בן סורר ומורה. מהפרעה מרדנית להפרעת התנהגות

בן סורר ומורה. מהפרעה מרדנית להפרעת התנהגות

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   בספר דברים פרק כא אנו מוצאים: (יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: (כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: (כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ:

   בן (בן או בת) סורר ומורה, הוא בן שעובר על מצוות כיבוד אב ואם. זהו בן לא ממושמע, פורק עול נהנתן, זולל בשר וסובא שהוא שותה יין באופן פרוע. התורה מצווה להורגו בסקילה, לפי בקשת הוריו.

   בגמרא מתברר שמדובר בעניין חמור, כיוון שבן סורר ומורה נידון לא לכף זכות כמקובל בתורה, אלא על שם סופו. כלומר, הוא נידון על פי המחשבה שאם ימשיך כך, הוא יביא יותר ויותר רעה לעולם ועלינו לבער את הרע מן העולם ככתוב, בערת את הרע מִקִּרְבֶּךָ. כלומר, מדובר בטיפול מונע. הבן מומת בסקילה לא על מה שעשה, אלא מה שעתיד לעשות וכן למען ישמעו ויראו כולם וילמדו את לקח הבן הסורר המורה. "סופו שעומד על פרשת דרכים ומלסטם את הבריות", ולכן: "בן סורר ומורה נהרג על שם סופו".

זהו דין חמור הסותר את דיני התורה שבהם אדם נשפט על מה שעשה ולא כל כוונותיו או על מה שאולי יעשה. כל יסוד האפשרות לתשובה ולחופש הבחירה מבוסס על האפשרות שמה שאנחנו מנבאים לא יקרה ואדם ישוב מדרכו הרעה.

   בתלמוד רוב החכמים טוענים, כי מעולם לא היה וגם לא עתיד להיות בן סורר ומורה, אלא שמדובר באיסור ומצווה המכוונת להדגיש את הערך הפסיכולוגי העצום של כיבוד אב ואם ככלי בסיסי לחיים המכוונים כלפי הַחֶבְרָה בה חי האדם ולא רק כלפי עצמו והנאותיו.

השלבים בהם דנים את הבן הם.

   יש קריטריונים מאד מדוקדקים כמו ב4DSM שעל פיהם קובעים את האבחנה שאולי הוא בן סורר ומורה. יש גם דרך מאד ארוכה ומסובכת עד להחלטה על גזר דין מוות. במילים אחרות יש לבן הרבה הזדמנויות עד לגזר הדין לשוב מדרכיו הרעות.

א. כאשר ההורים רואים שהבן הולך ושוקע בהרגל זה, מייסרים אותו ומתרים בו בפני שני עדים, שאם יוסיף לעשות כן יביאוהו לפני בית דין.

ב. אם חזר על אותה עבירה למרות ההתראה, מביאים אותו לפני בית דין של שלושה ומביאים עדי התראה ועדים שראוהו זולל וסובא לאחר התראה ומלקין אותו. העדים הם המאבחנים או אלו שממש ראו את מעשיו שברור שיש בהם כוונה רעה. אבל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" כפי שכתוב במסכת סנהדרין.

ג. אם חזר וקילקל, לאחר המלקות מעמידים אותו בפני בית דין של עשרים ושלושה. שלושת הדיינים הראשונים שדנוהו למלקות וגם עדי הגניבה וההתראה, חייבים להיות נוכחים.

ד. ורק אז, דנים אותו למיתה. רבי עקיבא טוען ששי עוד תנאי: מחכים לאחד הרגלים, עולים לרגל לירושלים ושם מבצעים את גזר הדין למען יראו וישמעו רבים ככל האפשר.

ההורים

   היות וההורים מביאים אותו בפני בית דין, עליהם להיות משפחה נורמטיבית שבה אין תנאים גרועים להתפתחות בן סורר ומורה. תנאים גרועים יכולים להיות יתמות, זוגיות גרועה, מחלה קשה של אחד ההורים ועוד ועוד. כמו כן עליהם להגיע להסכמה ביניהם.

   המאירי ויוספוס פלביוס מסבירים שמשפחה שבהם יש קשיים גדולים יכולה להביא את ההורים להיות אכזריים ולשפוט את הילד מאד לחומרה, או לאפשר תנאים לצמיחה של ילד שכזה. לכן הוא לא יחשב לבן סורר ומורה שאין לו מצפון. לכן בן סורר ומורה הוא בן שעל אף התנאים הטובים וחינוך נכון נעשה כזה. מכאן שבן סורר ומורה הוא אותו הבן שהתחיל בהפרעה מרדנית, עבר דרך הפרעת התנהגות ונעשה ברבות הימים או עלול להיעשות הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.

  ההורים יכולים להגן על ילדם ולא להביאו למשפט, אבל אם הביאו אותו למשפט הם אינם שופטים אותו. יש כאן אמירה חזקה שעליהם להיות לצידו של הבן ולתת לרשויות החוק לשפוט אותו. בבתי הספר כאשר הילד מפר את הסדר הציבורי, חשוב שההורים ישתפו פעולה עם החוק אבל עליהם להיות לצידם של בנם ולא נגדו. על פי ההלכה יש באפשרותם של ההורים לחוס עליו ואין כופין אותם להעמידו לדין. אבל מצד שני הבן אינו רק רכוש ההורים ואין הם נוטלים את החוק לידיים ופוגעים בו במקום רשויות החוק.

חומרת העונש לעומת המעשה

   "בן סורר ומורה נדון על שם סופו, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב". ר' יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה טרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה: יצא לבין דין להיסקל? אלא, הגיעה התורה לסוף דעתו של סורר ומורה, שעתיד לכלות ממונו וממון אביו ומבקש לזלול ולסבוא כפי שהורגל ואינו מוצא מעות ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב".

   הרמב"ן מסביר שבן סורר ומורה נענש בשביל שני דברים: "האחד - שהוא מקלה אביו אמו וממרה בהם, והשני - שהוא זולל וסובא ועובר על מה שנצטווינו, 'קדושים תהיו'. בעל ספר החינוך מדבר על פינוק החומר על חשבון חיי הרוח.  הרמב"ן מוסיף "כי לא הומת בגודל חטאו, אלא לייסר בו את הרבים, שלא תהיה תקלה לאחרים".

   הגמרא מסבירה "שמיתתן של רשעים - הנאה להם והנאה לעולם: הנאה להם - שאינם מוסיפים לחטוא. והנאה לעולם - שאין הבריות סובלים מהם".

מחשבות על הדיון

   מדובר בדיון קשה ומורכב בטבעו העמוק של האדם וביצר הרע שבו. לכן דיון זה הוא פחות לשם ההחלטה מה לעשות. דין מוות לבן סורר ומורה לא התקיים ולא יתקיים, לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? "דרוש וקבל שכר", כלומר עצם הדיון יחדד את הדברים וזה מה שכדאי לעשות בדיונים חינוכיים.