מאבקי כוח ושליטה על נפש האדם. ב. מצב של כבוד הדדי המאפשר למטפלים ומטופלים להנות משני העולמות. ג. מצב של אחדות ניגודים ויצירות חדשות שבו שתי התורות משלבות זרועות כדי ליצור הזנה הדדית בין התורות.

   ילווה אותנו בדרכנו זו אופיר (שם בדוי). אופיר הוא חייל צעיר, איש טוב לב ומצפוני המנהל אורח חיים חילוני. לא אחת בתחומים שונים, הוא נתקל בסתירות בין תורת חייו החילונית לבין אורח חיים דתי שהוא פוגש פה ושם. אופיר ישתף אותנו בהרהוריו ובדרכים שהוא מצא כיצד לחיות עם הסתירות הללו.

פגזים מרכב אש[4].

   אהוד מנור (1978) כתב באחד משיריו: "משהו, משהו דואג, דואג לי שם למעלה. בא והדליק כמה כוכבים, והם נופלים אחד אחד. אנו סובבים בשתי דרכי שונות, יום ולילה לאורכם. עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיבי אבק וזמן. אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה לילות..."

   ...שנת 2009 באחד הלילות. ברחובות אחד הכפרים בעזה, באמצע מבצע "עופרת יצוקה" מסתתרים בבית סאלח שני חיילים, נתנאל איש דתי ואופיר החילוני. שפופים רוכנים נתנאל ואופיר בצד אחד של הסלון. בצד השני של הסלון יושבים על הרצפה שפופים וחבוקים סאלח, מרים וחסן בנם הקטן בן השלוש. בחוץ הם שומעים את חריקות שלשלאות הטנק המתמרן בסמטה. הקשר בין אופיר ונתנאל לבין היחידה נותק. הם ומשפחת סאלח יודעים שהטנק מסובב את קנה התותח, מחפש הגנה בדרכו אל היעד. אם יזהו החיילים בטנק תנועה בבית, הם ירו את הפגז המוכן בקנה... נתנאל מנותק מעט וממלמל פסוקי תהילים. אופיר חושב על המשפחה שממולו. סאלח חושב על משפחתו הקטנה שהתחיל להקים. מרים מתכנסת בזרועות סאלח ומכנסת את חסן אל תוכה.  

   הטנק עוצר... שקט מקרוב, המולת קרבות ברחובות הסמוכים... חסן הקטן בוכה ההורים אינם משתיקים אותו.

   "שישתוק כבר..." חושב אופיר באימה ובא לו לתקוע בו כדור אילולא פחד שחיילי הטנק יזהו את הירי וירו בהם.

   נתנאל מביט דרך המשפחה העזתית שמולו, ממשיך למלמל פסוקי תהילים ואת צעקתו של אלישע כשראה את אליהו עולה בסערה השמימה ב"רכב אש וסוסי אש", "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו..."  

   סאלח חושב בלעג שאם הם ימותו הם לפחות ייקחו איתם שני ישראלים מסריחים.

   מרים מנחמת את חסן, מחבקת אותו חזק ובוכה מרה....

   נשמעת יריית תותח "רכב האש" ומיד התפוצצות אדירה בקומה שלמטה. תוך שנייה כל הרצפה מתרוממת והסלון מתהפך על יושביו... עוד מספר דקות של מהומה וכולם, מלאים באבק מתרוממים ומביטים זה בזה. במטבח התפוצץ צינור וריצפת הסלון מתחילה להתמלא במים חיים... שוב נשמעת חריקת שלשלאות "רכב האש". הפעם הוא מתרחק מן הסמטה. זהו! הם קיבלו את המנה שלהם... לבינתיים.

   חסן צורח מכאב. הוא נחתך  מזכוכית מנופצת. מרים מתחילה לטפל בו.

   אופיר ניגש לעזור. הוא מוציא סוכריית טופי מתוקה ומציע אותה לחסן. חסן רואה אותה מבין הדמעות, מושיט יד, מביט לרגע באימא, מקבל אישור ולוקח את הסוכרייה.

   סאלח רץ למטבח לעצור את זרם המים.

   נתנאל מהצד מברך ברכת הגומל ומודה על הנס. "כולנו ניצלנו... וגם הם..." מכה בו המחשבה ורגשות של קירבת גורל מציפים אותו. "אלוהים הוא של כולם.." חושב נתנאל ודמעות מפתיעות של אושר מציפות אותו.

   מרים סיימה לחבוש את חסן הבוכה ומוצץ בהנאה את הסוכרייה.

   "אלוהים הציל את כולנו..." פונה נתנאל אל אופיר.

   "אלוהים הוא של כולנו..." עונה לו מרים בעברית ובביטחון.

   אופיר נבוך מעט. הוא אינו מאמין באלוהים אבל הוא מזהה את רגע הקרבה ורוצה להיות שייך לרגע זה: "כן..." הוא עונה בנימוס בקול רפה ורועד.

   סאלח חוזר לסלון. מביט באנשים... הוא אינו סולח אבל מצטרף לרגע...

   אופיר מוריד את תרמיל הגב ומוציא מעט אוכל, "קחו קחו..." הוא מתבייש במחשבות האיומות שהיו לו.

   "אנחנו זזים." מודיע נתנאל.

   סאלח נשען על הקיר הסדוק, מרגיש את שותפות הגורל. בעוד רגע יחזור הכעס העצום שלו על היהודים. "יהיה קשה לסלוח..." הוא מהרהר.

   ...אופיר שב הביתה מן המלחמה תוהה על האמונה הדתית שפגש בסלון המשפחה העזתית. החקירה הפרטית שהוא מנהל אחרי המלחמה מגלה לו שנתנאל נהרג כמה ימים מאוחר יותר מ"רכב אש" כוחותינו. גם סאלח ומרים נהרגו מפגז אחר בהמשך המלחמה. חסן הקטן ניצל אבל האם יעמוד לו חוסן נפשי להתמודד עם האובדן? טעם הסוכריה ומעט האוכל שהשאירו החיילים היהודים נשארו בפיו.

   "מה אלוהים רוצה ממני?" חושב אופיר. "...למה הם... הדתיים... נהרגו... למה אני ניצלתי?" אלו שאלות זרות לאופיר. שאלות מאיימות וקשות. הוא מנסה להרחיק אותן... "שטויות... אין דבר כזה..." אבל הן אינן מרפות... המחשבה שזהו אותו הטנק שירה בכולם הופכת להיות מחשבה מעוררת ומזמינה בירור אמונתי. אבל היא גם מחשבה שעלולה לחצות את גבול הטורדנות הכפייתית...

א. מאבקי כוח ושליטה בין הדת היהודית לפסיכולוגיה.

