13שמות. א. לא הכל אבוד. ב פתרון אלים, הזדמנות לתיקון עצמי.

                                                    א 

                                                          פרשת שמות

אף פעם לא הכל אבוד, בזכות תקוות מרים זכה עם ישראל לחירותו.

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   יש דרכי הישרדות מופלאות אך היאוש אינו מאפשר ללמוד ולהנחיל דרכי הישרדות. יכולת התמודדות מופלאה יש לאחותו של משה.

   ומה נאמר על התמודדותה של אם משה? היא הניחה אותו על שפת היאור בתוך הסוּף (אולי זה הסוֹף?). אולי גם היא לא התייאשה סופית?

   נראה כי במצבים הנראים בלתי אפשריים, לא הכל אבוד! נחשוב על מצבים שבהם היה נראה כאילו אנחנו אבודים. האם לא היו מצבים שנראו כאבודים והסתיימו בכי טוב?

   הבה ונצפה להזדמנות! עד הרגע האחרון שום דבר אינו אבוד. יתכן והשם יזכה אותנו ברגע של חסד לראות את הסדק הצר דרכו נצא אל התקווה. נקשיב לסיכוי, נראה את השליח, נזהה את הרמז? כדי שאם הם יתרחשו נדע לתפוס אותם ברגע הנכון ולהיחלץ מהמצב האבוד.

   נבדוק גם אצל הקרובים אלינו ברגעים שבהם מתרחש תהליך גירושין, פיטורין, מחלה סופנית. אוי נזהה עבורם את ההזדמנות.

תקוות מרים הוציאה את בני ישראל ממצריים  מעבדות לחירות

תמונת פתיחה:

   וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ. (על אף הסכנה מצליחה יוכבד אם משה להניקו שלושה חודשים. אבל לא עוד.)

תמונה ב':

   וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. (זהו! הכל נראה אבוד. יוכבד, אימו של משה שמה אותו בתיבה, מניחה את התיבה בין הסוף על שפת היאור, במים רדודים, ללא זרימה. אולי יקרה נס? אחות משה, מרים, אינה חושבת שהכול אבוד. היא אינה מוותרת על אחיה ונשארת מרחוק, אך מספיק קרוב, לראות מה יעשה, יקרה לו. (נראה חשבה שאולי יזדמן משהו לעשות להצלתו.)

תמונה ג':

   וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. (אולי משה בכה. בת פרעה מגלה את התיבה ובה משה הבוכה. היא חומלת עליו ויודעת שמילדי העברים הוא.)

תמונה ד':

   וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד? וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי... (רגע החמלה הוא רגע ההזדמנות. מרים, אחות משה מתקרבת אל בת פרעה ומציעה להביא מינקת מן העבריות. בת פרעה מסכימה. אחות משה כבר יודעת שתביא את יוכבד אימו של משה)

תמונה ה':

   וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: (תארו לעצמכם את שמחת יוכבד המתבשרת שזכתה להמשיך להניק את בנה, כמובן מבלי שבת פרעה תדע שמדובר באם האמיתית.)

תמונת סיום:

   וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. (מרים שהיתה קרובה למשה ראתה את ההזדמנות. יוכבד זוכה להמשיך להניק את בנה ועוד לקבל על כך שכר. לא הכול אבוד, העתיד נפתח מחדש.)

תקוות מרים הולידה את ההזדמנות לתקווה גדולה לעם ישראל לצאת מעבדו לחירות

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו,

להכיר בסימנים הקטנים,

בהם נאחז כדי לצאת ממצבים אבודים.

למען נמשיך לחיות על פני האדמה,

ולְמַעַן יִיטַב לנו ולילדנו לְעוֹלָם.

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

ב

פרשת שמות. פתרונות אלימים ותיקונם 

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

ואגדל

ואצא אל אחי

ואראה בְּסִבְלוֹתָם

ואראה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ חלש מֵאחיו.

בחרון אפי אפן כּה וָכה

ואראה כִּי אֵין אִישׁ

ואכה בחרון אפי את האיש המכה

ואטמנהו בַּחוֹל.

ואצא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי

וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים נִצִּים.

בחרון אפי אומר לָרָשָׁע: "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?"

וַיּאמֶר אלי: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ,

הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת האיש ההוא?"

וארא וַאומר בליבי: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר."

ןאשמע את חרון אפי הפרוע,

ואראה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,

שאני מבקש רק להרוג.

ויבקשו שוטרי ושופטי מצפוני,

לאסור ולשפוט אותי.

ואברח מִפְּנֵי חרון אפי.

ואשב בְּאֶרֶץ שיש בה מקום לדין שוטרי ושופטי מצפוני.

ואשב עַל הַבְּאֵר,

ואמרתי בליבי: "אולי פה אשאב את תשובתי."

והנה תבואנה שבע שואלות

וַתִּידְלֶנָה כל אישה ואישה את תשובתן

וַתְּמַלֶּאנָה את עולמן הפנימי

ברהיטים היפים,

כהַשְׁקוֹת הרועה את צאן אֲבִיו.

וַיָּבוֹאוּ הָרעִים וַיְגָרֲשׁוּן

וייגשו לקחת את  תשובתן.

וַאקום וַאושיע את השואלות

ואת תשובתן אשק.

ואראה יתרון בהיותי רוֹעֶה צאן

ואהיה מנהיג אֶת הַצּאן,

אַחַר הַמִּדְבָּר הלוהט באש חרון אפי.

ועדיין יבקשו אותי שוטרי ושופטי מצפוני.

ואבוא אל הר החרב,

וארא מַלְאַךְ ה'

בְּלַבַּת אֵשׁ חרון אפי

הבּוֹעֵרת בָּאֵשׁ ולא תאכל.

ואומר בליבי: "אָסור לי עוד לראות

את המראה הַגָּדוֹל הַזֶּה,

כדי שחמתי לא תוסיף לבעור..."

שנים רבות חלפו.

חרון אפי שכח,

כבר אינני מכה.

חזרתי בתשובה,

תיקנתי את דרכי.

ואני כאור המראה,

משקף דברי אלוהים,

מאיר בסביבתי.

הבנתי את שאמר לי אביי:

"מקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

מפני שבעלי התשובה,

את יצרם כובשים הם, יותר מן הצדיקים."

עכשיו הבנתי את שאמר הרב קוק אודות אורות התשובה:

"כי האש השורף של צער החטא בעצמו,

הוא מזקק את הרצון,

מטהר את האופי של האדם,

בטהרה עליונה ומאירה.

עד שהעושר הגדול אשר באוצר החיים של התשובה,

הולך ומתפתח לפניו. "

כמו שתיאר הרב קוק,

הולך הייתי ומתעלה על ידי תשובתי.

על ידי רגעי מרירותה

ורגעי נעימותה,

על ידי יגוני ושמחתי.

שלהבת חרטתי,

הייתה לאש קודש, מלאת אור וחום.

ואפילו שעדיין שיברתי פעם לוחות

ואפילו שעדיין פעם ופעמים הכיתי את הסלע,

רק מים יצאו ולא דם.

ושמי יצא למרחוק כעניו שבענווים.

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו,

שקט מחרון אפינו

כדי שנוכל לִפְעוֹל לַמַּעַן הַטּוֹב והשלום.

לְמַעַן יִיטַב לָנוּ וּלְיַלְדֵּנוּ לְעוֹלָם.

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.