4וירא. א. התגלות ברגעי חוסר אונים. ב. על היאוש. ג. "המעורר" של ברנר.

א.

פרשת וירא

התגלות ברגע של חוסר אונים

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   אנו קוראים בספר בראשית פרק כא על הניסיון שבו עמדה הגר. (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּוקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד (הוא בנה ישמעאל) וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֶמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלוֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלוֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלוֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ: (יט) וַיִּפְקַח אֱלוֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר: (כ) וַיְהִי אֱלוֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רוֹבֶה קַשָּׁת:

   ניסיונה של הגר, הוא ניסיון של "חוסר אונים" של כל בעל  תפקיד של כל "אם" או "אב". רגע שבו כבר עשינו הכל, כולל תפילות. רגע שבו עזבנו, התפטרנו. רגע של ייאוש שבו אנו ממתינים לראות כיצד יתרחש הסוף. מה אלוהים רוצה? מה יהיה גורל התחום שעליו היינו אחראים? בטיפול הנפשי זה יכול להיות רגע שבו שוב איננו יודעים עוד מה לעשות עם המטופל. ברגע זה אנו מוותרים על השליטה שלנו ומעבירים אותה לאלוהים, לגורל, לשטן, למזל, איש איש ואמונתו.  

   הגר יכולה להיות סמל לכל ממלא תפקיד בנאמנות, בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו. זהו רגע לצפות ממש בתוכניותיו של הקדוש ברוך הוא עבורנו, במקריות החיים, בתוכניות השטן, בגורל. זה יכול להיות על מיטת חוליו של הורה גוסס, או כשאיבדנו את הבלמים והמכונית מתדרדרת, או כשממולנו דוהרת מכונית במהירות, או כשאיננו יודעים את התשובות בבחינה וברור כבר שניכשל. הגר הלכה, וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, לא רוצה לראות בְּמוֹת הַיָּלֶד. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קוֹלָהּ וַתֵּבְךּ...

   והנה נקודה מפנה לא כפי שציפינו. רגע של העצמה! רגע שהננטש מוצא עצמו לבד מול אלוהיו. ואז האדם או המסגרת, או הקבוצה אותה נטשנו מתגייסים לעשות מעשה, להתפלל, לבקש נס, תוך כדי אמונה חזקה שלא הכל אבוד. ואולי באמת אלוהים יתערב ויציל את המצב.

   במקרה הנידון אלוהים שומע לקוֹל הַנַּעַר ואז קורא מַלְאַךְ אֱלוֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַאומר לָהּ: "מַה לָּךְ הָגָר? אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם... קוּמִי חיזרי לתפקידך, קחי חזרה את ה"מפתחות", שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ." וַיִּפְקַח אֱלוֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם... הגר מקבלת את הדין וחוזרת למלא את תפקידה. וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.

אנו מוזמנים לחזור לתפקיד,  להשתדל להצליח בו מחדש. האם ניקח אותו שוב?

   ...ועכשיו החיים ממשיכים. אנו שוב בתפקיד. האם נהיה פוסט טראומטיים? הם נהיה נידונים לסיוטי חרדת הסוף הבא בתור? או כפי שמציע אירוע זה, נחיה מתוך תחושת תודה עמוקה שזכינו לראות את כוונותיו של אלוהים עבורנו, את חסדו, את חסד העולם, את התקווה, את הטוב האפשרי, את האופטימיות בהתגלמותה?