   מסוף המאה ה19 לתחילת המאה ה20, תורות החיים על פי הדת והמסורת ועל פי המדע והקדמה, מגיעות לידי ניגודיות בשאלות אודות ערכי יסוד של הקיום האנושי. בפרק זה נראה כיצד ניגודיות זו עלולה להביא מטפלים ורבנים קיצוניים להיאבק זה בזה.

   מסוף המאה ה19 לתחילת המאה ה20, אידיאולוגיות גדולות שהן תורות חיים, מציעות דרכים חדשות ל"חיים טובים" ותופסות את מקומה של הדת. גם המדע תופס את מקום הדת ככלי להגברת השליטה והביטחון בעולם.  ב1882 בספרו המדע העליז, (ניטשה, 1975) מכריז על מותו של האלוהים ושואל לאן תלך התרבות האנושית מכאן והלאה? (עציון, 1966) טוען כי הערצת האדם בתקופה זו מתבססת בעיקר על האמונה במדע, בקדמה בחוקי החברה ובמוסר האנושי. ב1902 טוען (הרצל, 1960) בלהט, בספרו אלטנוילנד שאם רוצים משהו... אין זו אגדה... מול הערצת האדם המאורגן בחברה ושולט בעולם, ממשיכה היהדות לעמוד ולהרכין ראש לנוכח כוחו את אלוהים וחכמת תורתו שנתן לנו. קהלת מסכם את תמצית מהות האדם על פי היהדות והיא חיים מול הסמכות העליונה ומצוותיה: "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלוֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם." (קהלת י"ב י"ג)

   התנועה הרוחנית של החברה המערבית חודרת גם לחברה היהודית. (מיכאל, 2005) מספר לנו על תנועת ההשכלה היהודית שבתקופה זו המאמצת את ערכי הנאורות ומעודדת את היהודי להשתלב בחברה שסביבו. המשכיל היהודי נוטה להעמדת טובת האדם וחירותו במרכז. לא עוד החברה תקבע את דרך חיי אדם, אלא רצונו ותבונתו.

  על רקע תקופה זו, פרויד אבי הטיפול הנפשי המערבי, מביא את תפיסת עולמו באמצעות הפסיכואנליזה. לטענתו הפסיכואנליזה היא מדע חדש של חקר נפש האדם. ב 1927 במאמרו "עתידה של אשליה", (פרויד, 2000), שאינו מתנכר לזהותו היהודית, טוען כי גם הפסיכואנליזה וגם הדת מתייחסות לנפש האדם ומצוקותיה. אך בעוד שהדת מנסה לרפא באמצעות אשליה, הפסיכואנליזה מבקשת לסייע לאדם להכיר במציאות כפי שהיא. הדת היא "נוירוזה של ההמונים!" טוען שם פרויד. כאשר הפסיכואנליטיקאים ממשיכי דרכו עלו לישראל, נוצר מפגש בין הציונית האופטימית הסוציאליסטית לבין תפיסת האדם הפרוידיאנית הפסימית אינדיבידואליסטית. מפגש זה הוליד בצד שיתופי פעולה גם מאבקים שמתוארים אצל (רולניק, 2007)

   (Warnock, 1989) מביא פסיכולוגים נוספים המתנגדים לדת באופן נחרץ. פרידריך סקינר למשל מתייחס לדת כאל התניה בלבד. ואילו (Ellis, 1958) טוען שאמונה דתית מגדילה מצוקה נפשית. (Ellis, 2004) אגב, שינה את גישתו בעקבות מחקרים וטען שאמונה באלוהים הטוב משפיעה באופן חיובי על הבריאות.

   בשיחה שבחדר הטיפול הפסיכולוגי, אלוהים, אמונה וערכי מוסר כמעט ולא באים לידי ביטוי. את מקומם תופסים רגשות, תסכולים, ייאוש, ערך עצמי, בחירה החופשית וחירות האדם. את מקום העבר הלאומי והתרבות, תופס העבר האישי והמשפחתי.

   ממשיכי פרויד הומניסטיים ואקסיסטנציאליסטים, אינם מסתפקים בחקר נפש האדם כאובייקט ומרגישים צורך למצוא דרכים להביא לידי ביטוי גם את רוח האדם, אבל ללא אלוהים. האדם מחפש משמעות והגשמה עצמית ולא רק הישרדות, מעריכים למשל (Maslow, 1971), (Rogers, 1951), (Yalom, 1989) ואחרים. (סליגמן, 2005) מציע להיאבק בריק הקיומי באמצעות גישה חיובית לאדם ולחיים. מולם, נאמני "תורת החיים" היהודית ממשיכים לשורר מול ספר התורה בבית הכנסת כי התורה: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". (משלי ג' ח')

   העוסקים בטיפול הפסיכולוגי במדינת ישראל, ברובם שייכים לקבוצת האינטלקטואלים השמאלנים החילונים. חוקרים רבים כגון (אלכסנדר, 2002) ואחרים טוענים שהחילוני הקיצוני בחברה הישראלית, מוצא עצמו לא אחת מתנכר ברמות שונות ובנושאים שונים למקורות ישראל. קבוצה זו מצהירה שהיא מחפשת  דרכים לעיצוב חיי המדינה כמדינה נורמלית ככל העמים. החילוני הקיצוני סובר כי הישועה הנפשית תבוא מהדמוקרטיה, זכויות הפרט, חופש הדיבור, חיי תרבות עשירים, רפואה ופסיכולוגיה. היות וכל אחד והאמת שלו, אין רשות לחנך לערכים ולמוסר טוען בלהט ס. יזהר (יזהר 1974). אם יש צורך ברוחניות, החילוני מוצא אותה ברפואה המשלימה ובתורות המזרח. (אלכסנדר, 2002) מכנה תהליך זה "בגידת האינטלקטואלים". מאבק זה מוציא מפרופסור (שבייד, 1975) אזהרה כי אם עם ישראל יתנכר לתרבותו הוא עלול לאבד את קיומו הפיזי. כך למשל יכולה (אסתר אליצור, 2006) שהיא פסיכולוגית ישראלית יהודית חילונית לכתוב על התעוררות הלב וחזון חדש! בעקבות אימון בודהיסטי. (סארטר, 1948), טוען שהדמוקרטיה תציל את היהודי כאדם, אבל תהרוס אותו כיהודי, כי הדמוקרטיה מפרידה את היהודי מדתו ומתרבותו. גם דעה זו לא באה לידי ביטוי בקבוצה קיצונית זו.

