35נשא. תורת חיים נתן לנו אלוהים.
על זה שיש תורת חיים אנו קוראים בפרשת נשא
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar
אלוהים נתן לבני האדם תורת חיים שמאפשרת הישרדות, משמעות וחיים מוסריים. עקרונות החיים בתורת חיים זו אינן המלצות, אלא מצוות שאי קיומן יפגע בהישרדות האדם, באושרו או באחרים. לכן בפרשה שלנו ובמקומות רבים אחרים אומר אלוהים למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטּאת הָאָדָם לִמְעוֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא."
הבעיה היא שתורת חיים זו היא בהשגתו של האדם רק באופן חלקי, כי זוהי חכמתו של אלוהים. אמנם אלוהים נתן לנו תורת חיים למען נוכל לחיות כאן באופן משמעותי כבשר ודם. אבל לא נוכל להבין לעולם במלואם דברי אלוהים חיים מהם, כי דברי אלוהים לא באים מהעולם הזה. אנו חיים בעולם זה, המוגבל לחושים ולהגיון האנושי בלבד. אבל מעט כן נוכל להשיג מחכמתו, בגלל יכולת הפרשנות והחקירה המדעית, שניתנה לנו על ידיו והיא זו שמאפשרת לנו לחרוג מעט אל העולמות העליונים.
לכן הסיכוי לחטוא קיים תמיד. לכן אפשר לכפר על חטאים. לכן גם מברכים הכוהנים ברכה המזכירה לאדם שאלוהים שומר על האדם, סולח, מאיר את דרכו ומרבה שלום סביבו: "כּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם."
למשה ניתנה תורה זו באופן ישיר. אליו דיבר אלוהים. הוא היה הפרשן הראשון והוא זה שהעביר את התורה לבני ישראל. הוא שהיה שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לא אָכַל וּמַיִם לא שָׁתָה וַיִּכְתּוב עַל הַלֻּחוֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית... וכאשר ירד משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחוֹת הָעֵדֻות בְּיַד, הוא לא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. משה הוא שהקרין תורה זו הלאה. הוא היחיד שהיה בא אֶל אהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר עם אלוהים וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל האלוהי מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפּוֹרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים.
וכך מספרים לנו במשנה בתחילת מסכת אבות: משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים א. הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, כי אינכם יודעים באופן מלא את האמת האלוהית. ב. הַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, כי ככל שירבו התלמידים יש סיכוי שנבין מעט יותר את דברי אלוהים. ג. עֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה, כדי שיהיה לנו ברור היכן עובר הגבול בין ידיעתנו לבין החכמה האלוהית. החכמה הארצית, קרי המדע, היא רק חלק מחכמתו של אלוהים. זו אולי מתנתו הגדולה של אלוהים לבני האדם. מוסיף ואומר שם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שהָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: א. עַל תּוֹרָת החיים שנתן לנו אלוהים. ב. עַל הָעֲבוֹדָה כאן בעולם הזה על בסיס תורת החיים. ג. עַל גְּמִילוּת חֲסָדִים שהיא ביטוי לצניעות שלנו כדי שנבין שאיננו "כל יכולים" ואנו מחויבים לעזור לאחרים באשר הם.
יותר משלושת אלפי שנים חלפו. בני ישראל וכל יושבי תבל מנסים להבין את דברי אלוהים. אט אט מחלחלות בלבבות כולם ונטמעות בנו תובנות כאלו ואחרות מן החכמה האלוהית. .
אם כך הוא, נראה שדברי חכמים כוונתם בין השאר גם למשול לנו משלים שהם הבנתם את דברי בורא העולם ונותן התורה. עלינו לנסות להבינם לא כאמת יחידה אלא כדרך אחת משישים ריבוא פירושים לכל התורה. שישים ריבוא הם שש מאות אלף. רבי משה חיים לוצאטו בספר "דרך עץ חיים" אומר: "וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים ריבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים ריבוא נפשות של ישראל... והנה החכמה כבר ניתנה מן הקדוש ברוך הוא בלב כל בני האדם... הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפילה... ונסמך כאן לוצאטו גם על הכתוב בדברים ל' י"א ואילך: "כִּי הַמִּצְווָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַווְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂותוֹ... רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים..."
מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו
אמיץ וחורץ להבין את תורת החיים האלוהית יותר ויותר ללא וויתורים
לְמַעַן ייטב לנו ולילדנו לדורותם לְעוֹלָם.
בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי
לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.