38קרח. חילוקי דעות פוריים.

חילוקי דעות פוריים, מחלוקת לשם שמים בפרשת קורח.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   אנו קוראים במשנה על חילוקי דעות שיש להם ערך. "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו." באבות דרבי נתן אנו מוצאים דברים דומים על בית הכנסת: "כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. אי זו כנסיה לשם שמים? כגון כנסת ישראל לפני הר סיני. ושאינה לשם שמים? כגון כנסיה של דור ההפלגה. מאמירות אלו אנו למדים שיש ויכוח בעל ערך של בניה כמו שיש גם אמונה בעלת ערך וכמובן שיש גם ויכוח ואמונה הרסניים.

   על המחלקות בין קרח למשה אנו למדים בפרשה זו. קרח בשם קבוצת אנשים מטילים ספק בכושר מנהיגותו של משה. הימים ימים קשים לעם ישראל. העם נידון לארבעים שנים קשות במדבר. הארץ המובטחת מתרחקת. גדלים הייאוש והספק לגבי כישורי מנהיגותו של משה. על פי הסיפור נראה שמטרתו של קורח ואנשיו לא היו ממש טובת העם. הם פשוט ראו ברגע קשה זה בעם הזדמנות לכבוש את המנהיגות.

   איך נדע להקשיב לטענות האחר בויכוח ולדעת אם באמת יש בו כוונות מוסריות ולא רק תועלת אישית? איך נדע שהצהרות של מאמינים הם מתוך כוונה לטוב ולא למען תועלת אישית סמויה? הנה דוגמאות יום יומיות לספקות הללו? הבן מטיל ספק בכוונותיו הטהורות של הוריו כשהם דורשים ממנו לשכב לישון מוקדם כדי לקום רענן בבוקר. "אתם רק רוצים שאני לא אפריע לכם!" הוא טוען נגדם. האישה מטילה ספק בעייפותו של הבעל שאינו נענה לבקשת עזרה. "בשביל התחביבים שלך אתה אף פעם לא עייף!" היא טוענת בכאב.

   ברור שכל ויכוח הוא גם לתועלת אישית. אבל האם תועלת זו ברורה וגלויה. והאם התועלת האישית היא בלעדית או שיש כאן תועלת נוספת? הנה מספר דרכים והנחות יסוד לזיהוי מחלוקת בעלת ערך בונה.  

   סיומה של המחלוקת בצמיחה אומר רבי נחמן מברסלב: "על ידי המחלוקת שחולקים על אדם, עושים לו טובה, כי על-ידי זה יוכל לגדול ולצמוח. כשנוטעים גרעין בארץ, אילו כל הארץ הייתה הדוקה יחד, לא היה אפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן, ובהכרה שתחלק הארץ קצת, כדי שיהיה מקום לאילן להתגדל."

   מחלוקת אמורה להניח מראש שונות בין בני האדם אומרים לנו במדרש רבה: "כשם שאין פרצופותיהן של בני האדם דומין זה לזה, כך אין דעתן שווין זה לזה. אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו."

   יש להניח ערך לכל דעה מציע התלמוד בבלי במסכת חגיגה: "עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין."

   יש לדון מראש את האחר לכף זכות מציע רבי נחמן מברסלב: "כשיש מחלוקת על אדם, צריך לחקור למצוא זכות בחברו, במה שחולק עליו, כדי לדונו לכף זכות... והמחלוקת מחמת שחברו מתקנא בו על שלא הגיע למדרגתו. ועל כן צריך לדונו לכף זכות..."

   שיפוטיות שמטרת להחזיר אדם לדרך הישר היא ממש ציווי אומרים לנו בספר ויקרא: "לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לא תִקּוֹם וְלא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'."

   אחדות הניגודים מביאה לשלום טוען הרב קוק בעולות הראיה: "כי השלום האמיתי, אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו... על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום. כאן המחלקות ממש מביאה לשלום בסופו של דבר ולא למלחמה.

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו נכון

להרבות מחלוקות לשם שמיים

למען הצל נפשות, למען השלום

לְמַעַן ייטב לנו ולילדנו לדורותם לְעוֹלָם.

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" בְּסוֹף הַמַּאֲמָר, אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.