   מולם עומדים יהודים קיצוניים הנאבקים לשמור על תורת החיים היהודית מול תורת החיים החלופית החילונית שמתגבשת והולכת. הזוג מלר (מלר, 1998) שבנם חזר בתשובה באופן קיצוני ושנים רבות נותק הקשר ביניהם, מביאים את הביקור על החילוניות של הרב "החזון איש" לדוד בן גוריון ראש ממשלת ישראל ב 1950: "אתם עגלה ריקה!" את הביטוי "אין לא מודע, יש רק אלוהים" מוצא (Seeman, 1999) באחד הפוסטרים של העדה החרדית. זוהי אזהרה מפני חטא האמונה החילונית בערך הרצון החופשי. על פי היהדות המניע העיקרי של האדם הוא החיפוש אחר האלוהים ולא החיפוש אחרי מניעים לא מודעים של האדם. "...כִּי כַוָּנַת כֻּלָם לְהַגִּיעַ עָדֶיךָ..." (אבן גבירול כתר מלכות ח') (רוטנברג, 1994) המסתמך בין השאר גם על הסוציולוג מקס וובר, טוען כי יש ניגוד משמעותי בין תורת החיים שמציע הטיפול הפסיכולוגי המערבי שבסיסן נוצרית קלוויניסטי פרוטסטנטי, לבין פסיכולוגיה שבסיסה יהודי. זרם נוצרי זה מעלה את ערך ההישרדות של המוכשרים יותר בעוד שבבסיס הפסיכולוגיה היהודית וגם היפנית קיימת הערבות ההדדית. רוטנברג גם טוען כי בניגוד לגישת הטיפול הפסיכולוגי המערבי הפסימי הנוצרי שאין בה ישועה לאדם בעולם הזה, הפסיכולוגיה היהודית היא אופטימית ומציעה תיקון עצמי בעולם הזה באמצעות סליחה וכפרה.

   כך נראות שתי תפיסות עולם אלו בעיני הקיצוניים משני הצדדים. מיטיבה לתאר זאת מרב אושר מטפלת רגשית דתייה אצל (ברקת, 2003) "את תחילת תהליך הברור על הקשר שבין הטיפול הרגשי והיהדות ניתן לסמן אצלי עם הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. התחושה הברורה כי קיימים מגזרים שונים בעם שהניכור, החשדנות, העוינות והאיבה ביניהם הולכת וגוברת, הגיעה לעוצמות בלתי נסבלות ברצח ובתגובות הרגשיות הקשות שנבעו בעקבותיו. התחלנו להרגיש ולראות את מה שכונה השסע בעם." (עציוני הלוי, 2000) חקרה נושא זה לעומק והיא טוענת שקיים שסע מעמיק והולך בין דתיים לחילוניים המאיים על הדמוקרטיה ומסכן את עצם קיום העם היהודי כעם אחד בארץ ישראל.  

   פסיכולוג חילוני המזדהה עם קבוצות קיצוניות, אלו עלול למצוא עצמו מגיב באי קבלה בסיסית, ניכור ולא אחת גם בעוינות וזלזול כלפי מטופל או מטפל בעל זיקה יהודית ודתית, למשל כאשר אישה דתייה תסרב לבצע הפלה על אף הקשיים הכלכליים והלחצים הרגשיים הקשים שבהם נתונה המשפחה. מצד שני רב קיצוני בעל השפעה על קהל מאמיניו שיתנגד למשל לטיפול פסיכולוגי לאישה דתייה הסובלת מדיכאון אחרי לידה, עלול לגדום לנזק גדול לה ולמשפחתה.

אופיר

   אופיר מנסה לספר לחבריו החילונים את האירוע בסלון המשפחה העזתית.

   "נו באמת? אתה באמת מאמין בזה?..." שואלים אחדים בזילזול.

   "מה קרה לך? חזרת לנו בתשובה?" חוששים אחרים.

   "בשם הדת נשפך הרבה דם..." כועסים אחרים.

   "...מה אתה רוצה להחזיר אותנו בתשובה?"

   אופיר נבוך. הוא מבקש רק להרהר בקול ואין מקום לשיח זה בין חבריו. אופיר חושש מדחייה. הוא תוהה אם באמת הוא מקצין את דבריו כפי שאומרים חבריו.  לרגעים הוא חש בדידות. גם הוא בעצמו אינו מצליח לחבר בין שתי תורות החיים, אבל אין מי שיעזור לו. מרכיבים חדשים בזהותו היהודית קונים להם אחיזה בתודעתו, מסבכים אותו ואינם מרפים. בספר מלכים מגלה אופיר שאלישע נאחז באדרת אליהו העולה ברכב האש השמימה כשהוא מנסה לעצור את הפרידה בניהם. אבל אליהו עולה ורק קרע מאדרתו של אליהו נופל על אלישע... אופיר מצטמרר.

ב. כבוד הדדי בין הפסיכולוגיה לדת היהודית.

   חמישים שנה של טיפול פסיכולוגי ושל עולם דתי המתקיים בעולם חופשי והתקדמות מדעית, מצמיחות אט אט  גישות מתונות יותר של טיפול פסיכולוגי וזרמים דתיים מתונים יותר. בפרק זה נגלה כיצד גישות גמישות יותר מביאות את שתי תורות החיים לאפשרות לחיים של כבוד הדדי.

   בשנים האחרונות המחקר שבוחן את גישות הטיפול הפסיכולוגי, מראה יותר ויותר את החשיבות שיש לערכים שמציעה תורת חיים דתית בכלל וגם תורת החיים היהודית בפרט.(Miller et al, 1997)  ו (סליגמן, 2005) מוצאים במחקרים את כוח ההשפעה שיש לניסיון חיים, כוחות פנימיים, תמיכה חברתית, אמונה ותקווה רוחנית, חברות בקהילה ותמיכה משפחתית. לפסיכולוגים המתבססים על ממצאים אלו קל יותר לכבד דרכי מסורת ודת. ואכן  (Wendel, 2003) טוען כי האמונה והרוחניות הפכו בעשר השנים האחרונות ל"נושא חם" בטיפול הפסיכולוגי.

   גם הגישה הפסיכואנליטית כפי שסוקרים ב1995 (מיטשל ובלייק, 2006) עוברת שינויים. הגישה נוטה להחשיב יותר יחסי אנוש חיוביים ואמפטיה בין המטפל למטופל. כך יכול פסיכולוג שעובד על פי עקרונות חדשים אלו, לכבד יותר את תורת החיים היהודית המייחסת ערך רב להתחשבות באחר באמצעות ערבות הדדית וגמילות חסד, הן התנהגויות רצויות וחשובות. (אליצור, 2006) מוצא שהפעילות הפרשנית של הפסיכואנליטיקאי את מרכיבי עולמו של המטופל, דומה בעיקרה לפרשנות המדרשית של פסוקי התורה. (אנקורי, 1991) מוצא אצל יונג כמו בחסידות כי האדם נברא בצלם אלוהים והאפשרות להיפתח לניצוץ האלוהי שבכל אחד מאיתנו מקדמת את המימוש העצמי. האנליטיקאי (ארליך, 2003) טוען שהטיפול הנפשי הוא מעין דרך לתיקון הנפש ותיקון הפרט יביא לתיקון עולם כמו בסיום כל תפילה יהודית בציבור: "לתקן עולם במלכות שדי".

