29אחרי מות.שעיר לעזאזל.

  על הטיפול בתופעה החברתית של שעיר לעזאזל קיראו בהמשך הדף.

אחרי מות. עליה שניה.

הרחקת הרוע באמצעות בחירה מקרית של קורבן והריגתו ידועה גם בחברה האנושית. לא אחת אנו בוחרים בקרבן אישי או קבוצת מיעוט ופוגעים בה. יש לנו צורך להתנקות מהרוע שבתוכנו. איך נעשה זאת בלי לפגוע באחר זאת השאלה. טכס השעיר לעזאזל  הוא דרך סמלית שאמורה למנוע את התהליך החברתי הקשה והפוגע.

   שני שעירים נבחרו כדי לקיים את טכס הכפרה על עם ישראל ביום הכיפורים. שעיר אחד יעלה כקרבן חטאת לשמים ושעיר שני ישלח למדבר לעזאזל ויתרסק על אבני הצוקים.

   תהליך הקרבת קרבן העולה מתחיל בהזיית הדם על המזבח כדי לטהרו מֵהַטוּמְעָה לקראת הקרבת קרבן העולה. הדם הוא הנפש נאמר בספר דברים. דם הקרבנות מטהר את המזבח והופך אותו באופן סמלי מחומר לרוח אנושית.

   לקראת ההקרבה מבצע הכהן הגדול טכס סמיכה. טכס הסמיכה כולל את הנחת הידיים על קרני השעיר ועל פי חז"ל הסומך גם מתוודה על חטאו כפי שנאמר: וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר. שילוח השעיר הוא סמל לשילוח החטאנו. הרחקנו אותם למדבר, ריסקנו אתם. התיקון הוא התקווה. 

פרשת  אחרי מות ויקרא ט"ז עליה ראשונה: "אַל יבוא אהרון בכל עת אל הקודש." רק במצב של "ענן" ניתן להתקרב אל הקדושה. ה"ענן" הוא ענן העמימות ואי הוודאות. מי ש"יודע הכל" לא יוכל להתקרב אל הקדושה.

   היכולת להתקרב אל הקדושה מחייבת:

א. היטהרות מטומאה במובן של הימנעות מגע ממהלכי הרס החיים, או במילים אחרות מגע עם המוות. (קרבן העולה מסייע בהיטהרות)

ב. חפות מחטאים שהם הפגיעה בעצמנו או באחרים: אדם, חי, צומח או דומם. (קרבן החטאת מסייע לחפות)

   ומהי הקדושה? על פי א.ד. גורדון בספרו "האדם והטבע", הקדושה היא חיים אחראיים התורמים לשמירה על העולם. ההתקדשות היא אם כן אתגר. כך מציע גם מדרש רבה על ספר קהלת: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך."

  מכאן שכל הרוצה לגעת ולהיות קרוב לקודש, עליו להתקדש תחילה. ניתן לומר אם כן שהתקדשות היא סידרת פעולות המאפשרות השתייכות לתורת החיים שאלוהים מציע לבני ישראל ובעצם לכל יושבי תבל: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם." 

   מי שקרוב לתורת החיים זוכה לתוספת משמעותית לקיומו בעולם.  בפרשה זו מתוארים שני שעירים שהם שעירי הגורלות. גורל על פי המקרא הוא מאין הגדלת כושר הניבוי. כושר ניבוי על פי התורה היא שילוב בין חכמה בינה ודעת:

א. חכמה היא הידע והשכלה.

ב. בינה היא יכולת האינטואיציה לחבר בין פיסות מידע, כלומר כושר ניבוי והבנה מיידית בתחום מסוים. יכולת זו נרכשת אחרי שנים רבות של ניסיון באותו התחום.

ג. דעת אלוהים שמביאה לחפות מחטא כלומר חיים מוסריים, והיטהרות כלומר הימנעות ממהלכי הרס חיים. דעת אלוהים נרכשת ממה שאנו גוזרים מן הכתוב בתורה כדי לחיות במציאות אבל גם להיפך, אם אנו לומדים משהו במציאות, אנו מחפשים לבסס ידע זה באמצעות הכתוב בתורה.

   כך ניתן להבין את הפסוק בספר במדבר: "על פי גורל תחלק נחלתו, בין רב למעט." המדרש בבא בתרא מתאר את חלוקת שטחי ארץ כנען לשבטים באופן ציורי: "הגורל הוא על פי רוח הקודש."

   השילוב בין חכמה, בינה ודעת נמצא בבצלאל שניבחר לבנות את המשכן. "וידבר ה' אל משה...קראתי בשם בצלאל...ואמלא אותו רוח אלוהים: בחכמה ובתבונה ובדעת." כך יוכל לעשות בכל מלאכה.

   בימינו המקבילה לטקס שני השעירים הוא הבחירה בין שתי אפשרויות. יכולת הבחירה בין שתי אפשרויות על פי גישת הגורל היהודית היא אותו השילוב בין שלושת המרכיבים של כושר הניבוי: חכמה, בינה ודעת.

