8וישלח. כוחות השלום והטוב: א. האישה. ב. לדון לכף זכות.

פרשת וישלח. לדון לכף זכות.  

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

בבואי לפגוש את אָחִי ורעי,

ידעתי כי לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אמור אני לדַבְּרָה שָׁלוֹם.

אך לא ידעתי אם אויבי הוא או אוהבי.

אם ייפול על צווארי, או יחנוק את צווארי.

אם סלח לי על פגיעתי בו,

או הכין את נקמתו.

וַאשְׁלַח מַלְאָכִים לְפָנָי,

כדי למצוא חן בעיני אָחִי  ורעי.

וַאצַו אוֹתָם לֵאמוֹר כּה תאמְרוּן לַאדוֹנִי:

"כּה אָמַר עַבְדְּךָ גורְתִּי מפניך עַד עָתָּה.

אני חֲמוֹר וצאן וְעֶבֶד.

וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדוֹנִי, לִמְצוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ."

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶלי לֵאמוֹר:

"בָּאנוּ אֶל אחיך ורעך וְגַם הוא הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ."

וַאירָא מְאד וַיֵּצֶר לי.

וַאַּחַץ אֶת לבבי אֲשֶׁר אִתּוֹ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת,

"לכף זכות" ו"לכף חובה".

וַאוֹמֶר: "אִם יָבוֹא אָחִי ורעי וְהִכָּני

וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר

מוכן למלחמה ולִפְלֵיטָה."

אנא אֱלוֹהי! הָאוֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ אל השלום וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.

קָטוֹנְתִּי מִכּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.

כִּי בְמַקְלִי נאבקתי עד עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

היורד לתהומות.

וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת

ולא אוכל לראות רק את הטוב.

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אויבי, מִיַּד "לדון לכף חובה".

כִּי יָרֵא אָנוֹכִי אוֹתוֹ.

כי הוא זה אשר יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים

ולא אחי ורעי.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לא יִסָּפֵר מֵרוֹב.

וַאָּלֶן עוד לַּיְלָה.

וַאקַּח מִן הַבָּא בְיָדי מִנְחָה לְאחי ורעי.

וְרֶוַח אָּשִׂים בֵּין מנחה למנחה,

בין הָרִאשׁוֹן הַשֵּׁנִי והַשְּׁלִישִׁי.

ואָמַרתי כי כך אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנָי

וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו,

אוּלַי יִשָּׂא פָנָי לשלום.

וַאָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַאקַּח את כל כולי

וַאַּעֲבוֹר אֵת מַעֲבַר יַבּוֹק,

המבקע עמוק את ליבי,

"לכף זכות" ו"לכף חובה".

וַאִקָּח את שניהם וַאעבור אֶת הנָּחַל

ועכשיו נותרתי לְבַדּי...

וַיֵּאָבֵקו אִישׁ "כף החובה" עִם איש "כף הזכות" עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

וַיַּרְא :איש כף החובה" כִּי לא יָכוֹל לי וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכי.

וַתֵּקַע כַּף יֶרֶכי בְּהֵאָבְק עִמּוֹ.

וַיּאמֶר: "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר כי ניצחה "כף זכות".

וַּאומר: "לא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי."

וַיּאמֶר אֵלָי: "מַה שְּׁמֶךָ?"

וַאומר את שמי.

וַיאמֶר: "לא יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ לרע,

כִּי אִם לטוב יהיה שמך,

כִּי שָׂרִיתָ עִם "כף חובה" וַתּוּכָל."

וַאִשְׁאַל וַאומר: "הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ?"

וַיּאמֶר: "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי?"

וַיְבָרֶךְ אוֹתי שָׁם.

וַאקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנוּאֵל,

כִּי דרך "כף החובה" את אֱלוֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים...

וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

וַיִּזְרַח לי הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַרתי אֶת פְּנוּאֵל

וְאני צוֹלֵעַ עַל יְרֵכי,

מכיר את תנועתי המוגבלת,

מוותר על עוצם תנועתי ומקלי.

עַל כֵּן לא יאכְלוּ בְנֵי האדם אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה,

אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

כִּי נָגַע אלוהים בְּכַף היֶרֶךְ בְּגִיד הַנָּשֶׁה,

להזכיר את חולשתנו,

את תנועתנו המוגבלת.

ולעודדנו לדון כל אדם "לכף זכות".