   (Heilman & Witztum , 1997) מציעים לפסיכולוג להיות רגיש לאמונות המטופל. (Duairy ,1995) מציע להשתמש בכוחות התרבותיים של המטופל. לטענת חוקרים אלו, הפסיכולוג אמור לא רק לפתור בעיות פסיכולוגיות, אלא גם לסייע למטופל להשתלב בתרבותו. (בילו ווויצטום, 1994) מציעים לפסיכולוג להיות רגיש לתרבות המטופל.    

   בימינו, בשתי גישות מרכזיות לטיפול פסיכולוגי ניתן למצוא מרכיבים דומים לתורת החיים היהודית. מרכיבים אלו מאפשרים לפסיכולוג העובד בגישות אלו להבין באופן מעמיק יותר ולכבד את הגישה היהודית. גישת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי כפי שמתארים (Garfield & Bergin , 1986), שמה במרכז הטיפול עיצוב אמונות מסתגלות ויצירת תהליכי שינוי התנהגותי. בשפה יהודית על פי (כספי, 2002), מדובר בפרידה מאלילים שהם עקרונות קיצוניים מבטיחי אושר קל ובתיקון המידות. בגישת הטיפול המשפחתי על פי ( Hoffman, 1981), נמצאת במרכז המשפחה שיש בה את כוחות להיטיב ולהרע. גם תורת החיים היהודית מדגישה את חשיבות המשפחה ככוח משמעותי לחיזוק הפרט ובנוסף לכך גם לחיזוק הקהילה והחברה האנושית.

   גם בעולם הדתי מסורתי נמצא את הזרמים הגמישים ואת הפתיחות להיעזר במדע לטובת האדם. אין סתירה בין מדע ודת טוען (levi, 1983). יהדות ומדע הן חכמות משלימות. בכנס "רבנות ופסיכולוגיה הילכו שתיהן יחדיו?" (מכון שלה, 2004), טוען הרב מאיר לאו שאין כלל סתירה בין הפסיכולוגיה כמדע לבין השקפת היהדות, אבל על הפסיכולוגים המטפלים לשים לב מתי אמונותיהם וערכי המוסר שלהם עלולים להתנגש בערכי הדת ואמונותיה. (רוזנהיים, 2003), פסיכולוג דתי יהודי, טוען שיש פסיכולוגיה יהודית בתורת החיים היהודית וזו יכולה לחיות בשלום בתחומים רבים עם עולם הטיפול הנפשי.

   שתי תנועות יהדות "רפורמית" ו"קונסרבטיבית" מציעים יהדות פלורליסטית שאינה פוסלת את המדע. בתי מדרש חילונים פותחים שערים לעולמות הרוחניים יהודיים ומאפשרים לחילונים היכרות עם עולם היהדות.

  נראה שלגמישות בשני הצדדים יש השפעה חיובית על יכולת עולם הטיפול הפסיכולוגי המקובל ועולם היהודית לחיות בשלום זו לצד זו. פסיכולוג ורב גמישים ופתוחים יותר לאחר, מוצאים דרכים לסייע זה לזה. הפסיכולוג מכבד את המסורת והאמונה והרב נעזר בתהליכי טיפול פסיכולוגי מגוב מחקר.

אופיר

  הפסיכולוג איתו ניפגש אופיר, מזהה אצל אופיר טראומה מלחמתית נורמטיבית, שהביאה אותו לפתח מנגנון הגנה רגרסיבי של אמונה. הוא מכבד את מנגנון ההגנה האמוני של אופיר ותומך ומרגיע אותו באמפטיה רגישה, "...אלו הן מחשבות טבעיות הנובעות מהרגע הקשה שעברת... אט אט אתה תחזור לעצמך... תפקדת יוצא מן הכלל." אופיר מרגיש שהפסיכולוג לא מבין אותו ועוזב את הטיפול.

   הוא מגלה חילונים שמתעניינים ביהדות כתרבות. שם הוא מוצא מקום בטוח לשתף אחרים בחוויה שעבר במלחמה. הוא החל לומד יותר על מחשבת ישראל ומוצא בה להפתעתו פלורליזם. הוא קורא ב"ספר החינוך" כי יש בתורה "שבעים פנים" שהם היבטים שונים של חכמת אלוהים. כמה חברים מתעניינים וסקרנים לדרכו. הוא מוצא איך לכבד את האחר ומוצא שמכבדים גם אותו. "רבי אופיר, מה ליהדות יש להגיד על....?" שואלים חברים בהומור ידידותי חם. ההכרזה "נעשה ונשמע..." שהכריזו בני ישראל במעמד הר סיני, נשמעת כמו עיקרון החיים של הוריו שהציעו לו לדבר פחות ולעשות יותר. ערך המשפחה נעשה חשוב לו יותר. מתיקות החיבוק של המשפחה העזתית נצרבה בו על אף מותם, הוא חושב על נעים הקטן שנותר בחיים ללא הוריו.

ג. אחדות ניגודים ויצירות חדשות המשלבות יהדות ופסיכולוגיה.

  לצד הנאבקים והמכבדים, קיימות גישות ביהדות ובטיפול הפסיכולוגי המציעות "תורת חיים" שיש בה שילוב בין מרכיבים דתיים בכלל ויהודיים בפרט, לבין מרכיבים מעולם הטיפול הפסיכולוגי. בפרק זה נבחן מספר ניסיונות לבנות תורות המחברות חלק מההבדלים לכלל אחדות.

   מספר גישות בטיפול הפסיכולוגי נותנות מקום חשוב למרכיבים שנראים כמבדילים בין עולם הפסיכולוגיה לעולם היהדות.

   אמונה דתית ונוכחות אלוהים: בניגוד לפרויד ואחרים, יש מטפלים שבהם הנוכחות האלוהית היא משמעותית. אצל (יונג, 2005) כבר ב1938 בספרו פסיכולוגיה ודת אלוהים נוכח. האדם נברא בצלם אלוהים וחווית הנוכחות האלוהית מושפעת מחוויה אישית ומתרבות. (Warnock, 1989) מצטט פסיכולוגים מרכזיים המתייחסים לאלוהים. אריק אריקסון טוען כי הדת היא תכונה גנטיקה נוספת. וויליאם ג'ימס חוקר את הדת כחוויה אישית עוצמתית. לפי אברהם מאסלו הדת היא דרגת ההתפתחות הגבוהה של האדם. עבור פריץ פרלס  אצל (Walker, 1971) הדת היא היכולת להתחבר לאנרגיות יצירה של היקום. (פרום, 1975) הוא מתייחס לדת כאל אהבת האדם. בספרו השפה שנשכחה שפורסם ב1951 הוא טוען שמנוחת השבת היא רגע של חירות, וויתור לרגע על שליטה בעולם המאפשר חיים בשלום ובשלווה עם האחר והטבע. בגישות טיפוליות אלו קיים פוטנציאל לבניית תורת חיים ותורת טיפול פסיכולוגי שבה נוכחות אלוהים היא מרכזית.