  תהליך בחירת האפשרויות מביא בסיומו לבחירה אחת בדרך התורה הקדושה. הדרך השנייה נפסלה כי היא הייתה עלולה להוביל אותנו למדבר ולעזאזל. 

  פרשת אחרי מות. שעיר לעזאזל.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   "...וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת... וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה...

   ...וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר...

   וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה..."

   חשבתם שאין היום שעיר לעזאזל. טעיתם. בכל חברה אנו מוצאים את אותו האיש או הילד או קבוצת המיעוט שהופכת להיות לשעיר לעזאזל לרוב, לכלל.  בטקס יום הכיפורים שני שעירים תמימים שאינם אשמים בחטאי העם מוקרבים כקרבות על מנת לכפר על חטאי העם. שעיר אחד נזרק על גבי צוקים במדבר ושעיר נוסף הוקרב בבית המקדש. מכאן שמשמעותו של הביטוי היא:  "חף מפשע מואשם בפשעי אחרים ונדרש לכפר עליהם."

   בוחרים אדם יוצא דופן, או קבוצת מיעוט חפה מפשע והיא מואשמת בפשעי הכלל ונדרשת לכפר על אשמתה. לדעת אלבר ממי  בספרו "הגזענות" שגם תורגם לעברית, זוהי פעולה אנושית וטבעית. השלכת החטאים והקשיים על הזר, האחר, מאפשרת לשאת ביתר קלות מצב קשה. ככל שהמצב קשה יותר, כך זקוקה החברה יותר ל"שעיר לעזאזל". במהלך ההיסטוריה האנושית היה העם היהודי שעיר לעזאזל.

   הטיפול בתופעה הוא טיפול חברתי והוא כולל על פי אלבר ממי מספר מרכיבים:

א. להיות מודעים לגזענות של אחרים ושל כל אחד מאיתנו. עלינו להניח שבכל אחד מאיתנו יש את האפשרות להפוך לגזען. הבנת צרכי האחר, נדיבות והתחשבות באחר עוזרים מאד.

ב. המאבק בגזענות דורש חינוך מתמיד במשך כל החיים. מחנכים לא לפחד מהשונה, אלא ליהנות ממנו ולראות מה הוא יכול לתרום לנו.

ג. גורמי השלטון חייבים לתמוך בחלשים, להגן עליהם, להשקיע בהם וכך באופן מעשי להראות את הערך שיש בהם ולטפח את ערכם בעיני החברה.

ד. יש לגנות כל דיכוי חברתי, כי דיכוי הוא גזענות. מתחיל מדיכוי במשפחה וממשיך בבית הספר בחברת הילדים בחברה בעיר ובמדינה.

   המחקר בתחום השעיר לעזאזל במערכת החינוכית מביא הנחות יסוד דומות מאד לעיקרים של אלבר ממי.

א. החברה היא זו שפוגעת באחד שאינו מסוגל להגן על עצמו. מחקרים חברתיים מצאו שיש לחברה צרכים שונים למצוא מדי פעם "שעיר לעזאזל", בין השאר כדי ל"השליך" עליו את "הרוע" ואולי לזכות בהיטהרות ממנו.

ב. הניסיונות השונים כולל הניסיונות האלימים מצד הקרבן מפורשים על ידי החברה כניסיונות להגנה עצמית.

ג. הקורבן זוכה ליחס הגון כאשר הוא אינו אשם, אלא רק החברה אשמה.

ד. היחיד הפגוע זקוק להגנה. החברה זקוקה למודעות ולגינוי ההתנהגות הלא מוסרית של כולם נגד אחד. גם המבוגרים ייקחו חלק בהגנה על האחד ובגינוי ההתנהגות החברתית הלא מוסרית.

ה. המצב החברתי ישתפר כאשר החברה, כולל ההורים וכולל המחנכים יעברו תהליך של חשבון נפש על היווצרות התופעה של "שעיר לעזאזל", ועל מציאת דרכים מוסריות להתמודדות עם הרוע שבתוכה.

ו. הדרך להגן על החלש היא באמצעות הגנה יום יומית, הפעלת תוכניות חברתיות המגינות על החלש. וגיוס ההורים בהפעלת סמכותם במיתון התנהגות ילדיהם.

ז. ההנחה היא שחברה מתוקנת יכולה ליצור מנגנונים שמונעים או ממתנים את נזקי התופעה.

ח. ההורים מגינים על הילד מתוך הבנה שהוא קרבן לכוחות גדולים ממנו.

ט. לחץ כאן כדי לקרוא עוד המלצות לעבודה עם מערכת החינוך בהתמודדות עם תופעת שעיר לעזאזל בכיתה.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ

אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלהֵי אֲבוֹתֵינוּ

שנזכור כי הנפש היא הדם.

ושֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ,

כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.