   דגש על אחריות אישית ולא רק על מודעות עצמית: טפול פסיכולוגי אקסיסטנציאלי כגון  (Yalom, 1989), מדגיש לנוכח הקיום את האחריות האישית של האדם לבחירותיו. לפי  (Garfield & Bergin, 1986) טיפול פסיכולוגי התנהגותי מדגיש שינוי ועבודה עצמית. הטיפול המשפחתי (Hoffman, 1981) מדגיש אחריות אישית של בני הזוג על עיצוב ערוצי תקשורת משפחתיים, שמירה על מסגרת וסמכות הורית ועוד. שלושת הגישות הללו מאפשרות לא רק כבוד הדדי בין הדת לטיפול הפסיכולוגי, אלא גם שימת דגש טיפולי על אחריות וחובות כסוג של מצווה אישית בדומה לדת ולא רק מימוש רצונות.  

   ערכי מוסר ברורים: (Doherty, 1995) ואחרים יוצאים מתוך הנחה שלא ניתן לנטרל את ערכי הפסיכולוג והם מציעים להיזהר מכפיית ערכים. הם מציעים לפסיכולוג במצבים מסוימים להצהיר בגלוי על ערכיו בתחום מסוים. למשל בעניין חשיבות המשפחה מציע Doherty לפסיכולוג להצהיר בגלוי מול זוגות שבאים לטיפול, עד כמה ערכי המשפחה חשובים לו ולאפשר למטופלים לבחור בו במידה וערכיו תואמים לערכיהם. המוסר תופס יותר מקום בעל ערך בחדר הטיפול הפסיכולוגי, לא ככפיה ערכית מוסרית, אבל כשאלה פסיכולוגית לגיטימית.

   אשמה: לפי (Yalom, 1989), הטיפול הפסיכולוגי האקסיסטנציאלי נותן מקום נרחב לאשמה כחלק מתהליך הריפוי. (בובר, 1965) הפילוסוף האקסיסטנציאליסט ההומניסט שהשפיע על פסיכולוגים רבים, טוען במאמר שנכתב לעיתון Psychiatry ב1957, כי האשמה היא פתח לצמיחה אישית ויש בה מהות משמעותית לחיי האדם. לדבריו יש לאדם מצוות עשה ומצוות לא תעשה על פיהם הוא חי. כאשר הפסיכולוג מזהה אשמה זו, הוא יכול להנחות את המטופל עד לאותו הרגע שבו הוא פוגש את ייעודו ודרכו בחיים. באופן דומה אומרת המשנה במסכת קידושין דף מ': "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי". מכאן ועד ליצירת מהלך משותף ליהדות ולטיפול הפסיכולוגי בעניין האשמה המרחק כבר קצר.

   ערבות הדדית: בקודים אתיים רבים בארצות שונות, מודגשת האחריות החברתית של הפסיכולוג וההמלצה להיות מעורב ולקדם נושאים חברתיים, ממש כשם שנאמר ב"ספרא" שהוא מדרש הלכה על ספר ויקרא: "כל ישראל ערבים זה בזה." שתי מגמות דומות אלו ביהדות ובטיפול הפסיכולוגי מאפשרות לרב ולפסיכולוג להציע מהלכי טיפול התנהגותיים ורגשיים דומים שנותנים מקום גם למחויבות המטופל לאחרים במעגלי חייו השונים.

  משפחה: מחקרים בשנים האחרונות כגון (Wall, Browning & Doherty, 2002) מצביעים על כך שנישואין אכן משפרים את איכות החיים של בני הזוג ותורמים לבריאות הגוף והנפש במידה ובני הזוג משקיעים ביחד שלהם והיחד הוא חיובי. הערך המרכזי שיש למשפחה ביהדות מאפשר לפסיכולוג ולרב לבנות מהלכי טיפול פסיכולוגי לתמיכה בנישואין.

   קולות המבקשים לאחד בין ניגודים נשמעים גם ביהדות. כבר ב 1906 מבקש הרב קוק (הכהן קוק, 1967) שהיה הרב הראשי בארץ ישראל של תחילת המאה, לאחד בין ניגודים. מול ההכרזה בקונגרס הציוני ש"לציונות אין דבר עם הדת", הוא מעמיד את אהדתו הרבה לציונות החילונית: "דורנו דור נפלא... חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד – גם רם ונישא. הוא כולו חייב, גם כולו זכאי" הוא מציע ליצור הגות יהודית שנוגעת ללב האדם ורגשותיו.

   חלק מהתנועות היהודיות מצהירות על המדע כמרכיב המשולב באמונה. התנועה הקונסרבטיבית מסבירה באתר שלהם, כי אין סתירה בין אמונה דתית ומדע. הדת עוסקת בערכים, נורמות חיים ובמוסר. המדע עוסק בקביעת עובדות ומתן הסבר לעובדות.  התנועה הרפורמית באתר שלה מזמינה אנשים להקשיב לשילוב קולות ההיסטוריה, הרוחניות, המסורת, ההמשכיות, הבריאה וקול השכל האנושי, המחקר המדעי והערכי והביקורתיות.

   (שביד, 2000) טוען שעם השלמת תהליך החילון בעם היהודי, מתברר שיש שפע חומרי ושליטה בטבע. אבל בו זמנית גם גובר הצורך ברוחניות עקב מצוקות חברתיות. הוא מציע למייצגי התנועות הדתיות והחילוניות לפתוח בדיון שיאפשר חיי יחד יצירתיים. ואכן בשנים האחרונות, לצד השימוש הנרחב בתורות פסיכולוגיות כולל תורות מן המזרח, חוזרת היהדות כ"תורת חיים" לתפוס שוב מקום בליבם של חלק מהיהודים החילונים.

   לטענת החוקרים (יצחקי, 2000), (מלכין, 2004) ואחרים, יהודי חילוני מאמין בחיי העולם הזה, במשמעות שהוא נותן לחייו ובחתירה לצדק חברתי ושיפור החיים באמצעות המדע. אבל היהודי החילוני אינו חייב להתנכר לזהותו היהודית והוא יכול לשאוב ממקורות ישראל ערכי מוסר, אורחות חיים, תרבות, טכסים והגות. על פי דיווחי עמותת פנים, קרוב ל200 מרכזי לימוד התרבות היהודית נפתחים בשנים האחרונות. פעילות זאת הולכת ומתרחבת גם באמצעות כנסים שנתיים. (קנת אורלי, 2007) פעילה בארגונים אזרחיים בישראל לקידום זהות יהודית פלורליסטית, רואה בפעילות זו שליחות שמטרתה להפוך יהודים "חילונים" להיות בעלי בית בתרבות היהודית, להיות פרשנים מודרניים בתוכה, לפתח אותה ולהתאים אותה לחיים שלנו היום. הארגונים הללו אמורים לכתוב "שולחן ערוך" יהודי, ישראלי מודרני. אפילו בתי תפילה בנוסח חדש מוקמים במקומות שונים בישראל למשל, ("ניגון שבלב", 2003) תפילות וטכסים מטעם המדרשה באורנים בצפון הארץ ו ("בית התפילה הישראלי", 2004) בתל אביב.

   אנשי דת יהודיים ואנשי בריאות הנפש מחפשים דרכים להגיע לשיתופי פעולה. זו מטרת הכנס "רבנות ופסיכולוגיה הילכו שתיהן יחדיו?"  (מכון שלה, 2004) שהתקיים באוניברסיטת בר אילן בהשתתפות רבנים ואנשי בריאות הנפש. נשיא אוניברסיטת "בר אילן" פרופסור משה קווה הציע בכנס להקים מרכז שילוב בין רבנות לפסיכולוגיה. לרב פוירשטיין חסרה ספרות עזר לרבנים שתיכתב על ידי פסיכולוגים. פרופ' רוזנהיים אליהו פסיכולוג דתי מהמחלקה לפסיכולוגיה בבר אילן, השיב על השאלה אם רב ופסיכולוג יכולים ללכת יחדיו בתשובה חד משמעית: אין להם ברירה! 

   מתרחשת גם פעילות מדעית במטרה לפתח פסיכולוגיה יהודית:

רוטנברג (1994, 1997): מפתח פסיכולוגיה יהודית בגישה הנרטיבית עם הדגשה על השורשים היהודיים. הוא מתבסס על מסורת יהודית של עזרה לזולת והשיטה התלמודית של ריבוי פרשנויות לתורה וכך זיהה עקרונות פסיכולוגים שונים המצויים בספרות המדרש, הקבלה והחסידות למשל: יצירת רצף בין דורי בין הורי לילדים. מתן פרשנות חדשה לעבר המעיק כדי לאפשר חיים משמעותיים בהווה ובעתיד. מימוש עצמי של היחיד במסגרת הקהילה ובאמצעות האחר. האפשרות לראות בכל תצפית מציאותית רצף מימדים מהגלוי והברור אל העל טבעי.

כספי (2002): אוסף ממקורות ישראל כלי עבודה פסיכולוגיים לגילוי יעוד ואחריות אישית וחברתית לתיקון עולם תחת עין האלוהים. |כספי מציע אבחנה ברורה בין אדם העומד מול בוראו לבין אדם ששם עצמו במרכז עולמו. א. כשהעולם שייך לאלוהים, בני אדם מודים לאלוהים על שניתן להם מקום בעולמו. כשאדם כבש את חלקתו בעולם הוא לא ימהר להתחלק בה עם אחרים. ב. בעולם שאלוהים מנהל, האדם מוזמן להשתתף במפעל יצירה גדול של תיקון עצמו ותיקון החברה האנושית. אדם המנהל את עצמו יכתיב לעולם את האמת שלו. ג. מי שאין לו אלוהים, יש לו רק את המותר והאסור שהחליט לעצמו. האיש המכיר בסמכות בוראו, מגלה שקבלת גבולותיו מאפשרת לו מרחב חופשי מיצר הרע, מלחץ החברתי ומפחד המוות. ד. כשרק אלוהים יודע מה יקרה בעתיד, אדם יודע שעליו להתגייס לקשיים בלתי צפויים שבוראו עשוי להציב בפניו. לאדם המאמין שהעתיד לגמרי בשליטתו, משברים בלתי צפויים הם איום בלתי נסבל. ה. לאדם השואף לגדולה אסור לדעת את מגבלותיו. כשאלוהים הוא הכל יכול, אפשר לדעת לפניו כאב ומחסור גדול, מותר לאדם להיות מוגבל ולבקש את שאינו יכול.

שביד (1975): מציע ליהודי לחזק את הזהות היהודית באמצעות הצהרת מחויבות כלפי המקורות וחופש בחירה לגבי יחסו ופרשנותו למקורות הללו.

Twerski (1993): עליו נאמר נאמר שבטיפול שלו המטופל מקבל גם פסיכולוג וגם ורב.

אדהאן (1987): מציעה מדריך לבגרות נפשית באמצעות התורה. גישתה נחשבת כטיפול קוגניטיבי התנהגותי. אדהאן מעודדת את האדם כמו בטיפול הקוגניטיבי לראות בכל אירוע את חסדו של אלוהים כמתנה והזדמנות לצמיחה אישית ולהביט קדימה בתקווה ואמונה שיש משמעות לחיים בכל מצב.

ימימה (1977): גם היא וגם וממשיכי דרכה מלמדים דרכי התמודדות עם עומסים בחיי היום באמצעות שילוב בין גישה קוגניטיבית התנהגותית ומרכיבים דתיים. עבוד ימימה  המערך הנפשי כאן ועכשיו משפיע על היחסים הבין אישיים. תשומת לב האדם אמורה להיות מכוונת בו זמנית אל המיוחד שבו ואל המרחב שבו הוא חי. במרחב זה עליו לפעול כדי לממש את ייעודו, תוך התחשבות באחרים הנמצאים באותו המרחב. 

שולם ברוך (2003): על פי ד"ר שולם התורה שניתנה לאדם מכילה תיאוריה פסיכולוגית מקיפה ביותר. אלוהים גם נתן לאדם שתי מתנות: כוח הדיבור ובחירה חופשית. לכל בעיה אנושית יש גם היבטים של כוח הדיבור והבחירה החופשית ועל המתנות מתבסס גם הטיפול הפסיכולוגי. הטיפול הפסיכולוגי הוא סוג של גמילות חסד.

  (כספי, 2007) מסכם פעילות זו של אחדות הניגודים בחזון הנועז. תורות הטיפול הפסיכולוגי אינן האויב הגדול של היהדות. הקרב של "תורת החיים" היהודית הוא עם הקדמה שהביאה לאמון קיצוני בעיקר במדע, כלומר בשכל האנושי, בתהליך החקירה, בחופש המחשבה. תורות הטיפול הפסיכולוגי הן גורם קטן יחסית בצבאות המדע המאיימים על "תורת החיים" היהודית והיא רק מבטאת את מה שרוב האנשים החילוניים חושבים בכיוון הזה. במובן זה פרויד הוא מבטא מוצלח של רוח הזמן שלו. יש ערך רב לביקורת שלהם אחד על השני, יש מידה רבה של צדק בשניהם.

   המדע צודק שהיהדות עשתה את האדם קטן מדי ואת אלוהים גדול מדי. העולם החרדי הדתי קיצוני, שנגדו היא מורדת, מגלגל הכל על אלוהים. לא צריך לעבוד או לשרת בצבא, כי אלוהים יפרנס ואלוהים יעשה נס ויחסל את האיראנים. זו היא כמובן עבודת אלילים בשם הדת. כאן המדע והקדמה יכולים לפעול כצבאות השם הבאים לנקות את היהדות מאלילותה.

   תורת החיים היהודית צודקת שהמדע והקדמה עשו את האדם גדול מדי. כמעט אלוהים בעצמו. כך אבד לאדם מקומו האמיתי. במילים אחרות, נרקיסיזם הוא רוח התקופה. יש יחידים שנפגעים ממנו קשה יותר, אבל כולנו "חולים" בו. "תורת החיים" היהודית היא תרופה יעילה לנרקיסיזם: החזרת האדם למקום צנוע יותר, לעמידתו לפני בוראו כמצווה.

אופיר

   אופיר אינו יהודי דתי שמקיים תרי"ג מצוות, נוכחות אלוהים בחייו נעלמת ושבה לפרקים. מתורת המוסר היהודית שהוא לומד הוא מגלה מרכיבים שמתאימים לו. באחת מתוכניות הרדיו הוא מופתע לגלות שיורם טהר לב משורר ופזמונאי ישראלי ידוע, אמנם אינו מאמין באלוהים, אבל קורא כבר שנים רבות בעיקר את תורת המוסר היהודית ושואב ממנה חיזוקים לדרך חייו ומקור השראה לשיריו.

   פתאום אין סתירה בין העולמות. מדע יכול להיות מתנה של אלוהים. הגיון וכישורים מיוחדים יכולים להיות כלים שאלוהים נתן לבני האדם על מנת לקיים שליחות מסוימת.

   חג שבועות הפך להיות לחג מתן תורת חיים יהודית. יום כיפור הפך להיות ליום חשבון נפש לגבי שייכותו היהודית. חנוכה ופורים קיבלו משמעות של חגים המציעים אפשרות לפיוס ולתהליכי שלום. תשעה באב הוא יום שחשוב לזכור בו את שנאת החינם שגרמה לחורבן.

   אופיר אינו אומר "ככה זה על פי ההלכה" כי הוא נגד כפיה דתית, אבל לעצמו הוא תוהה ברגעים מסוימים בחייו מה מצוותו ברגע נתון. הקורס של דר יאיר כספי שעוסק בפסיכותרפיה יהודית פתח בפניו את הדרך לחבר בליבו בין הניגודים.  

אפילוג

   החיים על פני האדמה יש בהם ניגודיות: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע." (דברים ל'). אלוהים הטוב נתן לנו תורת שהיא "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם." (משלי ג') תורה זו מציעה הוראות ובשפה היהודית מצוות, כיצד לחיות בעולם של ניגודיות זו. בתורה יש דרכי הישרדות, דרכים לחיים משמעותיים בדרך מוסרית של שלום.

   תורה זו לא בלתי ניתנת להשגה, "לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלא רְחוֹקָה הִוא." (דברים ל') תורה זו צרובה בליבנו, אפשר לבטא אותה במילים ולחיות על פיה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ." (דברים ל') אבל למוח האנושי יש את היכולת להשיג את החכמה האלוהית רק באופן חלקי. זאת אנו לומדים ממשה רבנו המבקש לדעת תורה זו. "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ." (שמות ל"ג) אלוהים משיב שידיעה זו אפשרית רק באופן חלקי. "לא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי... וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לא יֵרָאוּ" (שמות ל"ג)

   כל אחד מאיתנו נולד לתוך מסגרת ייחודית של אותו הרגע בהיסטוריה שבו נמצאת משפחתו, עמו תרבותו ודתו. מרגע הולדתנו נמסרות לו בכתב ובע"פ פרשנויות לתורת החיים כפי שהובנו על ידי דמויות מפתח במסגרות שלתוכן נולדנו. מכאן והלאה אנו מצווים לעשות מאמץ להבין ולבחור נכון עד כמה שניתן. "ובחרת בחיים". (דברים ל')    

   אני מאמין שגם הטיפול פסיכולוגי המתפתח בשנים האחרונות יכול לתת בידינו כלים לחשוף רמזים מתורת החיים האלוהית הצרובה בנו שמלמדת אותנו כיצד לאחד בין ניגודים. כלים אלו מסייעים לפתח בנו מנגנוני הקשבה, הבנה ועיבוד של תורה זו. גם פסיכולוגים כגון מלאני קליין אצל (מיטשל ובלייק, 2006) ובעקבותיה אחרים, טוענים שהידיעה שבאחר יש לעיתים טוב ולעיתים רע מאפשרת בריאות נפשית סבירה. גם (הרמב"ם, 1180) אומר שכדי שיהיה האדם שלם בגופו, עליו להיות במצב הבינוני שהיא הדרך האמצעית המחברת בין הטוב לרע.

   האפשרות לאחדות הניגודים גם מתוך היהדות וגם מעולם הטיפול הפסיכולוגי וגם מהשילוב בין השניים, מגדילה את הסיכוי שתורת החיים הנחשפת מתוכנו תוביל אותנו למצב הנפשי המאוזן. מכאן תיסלל הדרך לזהות את תפקידנו בעולם הזה, ברגע זה של רצף היסטורית העולם הנברא, בין אם זהו יעוד שאלוהים ייעד לנו ובין שזוהי בחירתו של האדם.

בבליוגרפיה

אדהאן מ. (1987) א.מ.ת. צעד אחר צעד לקראת בשלום נפשית באמצעות התורה. פלדהיים. ירושליים.

אלוני נ. (1998) להיות אדם, דרכים בחינוך הומניסטי. הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

אליצור א. (2006) מסע לתרגול הבודהיסטי. שיחות כרך 20 מספר 3. יולי אוגוסט. עמודים 280-290.

אליצור א. (2006) משחררי הנפש: יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית. אצל יובל י. (עורך) זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. כתר. ירושלים.

אלכסנדר א. (2002) ישראל – בגידת האינטלקטואלים. נתיב.  שנה 15, ספטמבר. גליון 4-5.  

http://www.nativ.cc/September2002/alexander.html

אנקורי מ. (1991) הלב והמעין. חסידות ופסיכולוגיה אנליטית. הוצאת מודן. תל אביב.

ארליך  ש. (2003) הרצאה בכנס "קליין ואנחנו – על התיקון". אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לפסיכואנליזה. אפריל. תל אביב.

בובר מ. (1965) אשמה ורגשות אשמה. מתוך פני אדם. מוסד ביאליק. ירושליםץ. 

בילו י., ויצטום א. (1994) רגישות תרבותית בטיפול, קווי הנחיה לעבודה עם מטופלים חרדים חלק א'. שיחות. כרך ח' מספר 2. מרץ. עמודים 114-119.

בית התפילה היהודי. אתר בית תפילה ישראלי. http://www.btfila.org

ברקת נ. (2003) אמונה בחדר הטיפולים: מרב אושר, יששכר עשת פסיכותרפיסטים, משלבים את אמונתם עם אומנותם. אל הגוש.  אוגוסט.  מספר 214 עמודים 14-15.

הכהן קוק הרב. (1967) אדר היקר. מוסד הרב קוק. ירושלים.

הרצל ב. ז. (1960) מדינת היהודים – אַלְטְנֵוילַנְד. מ. ניומן. תל אביב.

יונג ק. ג. (2005) פסיכולוגיה ודת. רסלינג. תל אביב.

יזהר ס. (1974) על חינוך ועל חינוך לערכים. עם עובד – תרבות וחינוך. תל אביב.

יצחקי י. (2000) בראש גלוי. זמורה ביתן, אוניברסיטת חיפה. חיפה.

ימימה א. (1977) האתר ללימודי חשיבה הכרתית על שם ימימה. http://www.yemima.co.il/client/homepage.asp

כספי י. (2002) לדרוש אלוהים. ידיעות אחרונות. תל אביב.

כספי י. (2007) בשיחה אישית. אחדות הניגודים, אתגר נועז.

מיטשל  ס. א., בלק מ. ג'. (2006) פרויד ומעבר לו, תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים. תל אביב.

מיכאל ר. (2005) לידת היהודי המודרני – תולדות תנועת ההשכלה היהודית. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

מלכין י. עורך. (2004) יהדות ללא אל, יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות. כתר. תל אביב.

מלר צ., מלר ד. (1998) ציידי הנפשות. זמורה-ביתן. תל אביב.

מנור א.(1978) מישהו. אתר שירון http://www.shiron.net/homepage.aspx?homep=1

ניגון הלב (2003) אתר המדרשה אורנים. http://www.hamidrasha.org.il

ניטשה פ. (1975) המדע העליז. שוקן. תל אביב.

סארטר ג. פ. (1948) אנטישמיות והיהודים. ספרי שוקן. פאריז.

סליגמן א.פ.(2005) אושר אמיתי.  מודן. תל אביב.

עציון י. ר. ה. הפסיכולוגיה של הכפירה והפסיכולוגיה של האמונה. ניב המדרשיה. חורף 1966 עמ' 52-66.

עציוני הלוי ח. (2000) ארץ שסועה. מודן. תל אביב.

פנים (עמותה)  אתר עמותת פנים  http://www.panim.org.il

פרויד ז. (2000) עתידה של אשליה. מתוך התרבות והדת. ספרית הפועלים. תל אביב.

פרום א. (1975)  מנהגי קדושת השבת, מתוך השפה שנשכחה. רובינשטיין. תל אביב.

קונסרבטיבית (תנועה). אתר התנועה http://www.masorti.org/hebrew/default.asp

קנט אורלי (2007) בשיחה אישית.  שולחן ערוך מודרני.

רוזנהיים א. (2003) נפשי תצא אליך. ידיעות אחרונות. תל אביב.

רוטנברג מ. (1994) נצרות ופסיכיאטריה, התיאולוגיה שמאחורי הפסיכולוגיה. אוניברסיטה משודרת של גלי צה"ל, משרד הביטחון הוצאה לאור. תל אביב.

רוטנברג מ. (1997)  פסיכולוגיה יהודית וחסידות. אוניברסיטה משודרת של גלי צה"ל, משרד הביטחון הוצאה לאור. תל אביב.

רוטנברג מ. (1994) שבעים פנים לחיים. מוסד ביאליק. ירושלים.

רולניק ע. (2007) עושי הנפשות: עם פרויד לארץ ישראל 1918-1948, פסיכואנליטיקאים שהיגרו לישראל בשנות ה30 חלום הפסיכואנליזה וחלום הציונות. עם עובד. תל אביב.

רמב"ם (1180) משנה תורה. הלכות דעות.

רפורמית (תנועה). אתר התנועה.  http://www.reform.org.il/Heb/IMPJ/Establishments.asp 

שביד א.(1975) היהודי הבודד והיהדות. עם עובד. תל אביב.

שביד א. (2000) העידן הפוסט חילוני. Letter, Viewpoints Jerusalem. נובמבר. מספר 440H  1. 

שולם ב. (2003) טיפול מקורי. אתר בשבע. http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1122

שלה (מכון) (2004) רבנות ופסיכולוגיה הילכו שתיהן יחדיו? אתר המכון http://www.mshilo.co.il/site/siteHomePage.asp

Doherty W. (1995) Soul Searching: Why Psychotherapy Must Promote Moral Responsibility? Basic Books, N.Y.

Duairy M. A. (1998) Cross Cultural Counseling – The Arab Palestinian Case. Haworth Press. N.Y.

Ellis A.(1958) Sex Without Guilt. Hillman, N.Y.

Ellis A. (2004) The Road to Tolerance: The Philosophy of Rational Emotive Behavior Therapy. Prometheus Books.

Garfield, S. L., Bergin, A. E. (Eds.) (1986) Handbook of Psychotherapy and Behavior Change: An Empirical Analysis. 3^rd edition. Wiley, New York.

Heilman S.H., Witztum E. (1997) Value-sensitive therapy: Learning from ultra-Orthodox patients. American Journal of Psychotherapy; New York. Fall v.51 n 4, p 522-541.

Hoffman L. (1981) Foundation of Family Therapy. Basic Books, New York.

Levi Leo y. (1983) Torah and Science – Their Interplay in the World Scheme Association of Orthodox Jewish Scientists. Feldheim Publishers. New York.

Maslow A. (1971) Farther Reaches of Human Nature. Viking Press (Esalen Series). N.Y.

Miller S.D., Hubble M.A., Duncan B.L. (1997) Escape from Babel: Toward a Unifying Language for Psychotherapy Practice. Norton, W. W. & Company, Inc.

Rogers C. (1951) Client-Centered Therapy: Its Current Practice, Implications and Theory. Constable. London.

Seeman D. (1999) Subjectivity, Culture, Life-World: An Appraisal. Transcultural Psychiatry. vol. 36, no 4, (1 p.3/4), pp. 437-445.

Twerski A. J. (1993) I am I, A Jewish Perspective – From the Case Files of an Eminent Psychiatrist. Shaar Press  N.Y.

Walker J. L. (1971) Body and soul: Gestalt Therapy and Religious Experience. Abingdon Press. Nashville.

Wall J., Browning D., Doherty W. J., & Post S. (2002) Marriage, Health and the Professions. Eerdmans Pub.

Warnock S. (1989) Rational-Emotive Therapy and the Christian Client. Journal of Rational Emotive and Cognitive Behavior Therapy. 7 (4), 263-273.

Wendel R. (2003) Lived religion and family therapy: What does spirituality have to do with it?  Family Process, Spring. Vol. 42, Issue. 1;  page. 165.

Yalom, Y. D. (1989)  Existential Psychotherapy. Basic Book , N.Y.